גורל לה' או גורל לעזאזל - מאמר שני

למען אחי ורעי! המשך המאמר הנפלא 'גורל לעזאזל' מאת ג"ם (מובא מתוך ירחון הפלס, שנה , מ' 367-372):

'(סוף מחוברת ג' צד 189) ויתר ראיותיו מן הכתובים אינו יודע מה הוא שח כי בודאי על ישראל. לשוב לארץ ישראל, אחרי שבידם הוא לשוב, אבל איכה הוא בידם? ע"י איזה כח? רק ע"י תשובה, מכל עברות, ומעשים טובים תורה וכל מצות ה'!

ירחון הפלס, שנה רביעית, עורך רבי אליהו עקיבא רבינוביץ זיע"א

"וכמה קהלות היו לשרפת אש במ"ש ויקרא רבה (פ' כ"ג) למחר כשיגיע הקץ מה הקב"ה עושה מביא את האור ושורף חוצה לה שנאמר והיו עמים משרפות סיד, ומה כתיב בהו ה' בדר נחנו, ר"ל ישראל אינן עושין תשובה לארץ מפני שעיניהם תחוס על כליהם מה הקב"ה עושה מביא את האור ושורף כל אשר להם כדי שלא יהיה להם מעכב, ומה כתיב בהם ה' בדד ינחנו' עם עני ודל"

ולדבריו, באור ושורף חוצה לה׳ ששורף נכסים של הדרים בחוץ לארץ ובאור, והיו עמים משרפות סיד" שעמים הם יעשו את השרפות, וכל איש תמים בקראו אלה הדברים מאמין לדבריו כי באמת כן הוא באור המדרש. ואולם כאן עשה ערמה גדולה שלא העתיק כל לשון המדרש וז"ל: רבי איבו פתר קרא בגאולת מחר, מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים היא קשה על בעלה ללקטה, ומה הן עושין מביאים את האור ושורפין חוצה לה ואחים לוקטין אותה, כך צוה ה' ליעקב סביביו צריו כגון חלמיש לנוה יריחו לנערן סוסיתא למבריא נסטרא לחיפה לוד לאונו הה"ד זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה, למחר כשיגיע הקץ מה הקב"ה עושה מביא את האור ושורף חוץ לה הה"ד והיו עמים משרפות סיד ומה כתיב בהו ה' בדד ינחנו כלום אפשר שראה סוף דברי המדרש, ולא ראה תחילתו? אין זאת אלא שבזדון הערים להתעות את הבריות, ולא רק כאן הערים בזדון אלא שעוד פעמים רבות עשה ככה, וקראו נא באות כ"א מה שכתב:

"ביחזקאל ל"ו ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא וגו׳ אמרו בחלק (דף צ"ח) אמר רב יהודה אמר רב [שם הגירסא אמר רבי אבא] אין לך קץ מגולה מזה, ר"ל כשיתנו ישראל אל לבם לעבוד את האדמה אשר לוקחו משם זהו הקץ מפני שאין הדבר תלוי אלא בתשובה לארץ ועבודת האדמה הסבב התשובה לארץ כי היא פרנסת העניים כמו שכתוב עובד אדמתו ישבע לחם'[10].

הראיתם איך מהפך הוא דברי חז"ל כחפץ לבו! אבל איך יפרש שם: "רבי אלעזר אומר אף מזה שנאמר כי לפני הימים ההם שכר אדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וגו".

ולמה משים את עצמו כאינו יודע מפרש"י שם וז"ל: מגולה מזה. כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר. רבי אלעזר אומר מזה הפסוק כשתראה דאין שום אדם משתכר ואף שכר בהמה לא נהיה כו' שכר בהמה עבודת האדמה שהיא ע"י בהמה איננה": אבל נסעה ונלכה נא הלאה. בסוף ספרו כותב הוא לאמר:

"וכתב רבנו בחיי פרשת נצבים וז"ל וטעם ואתה תשוב הבטחה שהם עתידים לעשות כן שישובו בתשובה אל הארץ עכ"ל וכל הקיצין כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה אל הארץ כמ"ש (ירמיה ל"א) שובי בתולת ירושלים שובי אל עריך אלה".

שלש פעמים כבר אמר ש"כל הקיצין כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה אל הארץ" (באות ז' ט"ז כ"א) ולמה איפא העלה גרה עוד פעם רביעית? אכן מפני שמביא דבר חדש, כי חפש ומצא בספר רבנו בחיי כתוב כן "וטעם ואתה תשוב הבטחה שהם עתידים לעשות כן שישובו בתשובה אל הארץ" ויפחד פן יאמרו רבים, כי הלשון "שישובו - בתשובה - אל הארץ" אינו מדוקדק ומיותרת תיבת "בתשובה", ויפרשו שישובו - בתשובה מכל העברות אל הארץ, ועל כן בא להודיע, כי, לדעתו, חלילה לאיש מישראל לשוב מעברות שבידו, באשר אין הדבר תלוי בתשובה מעברות כלל אלא בתשובה אל הארץ בלבד. ואולם יפלא מאד, כי הלא בכתוב מפורש "ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו וגו" ואיכה יאמר רבנו בחיי ואתה תשוב אל הארץ בלי תשובה מעברות? אבל הבו וניתי ספר רבינו בחיי ונחזה. והנה נראה נפלאות, מעשי להטים אחיזת עינים, שבעל ה"גורל לעזאזל" חבר דברים הנפרדים ביחד, כדי לרמות את הבריות שלא יבדקו אחריו[11], כי כן הוא לשון הרבינו בחיי: "וטעם ואתה תשוב הבטחה שהם עתידים לעשות כן שישובו בתשובה: אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה ודרשו רז"ל בסדר עולם כו׳". והוא חבר תבות "אל הארץ" לתבות "שישובו בתשובה". נפלאים מעשי להטיו!

וראיתו מהכתוב "שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה", אינו יודע מה הוא שח.

אדרבא מפני שכתוב שתי פעמים שובי וגו' שובי וגו', על כרחך הכי פירושו: שובי מכל עונותיך ואז שובי אל עריך אלה. וכן דרשו חז"ל: "הציבי לך ציונים אלו המצוות שישראל מצוינים בהם, שימי לך תמרורים זה חורבן בית המקדש וכה"א אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, שיתי לבך למסלה דרך הלכת אמר להם הקב"ה לישראל בני ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה מיד אתם חוזרים לעריכם שנאמר שובי בתולת ישראל שובי אל אלה" (ספרי דברים י"א). עוד כותב שם בסוף ספרו:

"אמרו רז"ל ראוים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא אלא שגים החטא וכל שכן בזמן הזה, ולכן הגאולה הזאת לא תהיה כי אם בבקשת מלכי הארץ לקרוא לנו דרור לשוב אל ארצנו ואל נחלת אבותינו (עיין אות ט') ומצות הבקשה הזאת היא לאחינו אנשי גאולתנו הדרים בארצות החפשיות אשר כח בהם לעמוד בהיכלי מלך".

עד כמה יצא באפקירוסא בריש גלי באמרו אלה הדברים "הגאולה הזאת לא תהיה כי אם בבקשת מלכי הארץ" כלומר גאולת כל ישראל, לא תהיה לעולם ועד, אם לא יבקשו מאת מלכי הארץ רחמים ותחנונים, ומי המה האנשים המבקשים? אלה אשר אינם מבקשים את ה', כי אם כח בהם לעמוד בהיכלי מלך. [כמבואר באר היטב בהסכמת הרי"ק "הרה"ג המחבר אינו מטיל את המצוה הזאת על גדולי התורה שבישראל וצדיקי הדור - בטענת שוטני הציונות - מפני הטעם הפשוט שבמקום שבעלי תשובה עומדים שם אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"] מאין יודע שכן חפץ ה', שישראל יבקשו מאת מלכי הארץ, אולי חפץ ד' כי יבקשו רק מאתו, ואליו יתפללו ויבטחו בישועתו. מאין הוציא רמז לדבר הזה? הכי מפני כי דרש דרוש של דופי בכתוב "אחר ישובו בני ישראל ובקשו את אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים" (הושע ג' ה') ובמאמר חז"ל[12] ובקשו את ה' אלהיהם זו מלכות שמים ואת דוד מלכם כמשמעו ופחדו אל ה' ואל טובו זה בית המקדש.

ומבאר כן :

"ובקשו את ה' אלהיהם זו מלכות שמים ר"ל תחלת התשובה שיעשו ישראל באחרית הימים היא שיבקשו חנינה מאת מלכי הארץ לרחם על גלות אריאל הפזורים בארבע כנפות הארץ לקבצנו אל ארץ נחלת אבותינו" (אות ז') "ואת דוד מלכם כמשמעו ר"ל יבקשו מאת מלכי הארץ להשים עלינו ראש אחד הוא המשיח בן יוסף (אות י') "ופחדו אל ה' ואל טובו זה בית המקדש, ר"ל יבקשו מאת מלכי הארץ לתת גדולה ליוצר בראשית לבנות את ביתו" (אות י"א).

הכי מפני כי הוא באר כן[13], שבעד הארץ ובעד משיח ובעד בית המקדש יבקשו רחמים ותחנונים מאת מלכי ארץ[14], כבר אמת נכון הדבר? איה נרמז בכתוב כי את כל אלה יבקשו מאת מלכי ארץ? הלא אין זכר למלכי ארץ בכתוב הזה. אכן הוא רמז מאין הוציא דבר הזה כי גאולת הארץ וישראל ומשיח ובית המקדש כלם לא יהיו כי אם בבקשת מלכי הארץ, שכתב עיין אות ט׳ כי שם הראה מקור לדבר הזה. הבה נא ונראה שם באות ט'. שם כתב בזה"ל:

"גאולת ישראל תהיה על ידי מלכי ארץ כמ"ש וריק (תהלים קמ"ו) אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה, כי לה' לבדו התשועה והוא יסובבנה על ידי אדם כמו שסבב תשועת גלות בבל על ידי כורש וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל על ידי מלכי הגוים שיעיר את רוחם לשלחם" עכ"ל. אמנם כן כתב הרד"ק כי ה' יסבב הגאולה על ידי מלכי הגוים, אבל לא כתב כי ישראל יבקשו מאת מלכי הגוים, כי באמת ישראל יבקשו מאת ה' והוא יסבב על ידי מלכי הגוים, הוא יעיר את רוחם, וזה כל לשון הרד"ק שם "אל תבטחו ע"ד שאמר ירמיה ומן ה' יסור ליבו. אלא אם יבטח באדם ישים העיקר בה' ית׳ שיתן בלב האדם הנדיב לעזרו. בבן אדם שאין לו תשועה שאם לא ברצון ה' אין ביד האדם להושיע חברו מצרתו כי לה' לבדו התשועה והוא יסובבנה על יד בני אדם כמו שסבב תשועת גלות בבל ע"י כורש, וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל ע"י מלכי העמים שיעיר את רוחם לשלחם כמ"ש והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' וגו' (ישעיה ס"ו) וזה יהיה לפי שבטחו ישראל בגלותם בה' יתברך לבדו עכ"ל.

ואיה נרמז בדברי רד"ק כי ישראל יבקשו מאת מלכי הארץ רחמים ותחנונים? הלא אדרבא, הוא כתב כמו שסבב תשועת גלות בבל ע"י כורש וכן לעתיד כו', ואין איש מבני ישראל בקש מכורש, רק ה' הוא לבדו העיר את רוחו ככתוב בספר עזרא. וכן יעיר את רוח מלכי הגוים. הוא העיר את רוחם בעת שהוא חפץ, והוא יעיר את רוח המלכים בעת אשר יחפץ, אבל בני ישראל הלא אינם יודעים את העת שה' חפץ, וגם אינם יודעים את המלכים האלה, שה' חפץ. ואם כן, איכה המה לבדם, טרם בא רוח ממרום בלב מלכים, יבקשו מאתם? ואם כונתו בזה שכתב "עיין אות ט'" כי שם כתב בזה"ל:

"כמו שכתוב מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלים תושב וגו׳ (ישעיה מ"ד) פירש הרב כלי פז (דף קע"ו) וז"ל לא יהיה הוא יתברך המתחיל כי אם ישראל והוא ית׳ עצת מלאכיו ישלים, ר"ל כשיבקשו ישראל מאת מלכי הארץ הקב"ה ישלים ויטה את לבם לעשות בקשתם לאמר לירושלים תושב עכ"ל.

יהודה אלקלעי בספרו רגלי מבשר תומך בגלוי בחברת 'כל ישראל חברים' אליאנס שהפיצו כפירה בחינוך ילדי ישראל

הכי מפני שהוא מכניס דברי דופי שלו בדברי הכתוב ובדברי כלי פז, מזה מצא מקור נאמן, כי הגאולה לא תהיה כי אם בבקשת מלכי הארץ, שומו שמים. הוא אומר דבר בענין רם ונשא העומד ברום עולם היהדות. בענין גאולה העתידה, אשר כל בני ישראל מחכים לגאולה בכל יום ויום, ומאמינים כי ישועת ה' כהרף עין, ואיכה הוא בא ואמר כי טרם התאספו ראשי בני ישראל, להתחנן ולבקש מאת מלכי הארץ, אבדה כל תקוה, כי הגאולה הזאת לא תהיה כי אם בבקשת מלכי הארץ. איכה יאמר! דבר כזה, בלי מקור נאמן ראיה מוכחת מכתובים או ממאמרי חו"ל? ואם יאמר, כי אמנם אין לו ראיה מפורשת על גאולה העתידה, אבל הוא דן מדין ק"ו מגאולת בבל, כמשיב: אמרו רז"ל ראוים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא אלא שגרם החטא וכל שכן בזמן הזה", הלא נודע כי "דיו לבא מן הדין להיות כנדון", ובימי עזרא לא בקש איש מישראל את כורש, כי אם ה' לבדו העיר את רוחו ככתוב "ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' מפי ירמיהו העיר ה' את רוח כורש מלך פרס ויעבר קול בכל מלכותו ונס במכתב לאמר כה אמר כרש מלך פרס וגו' ויקומו ראשי האבות וגו' לעלות לבנות" וגו' (עזרא א' ה') ולא נזכר כי מי מראשי האבות בקש זאת מאת כורש, ואשר כתב בזה"ל:

"שתי גאולות היו לישראל  גאולת מצרים חוץ מן הטבע באותות ומופתים וגאולת בבל בדרך טבע בחנינת כורש מלך פרס כמו שכתוב ויתן לו המלך כיד ה' אלהיו עליו כל בקשתו (עזרא ז') עכ"ל (באות י').

זו אין ראיה מאומה, כי הלא זה היה אחר שכבר בנה כורש את בית המקדש כמבואר בכתוב (וראה היטב ר"ה דף ג' וד"ל). הכי ילך ילד עני לכל איש לבקש אותו כי יקחהו לבן לזוגו לפרנסו לחנכו ולחכמו. אבל אם העיר ה' את רוח איש אחר, ונכמרו רחמיו על הנער ויקחהו לביתו ויהי לו לבן, אז מתחטא לפניו כבן לפני אביו, ומבקש מאתו כל הנצרך לו. כן הדבר הזה: אחר שכבר העיר ה' את רוח כורש והוא בנה את בית המקדש, כל הנצרך עוד בקש עזרא מאתו, כי הוא לא ידע מה נצרך עוד, אבל מאין יודע כי גם בראשונה טרם העיר ה' את רוח כורש, בקשו זאת ישראל מאתו. *)[15]

ואמנם רבים יאמרו, שיש מקור נאמן וחזק, ושראשי בני ישראל בקשו מאת כורש ברוב תחנונים, ממאמר חז"ל הזה שהביא: "ראוים היו ישראל להעשות להם נס בימי עזרא אלא שגרם החטא", הלא שפתי חז"ל ברור מללו כי מפני שגרם החטא, לא נעשה נס, ואם לא בקשו את כורש ולא התחננו לפניו, הלא נעשה נס, כי המלך כורש העביר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר כה אמר כורש וגו' מי בכם מכל עמו וגו׳ וכל הנשאר וגו' ינשאוהו אנשי מקומו בכסף ובזהב וברכוש וגו' (עזרא א' א'-ד') וכלום אין זה נס, כי באין איש מבני ישראל מבקש ממנו, והוא מצוה על כל אלה? הלא נס נפלא הוא! ודעתי כי רבים יאמרו כן, אכן בעל "הגורל לעזאזל" ערום כנחש הוא הערים ולא העתיק לשון חז"ל כראוי וז"ל: ראוים היו ישראל להעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא" (ברכות דף ד', סנהדרין דף צ"ח סוטה דף ל"ו ע"ש) ומפני שגרם החטא לא נעשה נס כדרך שנעשה בימי יהושע בן נון, כי אם נס קטן מאז, אבל באמת נס היה, כי בלי בקשת ישראל מכורש, הוא צוה את הכל.

סוף דבר בעל "הגורל לעזאזל" אין לו מקור לדבריו כי "הגאולה הזאת לא תהיה כי אם בבקשת מלכי הארץ" מכתובים וממאמרי חז"ל, כי אם מקור דבריו ממים הרעים, מים הזדונים, מים המאררים, אפיקורסות וכפירה, רחמנא ליצלן.

עתה נשים עין בהסכמות הספר. בראשונה שני מכתבים. כתובים משר ר' משה מונטפיורי למחבר. הראשון נכתב בשנת התר"א, והשני בשנת התר"ח, ופלא כי בראשון כתוב הרב המופלג מו"ה יהודה בן שלמה חי אלקלעי אב"ד בקהל ספרדים סעמלין" ובשני כתוב, החכם המוכתר בנימוסין דאורייתא מוהר"ר יהודה בן שלמה חי אלקלעי בק"ק סעמלין", והוא פלא, כי במכתב שלאחר שבע שנים, שולל מאתו תואר "רב" ואב"ד"? הלא דבר הוא! אכן דברים בנו:

בהסכמה אחת אשר תחתיה חתומים נאום הק׳ לוי יצחק חופ"ק באקארעשט ונאום הק' יעקב מאיר בכמה"ר אליהו חופ"ק הנ"ל, כתוב: כי הנה המוכ"ז הנוכחי היה הרב המופלג כו' מו"ה יהודה אלקלעי בעל מחבר ספר נחמד ונעים בשם יקרא ספר חיים, ואני עיינתי בו ומצאתי בו דברים יקרים מפנינים ומדרשי חז"ל הנאמרים באמת והיה לי ממנו קורת רוח על כן הרהבתי עטי לבקש עבורו מכבודם שיקבלו ממנו הספר היקר הזה בספ"י כו' שנת גמילות חסדים לפ"ק". ופלא הלא הסכמה זו על ספר אחר "ספר חיים", ולא על ספר הזה, ועוד הסכמה נכתבה בשנת תרי"א, וספר הזה נדפס בשנת תרי"ז, ומה לו להדפיס הסכמה אשר על ספר חיים בספר הזה? ולמה לא לקח הסכמה מרבנים גאונים על ספר הזה? אין זאת אלא שבאמת רבנים גאונים לא רצו להסכים על ספרו זה, וגם מלשון "המוכ"ז הנוכחי" ומלשון "מכבודם", מוכח כי מכתב זה לא נתן בתור הסכמה כלל, רק מכתב בקשה לאנשים יחידים (ואולי רק לאיש יחיד ונכתב בלשון רבים דרך כבוד) והמחבר הסיר שמות האנשים, והדפיסו בתור הסכמה ומה לו לעשות ערמה זו? מזה מוכח כי לא בנקל רצו רבנים לתת הסכמה על ספר שלו, ומדוע?

עוד פלא: הסכמה שתחתיה חתום "אלעזר הארוויטץ אב"ד בוויען", כתובה בלשון אשכנז, היתכן, רב גדול בא לתת הסכמה על ספר כתוב בלשון הקודש, והוא כותב בלשון אשכנז, הנשמע כזה? אין זאת אלא שבאמת לא נתן לו המכתב בתור הסכמה, רק מכתב מליצה בעלמא, מסתמא לאחד הנדיבים, ומדוע באמת לא נתן לו כדרך כל הארץ הסכמה כראוי?

גם יתר הסכמותיו כתובות אשכנזית, ומי ומי המסכימים, רבנים גאוני ישראל או צדיקים נודעים לשם? לא, לא! כי אם ד"ר יוליוס פירסט מלייפציג, מי ע' שטערין מוויען, ד"ר יעללינק מלייפציג, ד"ר מיכאל זאקס מבערלין, ד"ר צונץ מבערלין. ופלא מה לכהן בבית הקברות? מה לרב גדול צדיק תמים, בהסכמות אלה ולמה לא לקח הסכמות מרבנים גאוני ישראל? מכל זה עלינו להחליט כי אמנם יש כאן דברים בגו!...

ואל יאמרו הציונים המזרחים, אלו היה המחבר רוצה לקחת הסכמות על ספר הזה, מרבנים גאונים יושבי על מדין היו נותנים לו כלם בתשואות הן, ורק הוא לא רצה לקחת הסכמות מאתם, באשר למטרתו, לאגוד אגודה ולאסוף אספה ולבחור ראש אשר הוא יהיה "משיח בן יוסף", לא יועילו רק אנשים בני חורין וכח בהם לעמוד בהיכלי מלך, ככתוב בסוף ספרו. אם כן שהוא לא רצה לקחת הסכמות מאתם למה לקח הסכמה מאיש אחד בלתי נודע כרב גאון יושב על מדין - - שמו ראובן ברוך ומתואר מהמחבר בתואר "הרב המופלא וכבוד ה' מלא"? ואמנם הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, המחבר עצמו הודה, כי רבנים לא החזיקו ברעיון שלו, ככתוב בספר הזה:

"ובעוה"ר היושבים כסאות למשפט שכחו את מושיעם משיח בן יוסף, ואין עושה טוב אין נס אחד לעורר את לב ישראל אל האסיפה המאושרת אסיפת המשיח בן יוסף שהיא אתחלתא דגאולה" (לשונו באות ה').

סוף דבר כל עין רואה וכל לב מבין כי המחבר הזה לא השיג הסכמות מרבנים יושבי על מדין על ספרו, באשר כלם ראו וידעו והכירו דברי אמת, כי זה הספר לא גורל לה' הוא כי אם "גורל לעזאזל"!...

והנה אשר לא זכה להשיג בחייו, גם ברוב עמל ויגיעה, השיג אחר מותו, בדורנו קמו רבנים יושבים כסאות למשפט, והמה ציונים כהדרי"ם שבחיי המחבר, הם המה קמו ויאשרוהו, לצדיק תמים רוממוהו ולנביא שמוהו! ראשון סר המסכים נשיא המזרחים, הרב ריינעס מלידא, בהסכמתו כתוב: "הספר הזה יעשה בלי ספק רושם חזק על לבות כל החרדים לדבר ה'", ואמנם עושה רושם חזק, ורשומו נכר מאד, להכיר את הכפירה שברעיון הציוני.

אחר זה הסכמת מורשה הציונים הסאפאצקיני, בהסכמתו כתוב: "ובהספר היקר אשר לפנינו ימצא הקורא חומר טוב מאד בתור תשובות לטענות מתנגדי הרעיון", ואמנם יש בו בארות בארות חמר ורבים טובעו בם:

אחריו כותב ה"טראקי" בהסכמתו: "ואת גודל ערכו אצל אנשי ירושלים נקיי הדעת אשר מח בקדקדם להבין ולהשכיל מה בין תכלת לקלא אילן".

ואמנם נקיי הדעת שומרי הדת, אשר מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם בקדקדם, מבינים היטב את ערכו הגדול כערך כל הציוניות כלה.

אחרי זה הסכמת השווינציאני שבה כותב: "ומתובל הספר היקר הזה בדברים מחכמת הקבלה" ואמנם תבל הוא, ובתבליתו מתחכמים להוציא כסף מעניי ישראל:

אחריו יתלהב הרי"ק מטשעריקאוו בכתבו בהסכמתו: "כל חיך הטועם יחוש את נעימת שיח קדשו של המחבר היקר הזה ויבין כמה גדולה צדקתו ותום לבבו הטהור כי מלבד אשר כל פירושיו וראיותיו מזהירים בזהר האמת, הנה עוד סגנון לשונו נעים ויקר מאד כי ענות רוח וטהר לבב שפוך על כל דבריו שכולם מעידים על צדקתו ותומתו". ואמנם כל בעל נפש זכה וטהורה יכיר כמה גדולה היא האמת של המסכים אם באמצעות האמת שלו מצא בספר ההוא גודל צדקתו ושיח קדשו של המחבר"!...

אחר זה תבא הסכמת השי"ד משעבי"ז, הסכמה ארוכה מאד. שייך זה הרבה לדבר דברי דופי ודברי נבלה עד מאד. הוא מבשר בשורה טובה שכבר בא הקץ מפני שכתוב: "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו' (יואל ג') ועתה הלא נשפך רוח קדשו על כל הציונים, והגיע הזמן נבואת בנים ובנות כי יש מטיפים ומטיפות לציונית! ואמנם נפלאת היא איכה לא התבונן, כי גם המנגדים לציונית בשר המה, והמנגדים רבים על הציונים, ובמקרא כתבו כל בשר. ואף שאינני יודע "החסיד שוטה הוא או רשע ערום", אבל יהיה איך שיהיה, הרי הוא מבלה עולם בדבריו הנתעבים מאד הכתובים בהסכמתו, והוא כותב כי בקראו בספר הזה זלגות עיניו דמעות של שמחה!...

ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת כו׳.                 ג"מ.

וזהו החלק השני והאחרון של המאמר, דברי אמת ניכרים, שיהודה אלקלעי וכת דיליה הינם בדאים והוזים

השי"ת יצילינו ממפורסמים של שקר, שידין יהודיאין שמרבים כפירה ומינות בישראל רק בשביל השגת ממון, ועי"כ נזכה לביאת משיח צדקנו בב"א.

__________________________________

[10] מהרש"א זיע"א, שם: 'אין לך קץ מגולה מזה וכו' שנאמר ואתם הרי גו'. לפי שכל זמן שאין ישראל על אדמתם אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה אבל כשתחזור ליתן פירותיה זהו קץ מגולה שקרב לבא זמן גאולה שיחזרו ישראל על אדמתן.

ועוד יש לפרש כמ"ש פרק במה מדליקין דלעתיד אילנות מוציאין פירות בכל יום שנאמר "ונשא ענף ועשה פרי וגו' מה ענף בכל יום אף פרי בכל יום וכו' וכן יש לדרוש בהאי קרא ענפכם תתנו ופריכם תשאו וגו' מה ענף כל יום אף פרי בכל יום תשאו לעמי ישראל וזה יהיה בזמן שקרוב לבא זמן הגאולה וזהו דבר ניסי ודאי קץ מגולה הוא'.

[11] כי זוהי שיטת הלימוד של המזרחיסטנים, הם רק מציינים של רבנים וספרים, אבל בפועל אין להם מושג מה כתוב בפנים.

[12] מדרש שמואל, פרשה יג.

[13] הוא ביאר כך, אבל בפועל אין זו הכוונה בכלל וכלל.

[14] עפ"ל.

[15] *) ואולי גם אחרי כן לא בקש עזרא מאתו. ואשר כתוב ויתן לו המלך כיד ה' אלהיו עליו כל בקשתו, ר"ל כל אשר רצה עזרא ובקש מאת ה' יתברך וראה נחמיה (ב' ד') במלבי"ם.