על כן הירא וחרד על דבר ה׳ יקרא מעשה זה פעם אחת בחודש

למען אחי ורעי! מעשה נורא עם רבי מרדכי יפה ׳בעל הלבושים׳ (ג' אד"ב ה'שע"ב), עם רבו בקבלה רבי אבוהב זיעועכי"א (ה'ס, אם כי יכולים לפקפק אם יתאפשר שיחיו בזמנים מקבילים, אבל העיקר כאן במעשה הוא הלימוד עצמו).

מובא בהקדמה לספה"ק לבוש התכלת:

'כאן המקום להציג סיפור אחד מחיי הלבוש שנובע ממקור נאמן מצוואת בנו של ‏הלבוש אלא דבהצעת הדברים נמצא כמה מבוכות כמו שנבאר בציונים. וז"ל בעל דרך ‏משה[1] ולאהבת אחי ורעי בני ישראל אציע לפניכם מעשה רב ונורא שנעשה בזמן ‏הגאון רבי מרדכי יפה בעל לבושים אשר מימיו אנו שותים, כמו שסיפר לי חמי זקיני ‏כמהור"ר אברהם ווארטיר[2] ז"ל מק"ק ליסא באשר שאשתי נכד נכדו של הגאון ‏הנ"ל, וכך היה המעשה שהגאון ר' מרדכי יפה הנ"ל היה אב"ד בק"ק קטנה[3], וה' ‏הרים והגדיל כסאו למעלה שבאו שלוחים מק"ק פוזנא לקבלו עליהם לאב"ד ור"מ ‏והביאו לו שטר רבנות כנהוג והשיב הגאון הנ"ל להמשולחי' אקבל השטר רבנות מכם ‏אמנם אין אני יכול ליסע עמכם תכף ומיד מפני שעדין לא למדתי חכמת עבור החודש ‏והמולדות[4] ואין שום אדם בכל המדינה שאוכל ללמוד ממנו[5], על כן אלך תחלה ‏למדינת איטליא לוויניציאה לחכמי הספרדים שהם בקיאין בחכמה זו ושם אלמוד ‏החכמה הזאת[6], ונסע תכף הגאון הנ"ל ולמד אצל חכם אבוהב הספרדי[7] לערך ‏רביעית שנה ולמד ממנו כל החכמה הנ"ל באר הטיב כאשר נראה חכמתו בספרו לבוש ‏בהלכות ראש חודש.

ויהי מקץ הימים הנ"ל ויקר מקרה שהיה שם תינוק אחד בן הרב ‏החכם לערך בן ה' שנים, ואכל פרי וברך בורא פ"ה בקול רם וענו כל בני הבית אמן על ‏ברכת התנוק, והגאון הנ"ל לא ענה אמן שלא במתכווין, כאשר עדיין הסדר בעו"ה ‏ברוב העולם שאינן נזהרין בכך, והחכם רבו של הגאון הנ"ל כאשר ראה שלא ענה אמן ‏על הברכה של התינוק כעס עליו כעס גדול והיה מנדה להגאון הנ"ל וגער בו בנזיפה, ‏והמתין הגאון הנ"ל עד אחר שלש' ימים כפי הדין כשרבי מחרים לתלמידו, ואח"כ בא ‏הגאון הנ"ל ורצה לפייס את רבו ולא היה רוצה למחול לו, ואמר לרבו רבינו ימחול ‏אדוני ויאמר לי מה פשעי ומה חטאתי נגדו ומה חרי האף הגדול הזה, והשיב לו החכם ‏הנ"ל ידוע תדע שאהבה גדולה ושלימה שאינו תלויה בדבר אהבתיך יותר מבני, אבל ‏תדע נאמנה שהיית חייב מיתה בשע' שלא ענית אמן על הברכה של התינוק, אמנם ‏באמת ובתמים אני מוחל לך רק בתנאי זה שכל מקום וקהלה אשר תדרוך כף רגליך ‏תדרוש ברבי ותודיע להם את החטא והפגם הגדול של מי שאינו עונה אמן על כל ברכה ‏ששומע מישראל. וגם תצוה לבניך ולבני בניך עד סוף כל הדורות שיספרו את המעשה ‏הגדול והנורא מה שאספר לך.

וכך היה המעשה שבמדינת שפניא היו מקדם קהלות קדושות קודם גזירות תתנ"ו ‏והיתה שם עיר גדולה לאלהים עיר ואם בישראל, והיה שם מלך אחד והיה רוצה ‏לגרש אותם כמה פעמים, והיה שם אב"ד חסיד ועניו גדול ועושר גדול והיה נושא חן ‏בעיני מלך, ובכל פעם שהיה דעתו לגרש היהודים היה החסיד הנ"ל מפיר עצתם ‏ומבטל דעתם, ויהי היום ויכעס המלך על היהודים וצוה לגרש אותם, ובאו כל בני ‏הקהילה להחסיד הנ"ל שילך למלך להמליץ בעדם לבטל הגזירה כפעם בפעם והצליח ‏מעשה השטן בעו"ה ובאו לעת מנחת ערב להחסיד, והשיב להם החסיד הנ"ל שילך ‏עמהם רק שיתפלל תחלה תפלת מנחה ראשית חכמה יראת אלהים, ויפצרו בו ויאמרו ‏לו זו ג"כ מצוה רבה להציל כלל ישראל, ועתה הוא עת רצון לפני המלך ואח"כ תתפלל, ‏ויעש כן החסיד והלך עמהם לחצר המלך, ויהי כאשר ראה אותו המלך נשא חן בעיניו ‏וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק את החסיד הנ"ל, וסבר החסיד בדעתו שבודאי יבטל ‏הגירוש, והיה מסבב בדברים אחרים עם המלך ובתוך כך בא כומר אחד ממדינות ‏המלך ממרחקים לפני המלך ויפול על רגליו של מלך ויברך את המלך ברכה ארוכה ‏חשובה בלשון לע"ז, והחסיד הנ"ל לא הבין דבריו וכשראה החסיד שיעבור הזמן ‏מנחה הלך לקרן זוית אחת להתפלל מנחה, ודעת החסיד היה שיש לו שהות להתפלל ‏קודם שיפסוק הכומר הנ"ל מלברך את המלך, ובתוך תפלת החסיד קם הכומר ההוא ‏מעל רגליו וצוה לכל ב"ב העומדים שם לענות אמן על הברכה בעבור שתקוי' ברכתו ‏ויענו כלם יחדיו אמן, והחסיד לא הבין לשונם ולא ענה אמן, ולא היה רוצה להפסיק ‏בתוך התפלה, ושאל הכומר הנ"ל שאם ענו כל ב"ב אמן השיבו כן, ושאל אם ענה ‏היהודי אמן, והשיבו לא בעבור שמתפלל שם, ויהי כאשר שמע הכומר שלא ענה ‏היהודי אמן תלש את שערות ראשו ויצעק צעקה גדולה ומרה ואמר הוי על מעשה הרע ‏הזה שבעבור היהודי הזה לא תתקיים הברכה שלא ענה אמן על ברכתי, ויהי כאשר ‏שמע המלך את דברי הכומר ויקצוף המלך מאד ויהפך לאכזר ויצו את עבדיו להרוג ‏את החסיד ולנתחו לנתחי', ויעשו כן והמיתו אותו ביסורין קשים וינתחוהו וישימו ‏את הנתחים בתוך שמלה וישאום לביתו, ואחר זאת גרש המלך את כל היהודים.‏

היה שם עוד חסיד אחד, חבירו של החסיד הנהרג, והוא היה יודע מחסידות של אותו ‏חסיד הנ"ל, ויהי כמתרעם על מידותיו של הקב"ה כביכו"ל, וישפוט אותו החסיד ‏בדעתו שבודאי עבר איזה עבירה בצנעה כי מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא, ‏והיה אותו החסיד מתענה ובוכה ומתפלל שיודיעו לו מן השמים על איזה חטא נהרג ‏החסיד הנ"ל במיתה משונה, ויתבודד החסיד ההוא בחדר אחד יושב ומשתומם על ‏החסיד הנהרג, ובא החסיד הנהרג אליו בעצם היום בחדרו אשר הוא יושב בו לבדו ‏ומשתומם, ויחרד החסיד חרדה גדולה, ויאמר לו החסיד הנהרג אל תירא ואל תחת ‏ויאמר אליו החסיד יודע אני שחסיד גדול היית רק אמור לי על מה עשה ה' לך ככה ‏ומה חרי האף הגדול הזה, והשיב החסיד הנהרג אני אומר לך באמת מימי לא עשיתי ‏שום עבירה רק הקב"ה כביכו"ל מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, ורוב העולם ‏אינם נזהרים בעו"ה בזה החטא, שפעם אחת עשה בני הקטן המוציא לחם וכו' ‏ושמעתי ולא עניתי אמן על הברכה והאריך לי הקב"ה כביכו"ל אפו עד המעשה שנעשה ‏לי בעמדי לפני מלך בשר ודם שלא עניתי אמן על ברכת המלך ויחר המלך מאד, באותה ‏שעה דנו אותי על שלא עניתי אמן על ברכת בני. לכן אתה חברי תספר באזני בנך ובן ‏בנך ולכל באי העולם את המעשה הזה ותזהירם על עניית אמן, ופרח לו איש האמת ‏והחסיד. ואחר שסיפר חכם הספרדי הנ"ל את המעשה הזה לר' מרדכי יפה הנ"ל אמר ‏לו אל תתרעם עלי שנדיתי אותך כי עשיתי זאת למען תהיה הבושה ההיא כפרה על ‏עונך, ואני מוחל לך אבל בתנאי שתדרוש ברבים להזהירם על עניית אמן. כל הנ"ל ‏הראה לי חמי זקני הנ"ל בשטר צוואת אביו עכ"ל[8].‏

על כן הירא וחרד על דבר ה' יקרא מעשה זה פעם אחת בחודש, להודיע לכל בני ביתו העונש הגדול למי שאינו עונה אמן'...

מעשה נורא עם רבי מרדכי יפה ׳בעל הלבושים׳ עם רבו בקבלה רבי אבוהב זיעועכי"א

______________________________

‏[1] המובא בשם רבי משה ב"ר מאיר כהנא זיע"א, דרך משה (אמשטרדם, ה'תנ"ט), דף ט ע"א; ונדפס שנית בדיהרנפורט בשינויים רבים בשנת ה'תצ"ד. ‏במהדורות הבאות נספח ספר זה לספר הגן עם חילוק לימות השבוע ובדפוסים אלו ‏סיפור זה הוא בפרק השייך ליום י"א.

[2] אולי הוא האלוף התורני שר וגדול ‏בישראל אברהם אברלי בן ר' פרץ נכדו של הרב הגדול רבי מרדכי יפה זצ"ל ונפטר ‏בניקולשברג בשנת תי"ג עיין ‏Gedenkbuch zur Erinnerungan David Kaufmann ‎Breslau 1900 Epitaphien Mahrischer Landes- und Localrabinner von ‎Nikolsburg von Rabbi Dr. D. Feuchtwand P. 372 note 1‎‏.

[3] לפני היותו ‏בפוזן היה אב"ד פראג קהילה גדולה ומפוארת.

[4] חיבור לבוש אדר היקר פירוש על הלכות קדוש החדש השלים זמן הרבה ‏לפני רבנות פוזן וכן כבר נדפס חיבור לבוש החור בו ג"כ מביא לחכמה זו.

[5] גדולים ‏ושלמים היו במדינות פולין בקיאים בחכמה זו כמפורסם.

[6] ז"ל ‏בלא"ה פי"ב אות כ"ז ובאמת כי גם אנכי לא קבלתי בזה שום דבר ממלמד רק כו' ‏יגעתי ומצאתי עכ"ל.

[7] מי הוא אותו חכם אבוהב שהיה בויניציא בתקופה ההיא ‏האם כוונתו לר' עמנואל אבוהב עיין עליו ‏Encyclopaedia Judaica‏ ערך ‏Immanuel ‎Aboab‏.

[8] עוד סיפור בחשיבות חכמת הדקדוק עם החסיד רבי עזרא נמצא בכת"י רבי ‏מרדכי יפה זיע"א, הובא בספר 'שם יעקב' לרבי יעקב ב"ר יחזקאל סג"ל (נדפס בשנת ה'תע"ו) בדף ‏כ"ט ע"ב.