חיפוש
לכבוד יומא דהילולת רבי חיים יוסף הלוי דינקלס זיע״א
למען אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת רבי חיים יוסף הלוי דינקלס זיע״א (שדמ״ת), הנני מביא כמה עלים לתרופה מכתביו ומעשיו
אגרות ומכתבים
'אגרת קודש' מאת רבי חיים יוסף ב"ר בן-ציון הלוי דינקלס[1] זיע"א שנשלח להנהלת בית יוסף צבי-דישינסקי (מובא מתוך החומה – משמרת לבירור פנימי, הוספה לקונטרס ב' גליון 1, אדר ה'תשכ"ו, עמ' 1):
'ב"ה ה' מרחשון תשכ"ו לפ"ק פה בני-ברק תובב"א
בקשר הנבלה הנוראה שנעשתה בת"ת של הגאב"ד מרן יוסף צבי דושינסקי זצ"ל - לגרש תנוקות מבית רבן בעון אבותם שהם מאנשי נטורי קרתא המוסרים נפשם ומאדם על קדושת השם שלא ע"מ לקבל פרס אני מחזיר להם את הקופסא שבביתי לאות מחאה והנני מודיע שאני רואה בזה מעשה יבסעצקי ממש - - דאמר וכו' אל תגעו במשיחי אלו תשב"ר וכו' אפילו לבנין ביהמ"ק וכו'.
וכמדומני ש - - כבר עברו על הלאו של אל תגעו במשיחי באמרם שהנושא גיורת אפילו כשהיא צדקת וחסודה ביותר ה"ז מחלל ש"ש ר"ל מהאי דעתא. צר לי מאד שבדבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו.
הכותב בצער ורוח נשברה על השמועה הלא טובה הלזו
חיים יוסף הלוי דינקלס'.
'אגרת קודש' מאת רבי חיים יוסף ב"ר בן-ציון הלוי דינקלס, לרבי עמרם בלוי זיעועכי"א (אודות מדוע נטורי קרתא נפרדו מצעירי אגודת ישראל):
הלא ידוע שהחורבן הנורא האחרון בישוב הישן שהולך ומתמעט לרגעים, בא ע"י אגודת ישראל שנתייסדה ע"י החרדים שבארץ אשכנז שהיתה מטרתם לקשר יהדות החרדית עם ההשכלה הארורה קשר חזק, והאמינו שע"י ההשכלה תתחזק היהדות החרדית ותהי' מתקיימת לעולם.
וכידוע ראשית התייסדות אגודת ישראל הוקבעה בקאטאוויץ אשר בגבול רוסיא ואשכנז, והגר"ח אבד"ק בריסק זצ"ל הוזמן לאסיפת ההתייסדות ותיכף כשבא להאסיפה התחיל הרב מפראנקפורט ה"ר שלמה זלמן ברויער לקנטרו בדברים, והביע ביקורת חריפה על גדולי ליטא שהם נמנעים מללמוד חכמות הגויים, בבתי ספר של יהדות החרדית ובישיבות הגדולות, וזהו גורם גדול שהמלומדים שבמדינת רוסיא ועורכי דין וארכיטקטורים וכיוצא באלו, כולם כופרים בעיקר, וכן אחד מן הלומדים כשיבא לידו במקרה איזה ספר מספרי ההשכלה, ומן העיתונים מיד נעשה כופר בעיקר ר"ל, משא"כ ביהדות החרדית במדינת אשכנז שכל המלומדים אפילו הפרופיסורים הכי גדולים, רובם ככולם יראים וחרדים.
ובשמעו הדברים האלה נזדעזע ונרתע לאחוריו ואמר, אכן נודע הדבר שהמטרה של ההתייסדות של אגודת ישראל לבטל החדרים של החינוך הישן וליסד במקומם בתי ספר מעין בתי ספר של המזרחי ולהלך בדרכיו, וברוח קדשו ראה את האגודה בהריונה כמו שאנחנו רואים אותה לאחר זקנתה, ולזה הבדיל עצמו מיד מהם, ועזב את האסיפה ושב לביתו, והזהיר לבני ביתו ולתלמידיו שאין להתחבר לחברת אגודת ישראל כמו שאין להתחבר לחברת המזרחי, רק שאינו כדאי לחלוק על האגודה מטעם שע"י המחלוקת יתחזק המזרחי, ואיסור חמור הוא להחזיק את המסיתים והמדיחים.
ולזה נתכוונו חז"ל באמרם "ארור האיש שיגדל חזירים וארור האדם שילמד את בנו חכמת יוונית", וכתב על זה באגדת מהרש"א ז"ל סוף סוטה וז"ל "שנעץ החזיר צפרניו בחומה ונזדזעה כו' שהחזיר מיער שהוא עשו שולט בחומת ירושלם ויזדעזע כל א"י" עכ"ל.
וע"כ מזה שסמכו שני הארורים זה לזה, אנו למדים דחכמת יוונית היא עצמה קרויה צפרניו של אותו החזיר שנעצן בחומת ירושלם ועי"ז נזדזע א"י ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה.
ואני כבר הזהרתי ל"צעירי אגודת ישראל" בירושלם, לאחר שבאו לא"י ראשי האגודה של ארץ אשכנז וייסדו בית הספר חורב בעה"ק נערים ונערות יחדו, וייסדו ישיבת קול תורה על שפה הטמאה שבדו הכופרים ימ"ש, שיהיו מובדלים מהם ולא יתנו להם יד להיות בוחרים ומובחרים בועד העיר האשכנזי, ולא אבו שמוע.
ובכדי להתיר החיבור עמהם קבעו ב"ד של שלשה שלא עפ"י ידיעתי, ואותו הב"ד התיר האיסור, וזה היה ניעוץ הצפרניים של אותו החזיר מיער בחומות ירושלים, ולאחר זמן הכירו צעירי אגודת ישראל המכשול הגדול שנכשלו מתת היתר החיבור, ואז הבדילו מהם ושינו את שמם להקרא "נטורי קרתא".
'אגרת קודש' מאת רבי חיים יוסף ב"ר בן-ציון הלוי דינקלס, לרבי עמרם בלוי זיעועכי"א (אודות כך שסילקו ילדים מת"ת בגלל שהוריהם היו מנטורי קרתא) (מובא מתוך המוסף התורני לקראת שבת, פר' שופטים ה'תשע"ו, גליון 206, מדור פתשגן, עמ' 18):
ב"ה יום ה' מרחשון תשכ"ו לפ"ק, פה בני ברק תובב"א
בקשר הנבלה הנוראה שנעשתה בת"ת... לגרש תינוקות מבית רבן בעוון אבותם שהם מאנשי נטורי קרתא המוסרים נפשם ומאודם על קדושת השם שלא ע"מ לקבל פרס, אני מחזיר לכם את הקופסא שבביתי לאות מחאה, והנני מודיע שאני רואה בזה מעשה יבסעצקי ממש, דאמר וכו' אל תגעו במשיחי וכו' אפילו לבנין ביהמ"ק וכו'. צר לי מאד שאותו צדיק מצטער בו, יכשל בו זרעו. הכותב בצער ורוח נשברה על השמועה הלא טובה הלזו.
חיים יוסף דינקלס
כרוז
רבי חיים יוסף ב"ר בן-ציון הלוי דינקלס זיע"א, כרוז 'שלא יאמרו התירו הפרושים'[2]
נבהלתי ונשתוממתי על העול הנורא שהכניסו את שמי על המודעה הגדולה בענין האיסור החמור של לשון הרע שבו הכניסו שפונים לבתי ספר ולסמנריון, שילמדו גם הן איסור לשה"ר, איך הרהיבו לעשות זאת שמראה שכאילו התירו הפרושים החינוך האסור הזה ולא חסר להם רק שילמדו איסור לשה"ר, חז"ל אמרו אין מצוה מכבה עבירה, ומכש"כ להתיר ח"ו איסורים שגבלו ראשונים כמלאכים גודרי גדר ועמדו בפרץ לגדור את כרם ד' צבאות ואך על ידם ובזכותם נשארו לנו שארית הפליטה השומרים משמרת ה' שומרי מצותיו ומקיימי חוקותיו לא מהשפה ולחוץ מצות אנשים מלומדה. והשי"ת יגדור פרצות עמו ישראל ויתן בלב התועים בינה וישיב את שופטינו כבראשונה וישלח לנו משיח צדקנו בב"א.
הכותב והחותם בצער ובצפי' לרחמי שמים, יום א' י"ט אדר ב' תשל"ו.
חיים יוסף הלוי דינקלס'.
שמועות ומעשים
רבי חיים יוסף ב"ר בן-ציון הלוי דינקלס זיע"א (מובא מתוך גליון 'לחושבי שמו', אדר תש"מ):
'מסופר על הגר"י דינקליס זצ"ל, שבראותו פעם את אחת המודעות שבה נאמר "נא לא להכנס לבתינו בתלבושת שאינה צנועה כי הדבר פוגע ברגשותינו", מחק את המילה ברגשותינו וכתב: "פוגע בכבוד שמים".
'מעשה רב' מאת רבי חיים יוסף ב"ר בן-ציון הלוי דינקלס זיע"א (מובא מפי רבי פסח שפירא זצ"ל)
'פעם (מתוך הספדו של הגאון רבי אהרן קצינעלנבויגן זצ"ל) כאשר ביקר הרב הרשע של הציונים בישיבת פאניוועז בבני ברק, ובזמן ההוא הי' לו להגה"ק רבי יוסף הלוי דינקעליס זצ"ל אכסניא לזמן מה בישיבת פאניוועז, וביקש הרב הרשע מהרב מפאניוועז שרצונו לראות פני האיש מחבר הספר "אמונת יוסף" על סדר זרעים, הרב מפאניוועז שלח להודיע לרבי יוסף כי ברצונו להכנס לחדרו לביקור עם אותו הרב. מה עשה רבי יוסף באותה שעה, נכנס לאוצר הספרים של הישיבה והסתגר שם למשך שעות ארוכות, ולא הועילו שום הפצרות ובקשות שלא ישיב ריקם את בקשת הרב מפאניוועז, אבל רבי יוסף באחת כי פגישה כזו כרוכה בחילול ה' ומה יאמרו התירו פרושים את הדבר, כמובן שקשה שבעתיים הי' לרבי יוסף לדחות את בקשתו כי הי' מיטיבו ואיש חסדו שכל הצטרכותו באותה עת היו על הרב מפאניוועז, אבל במקום שיש חילול ה' אי אפשר לצרף שום חשבונות ורגשי אנוש'.
'מעשה רב' מאת רבי חיים יוסף ב"ר בן-ציון הלוי דינקלס זיע"א (מובא גליון "האמונה" מנ"א תשל"ז):
'היה זה לפני המלחמה העולמית, בעיירה בה דר הגאון רבי יוסף דינקליס זצ"ל, הנהיגו שבעת שמחת תורה כשהכל עולים לתורה, עשו "מי שברך" ונדבו עבור ה"קק"ל" הציונית. רבי יוסף נשאר בביתו למרות שלא התפלל בציבור ולא עשה הקפות, ובלבד שלא יהי' לו שום שייכות עם המסכימים והתומכים בסט"א'.
'מעשה רב' מאת רבי חיים יוסף ב"ר בן-ציון הלוי דינקלס זיע"א (מובא מתוך מאמרו של רבי חיים בנימין קאצינעלנבויגן זצ"ל, גליון "החומה" אייר תשמ"ג):
'לפני למעלה מחמישים שנה אירע המעשה שכולם עדיין זוכרים, בחברת "חנוך לנער" שיסדוה אבי [רבי אהרן קאצינעלנבויגן], רבי יעקב ראטמאן ורבי מאיר כהן זצ"ל, בליל פורים בשנת תרצ"ב עשו "שפיל" בו התלוצצו מהרבנים של משרד הרבנות, כמובן שכל העיר נעשתה כמרקחה נגד ביזוי הרבנים ההם.
הגה"ק רבי יוסף דינקליס זצ"ל שהי' ממתפללי הביהכ"נ בבתי ברוידא בא למחרת לביהכ"נ ולקראתו בא אחד מגדולי הת"ח, והתאונן בכעס ורוגזה על אשר קרה בלילה שביזו את הרב הראשי, רבי יוסף לא ענה לו מאומה, אבל למחרת ניגש אליו ושאלו וכי התרגז מר כ"כ אי פעם על ענין של יהדות כמו ביום האתמול, כמובן שאח"כ היתה זעקה גדולה והרבנים ההם עשו חרם נגד חברת "תורה ויראה - חנוך לנער" באזהרה שלא ישלחו האבות את בניהם לשם'.
'מעשה רב' מאת רבי חיים יוסף ב"ר בן-ציון הלוי דינקלס זיע"א (מובא מתוך 'החומה' סיון ה'תשמ"ה):
'סיפר הגה"ק ר"י דינקליס זצ"ל, כי בעת הרצח של הקדוש דיהאן הי"ד היה אז בחברון, ונכנס אצלו נכבד אחד וסיפר בשלוות נפש על רצח דיהאן, חרה להגרי"ד על הנכבד הנ"ל, לימים שלח הנ"ל את ספרו שהוציא לאור, הגרי"ד לא היסס ותיכף בקבלת ספרו זרקו לאשפה. וכשנשאל הגרי"ד מהמחבר על מה ולמה טעון ספרו להתגולל באשפתות, ענה לו הגרי"ד כי בעת מקרה הרצח של דיהאן ראיתי את שלוות רוחך, בטח נזרקה בך שמץ מינות לכן דנתי את ספרך כספרי מינות'.
'מעשה רב' מאת רבי חיים יוסף ב"ר בן-ציון הלוי דינקלס זיע"א (מובא מתוך הירחון האמת, גליון כרך י"ד גליון ל"ד, פר' מטו"מ מנ"א ה'תשע"ח, עמ' 3-4):
'מסופר על הגר"י דינקליס זצ"ל, שבראותו פעם את אחת המודעות שבה נאמר "נא לא להכנס לבתינו בתלבושת שאינה צנועה כי הדבר פוגע ברגשותינו", מחק את המילה ברגשותינו וכתב: "פוגע בכבוד ששמים".
'מעשה רב' מאת רבי חיים יוסף ב"ר בן-ציון הלוי דינקלס זיע"א (מובא מתוך העלון אמרתך חייתני, גליון ל"ב, פר' דברים-שבת חזון, ה'תשע"ט, עמ' 4):
'סיפר הגאון רבי יוסף דינקעליס זצ"ל, שאיש המזרחי הידוע העשיל פארבשטיין שהי' מכירו עוד מוילנא שם הי' העשיל מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין והי' יושב בביהמ"ד מלפני עלות השחר עד חצות היום, וכך הי' מנהגו יום יום, ויותר מזה העשיל זה הי' הולך ומעורר את הבע"ב שבעיר באשמורת הבוקר לקום ללימוד התורה ולתפלת השחר. כן הי' עושה מידי יום ביומו לא עצרוהו הגשמים הזועפים והרוחות הסוערות. העשיל הי' גבור כארי לקום באישון ליל, אנשי העיר ראו ותמהו מאין לו להעשיל זה כח להתגבר כארי ולהמשיך שבת בבית המדרש עד צהרי היום. אמר הגר"י דינקעליס לאנשי העיירה מה לכם כי תתמהו, אותו יצר המתגבר על בן אדם למנוע אותו מלהשכים קום, אותו יצר בא לו להעשיל באישון ליל וקורא העשיל העשיל הגיע זמן קימה, העשיל לך ברחובות קריה ועורר את השחר, העשיל העשיל טול טליתך והתעטף בו, תן תפילין על ידיך וטוטפות בין עיניך ותאחר את שבתך בבית המדרש. כך הי' נותן היצר כח ליעף זה, עבור מה ולמה, כי ידע היצר שבחרמו של העשיל זה יפלו הרבה נפשות. סוף דבר ידוע לכל שבעת הגיע פארבשטיין לאר"י כבר לא הי' צריך להיות מעוטף ומוכתר בטו"ת כאן התגלה פרצופו לעין כל, כי היצר הי' צריך להעשיל לפי שעה, וחסל'.
'מעשה רב' מאת רבי חיים יוסף ב"ר בן-ציון הלוי דינקלס זיע"א (מובא מתוך גליון "האמונה" מנ"א תשל"ז):
'הי' זה לפני המלחמה העולמית, בעיירה בה דר הגאון רבי יוסף דינקליס זצ"ל, הנהיגו שבעת שמחת תורה כשהכל עולים לתורה, עשו "מי שברך" ונדבו עבור ה"קק"ל" הציונית. רבי יוסף נשאר בביתו למרות שלא התפלל בציבור ולא עשה הקפות, ובלבד שלא יהי' לו שום שייכות עם המסכימים והתומכים בסט"א'.
'מעשה רב' מאת רבי חיים יוסף ב"ר בן-ציון הלוי דינקלס זיע"א (מובא מתוך "החומה", מרחשון ה'תשס"ב):
'הי' הדבר קרוב לששים וחמש שנה מלפנים, בביהמ"ד קהלת יעקב בבתי ברוידא בין מנחה למעריב הי' אחד מגדולי הת"ח בעיה"ק הגאון רבי יוסף דינקעליס זצוק"ל (שהגאון רבי חיים עוזר זצ"ל עמד אתו בקשר וכותב אליו השתהותו כשעה חדא היה לי לעונג) מוצא לו מקום בפרוזדור הביהכ"נ לשאוף קצת אויר ולנוח מעמל היום שלא מש מאהלה של תורה, והי' אחד המתחסדים שדגל ברוממות ספרי החפץ חיים זיע"א, שלא ערב לו על שת"ח הנ"ל קבע לו על איזה רגעים של מנוחה במקום הזה, והי' כל פעם מוצא לו איזה תואנה אחרת שיבטל נוהג זה בשהייתו בפרוזדור, עד שפעם פקע סבלנותו של הגרי"ד והתריס כנגדו: "אני יודע היטב מה שמפריע לך כי פן ואולי יצא מפי דבר אשר שלא כדת על הרבנים המכורים של הועד הלאומי ויכנס לנפשות שוקקות וצמאות לדבר ה', ועל כגון זה אתה דוגל באיסור לשה"ר ושמירת הלשון", הרוצה לעשות מספרי הח"ח קרדום לחפות בזה על הרבנים המכורים לעקר ועל מעשה רשעים.
וכידוע כי כל עוד שגדול ת"ח זה שכן כבוד בבית מקדש מעט זה, סרו משם כל מי שהי' לו שיג ושיח עם רבני הועד הלאומי מעצמם, שידעו כי לא במקום זה נחלתם'.
הספדים
הספדו של רבי אהרן קצינעלנבויגן זיע"א:
'היה שלם בכל, גאון בתורה, בתקופה הראשונה כששימש בקודש בישיבתנו הק', למדו כאן ב"ק שעורים על התוס' בעמוד הראשון על עונשין ממון מן הדין כחצי שנה, עד שאמרתי לו, כי אין הבחורים יכולים לקבל כ"כ הרבה, ואז עבר לסוגיות אחרות במס', זהירותו בכשרות המאכלים הי' באופן נורא, חלב רק מה שהביאו לו ישר ממה שחלבו, ובשמיטה הי' נוהג בתחילה שהי' נוסע לחו"ל, מפני חומרות רבות שהי קשה לו לנהוג בא"י, ואף שפרנסתו הי' דחוק לא הסתכל על זה, ואח"כ בשמיטות אחרות הי' מכין מאכלים לעצמו מלפני שמיטה עבור שנת השמיטה, ולאחרונה כשעלה השאלה שפירות צומחים גם בשלש שנים הראשונים של ערלה, כבר לא אכל פירות, ועוד כהנה וכהנה אשר אי אפשר להבין איך יכולים להיזהר באופן כזה. היה בעל חסד נורא ודיבורו עם הבריות הי' בנחת, אבל כשנתעורר על ענין של איזה פירצה הי' גבור כארי וכאש להבה ולא חת מפני כל.
קיים את התורה ללא שום חכמות, ועליו אפשר לומר שזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתיך, שהי' עושה למען קיומה של תורה, וידוע מה שלאחרונה יצא קריאה בענין איסור לשה"ר והוא הי' בין החתומים, וכשנודע לו, שבקריאה פנו גם לסימנרים, יצא מיד בקריאה נגד זה ועל אף שכבר הי' חלוש מאד לא חת מפני כל ודבריו היו נשמעים, לא הסתכל על מה שחושבים לעשות רווחים על חשבון ויתורים ופשרות בתורה.
הספדו של רבי חיים בנימין הלוי קאצינעלנבויגן זיע"א (מובא מתוך 'החומה', איר ה'תשמ"ג):
'לפני למעלה מחמישים שנה אירע המעשה שכולם עדיין זוכרים, בחברת "חנוך לנער" שיסדוה אבי [רבי אהרן קאצינעלנבויגן], רבי יעקב ראטמאן ורבי מאיר כהן זצ"ל, בליל פורים בשנת תרצ"ב עשו "שפיל" בו התלוצצו מהרבנים של משרד הרבנות, כמובן שכל העיר נעשתה כמרקחה נגד ביזוי הרבנים ההם.
הגה"ק רבי יוסף דינקליס זצ"ל שהי' ממתפללי הביהכ"נ בבתי ברוידא בא למחרת לביהכ"נ ולקראתו בא אחד הנמנה לגדול הדור, והתאונן בכעס ורוגזה על אשר קרה בלילה שביזו את הרב הראשי, רבי יוסף לא ענה לו מאומה, אבל למחרת ניגש אליו ושאלו וכי התרגז מר כ"כ אי פעם על ענין של יהדות כמו ביום האתמול, כמובן שאח"כ היתה זעקה גדולה והרבנים ההם עשו חרם נגד חברת "תורה ויראה - חנוך לנער" באזהרה שלא ישלחו האבות את בניהם לשם'.
הספד על רבי חיים יוסף ב"ר בן-ציון הלוי דינקלס זיע"א (מובא מתוך קובץ 'העמק' גליון כ"א):
'לרגל יום היא"צ של האי גאון וצדיק שזרח אור תורתו בעירנו בני ברק הננו להביא דברי הערכה שנכתבו לזכרו ע"י אחד ממקורביו ומוקירי זכרו לאחר הסתלקותו:
דמע עיני תדמע בבואי לרשום עלי גליון זה, גרגירים שנים שלשה ממפעלות קדוש ישראל, מרתע כל גופי וצמרמורת אחזתני להזכיר שם מורי ורבי אבי רכב ישראל ופרשיו הן זיכנו ה' בחסדו הגדול להיות המוליך והמביא דברי אלוקים חיים היוצאים מפי רבי הדומה למלאך ה' צב'. להביאם לבית הדפוס אשר הראה את כוחו הגדול ורב חילו ברובי תורותיו על כל סדר זרעים וטהרות בשם אמונת יוסף, ודעת יוסף, עמל ויגע צירף כל מערכה ומערכה בכחות עלומים וחדוש נעורים.
הן פני רבי צהבו וקרנו בהוד והדר אשר כל פעם היה מקבלנו בהסברת פנים ובחן וחסד שהיה נסוך על פניו.
הוי מה אומר מה אדבר הן לא רגיל על לשוני עט סופר, אבל גם הרגיל בזה לא יוכל לתאר פני קדוש אשר חי בתוכינו וסביבנו התהלך, כי לא יאומן מה שיסופר אשר בשמים הודו ומי אנוש יכול לומר כזה היה פני האיש וכך היה דרכו כי היה גבוה מעל גבוה ואפס קצהו לא תראה, ואנו קטני ערך ושפלי ברך זכינו לראות פני רבנו בזיוו הדרו ואצילות פניו כי קרן לפי מושגינו הגשמי וקוצר השגתנו.
רבינו הי' מסתכל כל ימיו בכל דבר שהי' צריך לעשות אם יצא מזה קדוש שם שמים.
הן זיכני השי"ת להיות ג"כ נטפל בסידור ספריו לביה"ד, ורצונו הי' ומטרתו שיתעסקו ויהגו טהורי לב אשר יראתם את ד' קודמת לחכמתם ויתקדש שם שמים ואם כי הניח בכתובים ספרי חיד"ה על סדר הש"ס אבל השתדל בעיקר בחידושיו על סדר זרעים וטהרות, מפני מיעוט המפרשים ראשונים ואחרונים. ורצונו הי' שלא יהי' כדבר החסר מסדר הש"ס. ועמלי תורה יהי' להם מסילות להגות בהם בעומקה של הלכה.
לא אחת קרה שאוספי ספרים ובתי עקד של חילונים בקשו ממנו שימכור להם את ספריו, ומיאן למסור להם שום ספר בכל מחיר וטעמו ונימוקו כי חיבר את הספרים לבני תורה ולא למאספים ושואפים מדע והשכלה.
במקום שהי' חילול ד' לא נשא פני איש יהי' מי שיהי', שם הראה את גבורתו ורעם מקול אדיר קול חוצב להבות אש, עוד הי' הדבר לפני חצי יובל שנים ביקר הרב הראשי של הציונים בישיבת פאנאיוועז' ביקש מהרב מפאנאיוועז' שרצונו לראות פני האיש מחבר הספרים על סדר זרעים (רבינו הי' לו אכסניא זמן מה בישיבת פאנאיוועז' באותו זמן) והרב מפאניוועז' שלח להודיע לרבינו כי רצונו להיכנס לחדרו לביקור עם הרב הנ"ל מה עשה רבינו באותה שעה, נכנס באוצר הספרים של הישיבה והסתגר שם לשעות ארוכות, לא הועיל שום הפצרות ובקשות שלא ישיב ריקם בקשת הרב מפאניוועז', אבל רבינו באחת פגישה כזו כרוך בחילול ה' מה יאמרו, התירו פרושים הדבר, כמובן שקשה שבעתיים הי' לרבינו לדחות בקשתו כי הי' מיטיבו ואיש חסדו שכל הצטרכותו באותו עת הי' על הרב מפאניוועז', אבל במקום שיש חילול ה' אי אפשר לצרף חשבונות ורגשי אנוש.
עוד זכור לכולנו איך הרעיש עולם ומלואו נגד אותו הרב שרצה להמציא המצאה חדשה בדברים הגובלים עם איסור כריתות רח"ל. לא נח ולא שקט רבינו הי' מדלג על ההרים לא נתן מנוח לת"ח לומדי תורה שיקומו נגד החידוש שרצה הממציא להתיר וניפץ אל הסלע מחשבת המצאה זו.
מי פילל שפתיל חייו ידעך ולא יתהלך עוד קדוש זה בתוכינו.
כמה חיזוק הי' כשכל הגה יצא מפיו ברוח חיים. ולא אחת הי' כששאלו לרבינו מה וכיצד שלומו הי' מפטיר בקול עליז ושמח, ב"ה חיים שלומדים תורה ומתענגים בה. לא רצה לקבל מלומדי הישיבות פדיון הספר אפי' חצי דמי הקרן באמרו כי אלו בני תורה המתפרנסים בצער והפרנסה בדוחק ומאין להם כסף על ספרים, ואם הם ידחקו עבור ספריו יהי' להם ביטול תורה.
בימי מועד וחג הי' שולחנו סביב עם בחורים לומדי תורה אם מפני שלא היה להם קרובים או שהיו מפקפקים על טהרת השולחן בבית הוריהם מצאו להם מקלט בבית רבינו זצ"ל אשר הרבנית הצדקנית תחי' (ע"ה) עקרת הבית טרחה כל הטורח עבורם ובזכותה הי' הבית מלא אורה מפרי ידיה ואשר בשערים מעשיה נודעים ומעוללים, ועל ידה רבינו הי' יושב בראש בכתר התורה שעל ראשו.
איך נינחם ומי ינחמנו, ד' יאמר די לצרותינו ישלח לנו גואל האמיתי ויחיינו ביום מועד לכל חי רצון'.
___________________________
[1] תלמיד מובהק של רבי יצחק יעקב רבינוביץ מפוניבז' זיע"א, וממקורבי החזו"א זיע"א. בעה"מ של הספה"ק: דעת יוסף-כלים-חלק א (תל אביב, ה'תשכ"ה); דעת יוסף-כלים-חלק ב (ירושלים, ה'תש"ל); דעת יוסף-כלים-חלק ג (ירושלים, ה'תשל"א); דעת יוסף-אהלות (ירושלים, ה'תשל"ג); דעת יוסף-נגעים (ירושלים, ה'תשל"ד); דעת יוסף-פרה (ירושלים, ה'תשל"ו); דעת יוסף-זבים (ירושלים, ה'תש"מ); דעת יוסף-טהרות (ירושלים, ה'תשל"ט); דעת יוסף-מכשירין (ירושלים, ה'תש"מ); דעת יוסף-טבול יום (ירושלים, ה'תשמ"ג); דעת יוסף-ידים (ירושלים, ה'תשמ"ג); דעת יוסף-עוקצין (ירושלים, ה'תשמ"ג).
[2] כאשר נתפרסמה מודעה בחוצות בדבר החשיבות ללמוד הלכות לשון הרע, ובנוסח הקריאה נכתב שפונים למנהלי בתי ספר וסימנרים שילמדו גם המה הלכות אלו, ובין החותמים היתה גם חתימתו של הגה"ק רבי יוסף דינקעליס זצוק"ל בעמ"ח ספרי דעת יוסף אמונת יוסף ועוד, וכאשר ראה זאת הגאון זצ"ל הזדעזע כולו שמראה כאילו התירו פרושים את החינוך האסור הלזה וכי אין בהם חסרון רק זאת שילמדו הלכות לשה"ר, ולכן מיהר לפרסם את המכתב דלהלן על זיוף חתימתו על מודעה זו.
Comments