השמחה בחלקו כנגד נגע המותרות

למען אחי ורעי! הנה דברי התעוררות לגבי כך שישנו בלבול גדול שפשה בציבור המכנה עצמו כ'חרדי' שהתקיימו בו דבר ה' (דברי הימים ב', פרק כ פסוק לז)

ויתנבא אליעזר בן־דדוהו ממרשה על־יהושפט לאמרכהתחברך עם־אחזיהו פרץ ה' את־מעשיך וישברו אניות ולא עצרו ללכת אל־תרשיש[1]:

ולצורך חידוד אביא את דב"ק של רבי משה יהושע לנדא זיע"א, מתלמידיו המובהקים של החזו"א זיע"א (מובא מתוך אוצרות ירושלים, חלק ט', נתיבות דעת, עמ' תתלה-תתלז)

על נגע המותרות אשר פשה אף בבתי יהודים שומרי תורה, כבר דובר ונכתב כה רבות עד כי נדמה כי תוספת-דברים בנושא זה היא אך למותר. אך לא כן הדבר. כל דיבור לחיזוק תורה ויראת שמים אינו לריק, וחלילה להטיל דופי בשלומי אמוני ישראל כי אינם שומעים לקול מוכיח. אזנם של יראי ד׳ כרויח לשמוע דבר ד׳ ולבם פתוח לקבל כל הדרכה טובה, בתנאי כי הדברים יהיו יוצאים מן הלב.

לאמיתו של דבר, כל הכותבים על מגרעות חיי המותרות ועל הצורך להיגמל מהם, לא נגעו בשורש הבעיה, והיא: ייחודה של האומה הישראלית בקרב עמי תבל,וייחודה של היהדות שומרת התורה בתוך האומה עצמה. אפשר לקבוע בצער רב כי חלק משומרי התורה בארץ הקודש רוצים להידמות לאנשי הרחוב הרחוקים מתורה ומצוות, ומשתדלים לא לפגר אחר העולם ה״מתקדם״, והדבר מתבטא הן בחיי הפרט והן בחיי הציבור.

הכתוב ״ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש״ שאמרו משה רבינו מפי הגבורה בימים הנשגבים שלפני מתן תורה, והיה ערגתו הנצחית של היהודי בכל דור, כמעט שנשתכח כליל, לא עוד בוערת בלב הכמיהה להיות גוי קדוש, וכתרה של ממלכת כהנים מונה בקרן זוית אין דורש ואין מבקש לו,בולמוס הרדיפה אחרי חיי המותרות אינו איפוא אלא חלק מבולמוס הרצון להתאים עצמם לרוח הרחוב, אשר אחז את אלו המשתדלים שלא יישאר עליהם שום רושם ניכר כי הם ״תלושים״ מן החיים, וכי יש להם ייחוד אחר, יותר נעלה ויותר נאצל, מאשר התבססות בתוך העולם החולף הזה, לאסוף הון להרבות קנין ולמצוץ במלוא הפה את מנעמיו.

מה שמעמיק את הצער, היא העובדא בי בזרם העבור הזה נגרף גם חלק מאתנו בני הישוב הישן - אשר גאוני וצדיקי הדור הקודם מייסדי היישוב, הטביעו בו את המדה המצויינת הזאת - לבוז מחמדי תבל, ולהתענג על חיי פשטות. ומתוך שחיו חייהם שקטים ושאננים היה באפשרותם להסתגר תוך חומה בצורה של לימוד התורה וקיום מצוותיה בשלמות, בקדושה ובטהרה. לאחרונה חדרה רוח המותרות גם בבתי יהודים כשרים אלה, עד כי אף אלה שפרנסתם דחוקה אינם נמנעים מלהיכנס בעול של חובות עצומים עבור מלבושי מותרות ורהיטי מותרות, ללא התאמה עם האמצעים אשר בידיהם.

לזכות ציבור זה יש לומר כי רוח רע זה, אין שרשו נעוץ ברצון להידמות לאחרים וזרים, אלא שהמולת החיים הסואנים היום במרה שלא היתה מעולם, השכיחה אף מלב היושבים בחצרות ה׳ את ההכרה הברורה לכל יהודי על יעודו עלי ארץ, באורח נטה ללון, והאפשרות לרכוש בתשלומים נוחים כביכול את כל מה שהלב חומד והעין רואה, מסייעת לטשטש את הגבולים שבין מעמד למעמד, כאילו אין צורך למעוטי היכולת להתאים מצבם לאמצעים שהעניקה להם ההשגחה.

נראה כי לציבור זה יספיקו דברי קדוש ישראל מרן בעל הח״ח, להודיעם מה רבה המכשלה הבאה עליהם כאשר זה לשונו בספר שם עולם: ״ובעו״ה כולנו נכשלין בענין זה, וכל אחד מדמה בנפשו שהוא הכרח לו שיוכל לדור בדירה נאה וללבוש מלבוש נאה וכו׳ לאכול מאכלים יפים בדרך העשירים וכו', והנה כאשר נתבונן היטב במעשינו מצא שבעו״ה דפי הש״ס פרוש אצלנו על כותלי הבית, וכן דפי המשניות על כסאות היפים והשולחנות הנאים, וכן כל הלכות שבתורה פרוש על בגדינו היפים ובמדים היפים של כל אנשי ביתינו ובו׳, דהנה במדרש משלי פרק עשירי איתא ששואלין לו לאדם בעת הדין על הכל דהיינו על מקרא ועל משנה ועל הלכות ועוד כמה ענינים ע״ש, והנה כיון ששואלין לו על הכל מסתמא ניתן לו לאדם דעת מתחילה שיוכל להשיג הכל, וכאשר יתבונן האדם בעצמו בימי חייו יראה בעצמו

שבמעט הוא חסר מכל זה, ואף אם הוא יודע במקצת ידיעתו מעוטה מאד, וכאשר ירצה בעצמו להבין את סיבת הדבר אנה הלכו כוחותיו וזמן ימי חייו, ימצא שהחליף את הש״ס שלו, דהיינו את הכוחות והדעת שניתן לו ע״ז, בדירה נאה של כמה חדרים, וכן המשניות וההלכות על בגדים יפים לו ולכל אנשי ביתו בכל ימי חייו, הרי לך בירור דברינו שכוחותינו הניתן לנו עבור תורתנו הקדושה שבכתב ושבע״פ הוא כעת פרוש על הכתלים והכסאות וכדומה, שהחלפנו בסכלותנו עולם עומד בעולם עובד״. ע״כ לשונו הטהור.

דברים אלו שנכתבו לפני מאה שנה, מלמדים שכבר אז פשתה המספחת של חיי המותרות אף בקרב יהודים שומרי תורה, ומה פלא איפוא אם התופעה הזאת נמשכת עתה ביתר שאת כאשר הכפירה נשאה ראש ודרך רשעים צלחה.

אמנם מראשית חטא הנחש הקדמוני יצר סוכן בנו להפילנו במכמוריו, אך תפקידו של אדם להלחם נגדו ולא ח״ו להתפשר אתו. הקריאה הזאת ״ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש״ אינה משאלה כי נהי׳ כך, אלא הבטחה נצחית כי אמנם יזכו לכך אלה אשר יכשירו עצמם לכך, וכוחה יפה ככל המקומות ובכל הזמנים עד כי יכונן הקב״ה ממלכתו על פני כל הארץ. הבה איפוא נכשיר מעשינו להיות כין הזוכים להימנות על משפחת המלוכה.

השי"ת יהי' בעזרנו על ידי תפילות ותחנונים שנזכה להנצל מנגע המותרות, ונזכה לענוה ושפלות אמיתית כפי רצונו ית', באמת ובתמים, אכי"ר

ועי"כ נזכה לראות בבנין אריאל, יורד בנוי ומשוכלל מן השמים, בב"א.

רבי משה יהושע לנדא זיע"א בחופה של אחד מתלמידיו

____________________

[1] ראה עוד מס' אבות, פרק א'; אבות דרבי נתן, פרק ט', וכן הלאה ואביא בקצרה תורף דב"ק של בעל המחבר של הספה"ק אורחות צדיקים, שער החניפות (ד)

(המשך אופני החניפות:) ד. המתחבר לרשע, אף על פי שאינו מחניף לו ואינו משבחו, אלא שהוא מקרבו ומתחבר עמו, יש לו עונש; לא די שאינו מוכיחו אלא שמקרבו, ויש לו עונש בזה. ועוד מוסיף עונש על הקריבות שהוא מקרבו, שנאמר 'בהתחברך עם אחזיהו, פרץ ה' את מעשיך'. והצדיקים מואסים ברשעים. ואמרו חז"ל, לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא שהוא מינו; וכן אדם המתחבר לרעהו הדומה לו. ואמרו חז"ל שאסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר 'לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא, אם אביט אליך ואם אראך'. וכל המסתכל בדמות אדם רשע, עיניו כהות לעת זקנתו, כיצחק אבינו עליו השלום, שכהו עיניו מפני שהסתכל בעשו, אף על פי שלא היה מכיר במעשיו הרעים.

ויש כמה תקלות בהתחברות לרשעים: א. מפני שהוא אוהב את שונאו של ה', ואין העבד הנאמן לאדוניו מתחבר לשונאו. ב. שהוא לומד ממעשיו. ג. שגם אחרים יתחברו איתו ויאמינו לו, והוא גורם להם רעה בכך, וגם מרע לאותו חוטא, שמחמת כן לא יחזור בתשובה. ומי שמתחבר לרשע, בסוף הרשע מושל עליו, וזו הרעה הגדולה ביותר, שמתוך כך לא יניחנו לעשות טוב.