כמה מילים על ׳יום השואה׳

למען אחי ורעי! לפני המאמר קודם כל הבהרה חשובה והיא, שאין אבלות בחודש ניסן, כדאיתא במסכת סופרים, פרק אחד ועשרים:

(ב) ולמה אין מתענין אותן בחדש ניסן מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן וי"ב נשיאים הקריבו קרבנם לי"ב יום יום לכל שבט ושבט וכל א' היה עושה ביומו י"ט וכן לעתיד לבא עתיד המקדש להבנות בניסן לקיים מה שנאמר (קהלת א) אין כל חדש תחת השמש.

(ג) לפיכך אין אומרין תחנונים כל ימי ניסן ואין מתענין עד שיעבור ניסן אלא הבכורות שמתענין בערב הפסח, והצנועין בשביל המצה כדי שיכנסו בה בתאוה, והתלמידים מתענין בו שני וחמישי מפני חילול השם ומפני כבוד ההיכל שנשרף.

 (ד) בד"א בצנעה אבל להזכיר בציבור אסור עד שיעבור ניסן.

וקביעת יום הזכרון הנ"ל היא מנהג משובש שכפו אותו המינים והאפיקורסים כדי להתריס נגד התורה.

---

למען אחי ורעי! לאורך כל הדורות בעם ישראל, החל מגלות מצרים דרך חורבן בית ראשון ושני, הגלויות, הפרעות והאסונות, תמיד היה את היסוד המרכזי והאמונה של (מתוך תפילת מוסף)

"מפני חטאינו גלינו מארצנו"

את החשבון נפש והידיעה הברורה כי האסונות והצרות באים כעונש על העברות ועזיבת התורה. ככה זה בתשעה באב ובצומות של י"ז בתמוז, תענית אסתר, תמיד הצרה כרוכה בעוון ובחטא ובחשבון הנפש המתבקש מהם.

אבל ביום השואה המלאכותי-ממלכתי של הממסד הציוני אין כל איזכור ורמז של "מפני חטאינו" או חשבון נפש כלשהו. מוכרים נרטיב של אסון שקרה סתם, ללא כל סיבה, רק בגלל שנאה ואנטישמיות פסולים, ומוחקים ביום הזה כל בדל של חשבון נפש מינימאלי ונרטיב יהודי דתי של שכר ועונש.

מכניסים נרטיב ציוני-כפרני כי לא מדובר בכלל בעונש על משהו, אלא תוצאה של מצב גלותי פסול ללא מולדת וכח צבאי, שאם היו קיימים אז האסון לא היה מתרחש כלל ועיקר.

זהו יום אנטי-דתי שבא למחוק ולבטל מכל וכל את הנרטיב היהודי הנצחי של אמונה בשכר ועונש, חשבון נפש וחזרה בתשובה. את זה החליפו טקסים לאומיים רעשניים, צפירות ועמידות דום, סיפורי גבורה מלל וקשקשת, יזכור ריקני, לפידים ופרצופי צער מלאי יגון על "אנטישמיות" תמוהה. שום חשבון נפש, שום הכאה על חטא, שום בדק בית, אין כלום כי לא היה כלום, הכל מנותק, מעוקר ומסורס, יש רק אבל עמוק שמוביל למסקנה שחייבים מדינה וכח צבאי, וניטרול של כל חשיבה אחרת.

יום השואה הוא עמדת תצפית שקרית חילונית וחצופה, מאחז עיניים מגמתי של ממסד אנטי-דתי כוחני ואנטישמי, שלא סובל את הנרטיב היהודי המקורי שסותר את תצוגת השואה הפוליטית שלו, במילים אחרות אפשר לקרוא לזה 'שואה-ביזנס' כי סך הכל הפכו את יום זה לעוד יום של בכיינות בשביל נצל את הבכיינות בשביל להמשיך את הגזל וגניבת הדעת.

השואה - עונש משמים על הציונות ונטישת הגלותיות

הנרטיב היהודי של השואה, בניגוד גמור לזה הציוני המוכר והידוע לכל - מלמד שהשואה באה כעונש כבד ונורא משמים דווקא בגלל הרצון לעזוב את הגלות ולקחת את הגאולה והגורל בידיים, מה שנקרא בלשון חז"ל "העברה על השבועות", חלק גדול מעם ישראל שהחל לעבור החל מסוף המאה ה-19 על "גזרת הגלות" ולרצות להקים מדינה משלו תוך כדי בעיטה הולכת וגוברת בגלות וב"גלותיות" - מה שקרוי אצלם 'אוטו-אמנסיפציה' (שחרור עצמי), כאשר העונש על כך מפורש בדברי חז"ל בגמרא בכתובות "הנני מתיר את בשרכם כצבאות ואיילות השדה" ופירש"י שם 'לשון הפקר', שמשמעותו הפקרת דם מוחלטת של עם ישראל לא עלינו, כמו שהיה בשואה הנוראה.

התפרצות העונש אירעה עוד קודם הקמת המדינה בדמות השואה, ממשיכה על אש נמוכה עם הסכסוך הערבי-ציוני שגורף גם הוא קורבנות לא עלינו, ואין כל ביטחון שלא תהיה התפרצות נוספת חלילה של העונש הנ"ל.

אל נשמת השוטר

אבל את השבועות וגזרת הגלות והעונשים כמובן הס מלהזכיר בטקסים החלולים בהר הרצל. לא יגלו לכם שם גם על כך שלאבות הציונות היה נרטיב שטני של שימוש באנטישמיות והעצמתה לצורך קידום הרעיון הציוני על ידי אנטישמיות, ושהנאצים חזרו בעצם על דברים שכתבו עוד הרבה לפניהם אדון הרצל וכת דיליה שר"י, בגנות היהודים המוצצים את הכסף של הנוצרים והמדינות ושולטים בעולם. גם לא יגלו לכם על הכרזת המלחמה נגד גרמניה הנאצית של ראשי הציונות דאז, שזירזה את רעיון "הפיתרון הסופי" אצל היטלר.

לא יספרו לכם בטקסי הזיכרון על סיכול כל נסיונות ההצלה ע"י ראשי הציונות כי חשבו שטוב שימותו יהודים במלחמה כי זה יסייע להקמת המדינה לאחר שהמלחמה תסתיים. ועיין ערך יואל ברנד ומשפט קסטנר. ועוד ועוד דברים ועובדות לא מחמיאות שלא תצליחו כנראה למצוא ביד ושם או בשידורי יום השואה הממוחזרים.

לכן צריך לבטל את היום המטופש והמיותר הזה, שכל כולו שקרים, סילופים, ייללות פוליטית, צביעות ומגמתיות, התחסדות וכפירה, ולהמשיך כרגיל.