בהמות יותר טובות מהם - ב

יוסף בן מתתיהו 'טיטוס פלאוויוס יוספוס', ספר מלחמות היהודים, פרק ב' פיס' לח

ועל מה זה לנו לקנא בחוקי עמים זרים, בעוד עינינו רואות כי גם נותני החוקים האלה אינם שומרים עליהם? האמנם לא נזקקו הלקידימונים לבטל את חוק טהרת הדם לבני עירם ואת מעוט‏[1] הנשואים, ובני אֵלֶיה ותיבילאסור את משכב הזכור שלא כדרך האדם, כי פשה בקרבם מאד מאד? ותחת אשר לפנים חשבו אלה ואלה, כי הדברים אשר הם עושים טובים ומועילים, חדלו להאמין בזאת ברבות הימים, אף כי לא עצרו כח לעזוב את דרכיהם (הראשונות) במעשה, הם כחשו בחוקים האלה, אשר היה כחם גדול לפנים בקרב היונים, כי על כן ספרו שהאלים עוסקים במשכב זכור. ועוד הוסיפו לאמר עליהם כי הם נושאים את אחיותיהם (גלוי-עריות), ולמדו מזה זכות על תאותם הנבערה לדברים שלא כדרכם.

וכן מצינו אצל בעלי הדעות המשובשות שגם מנסים להצדיק את העבירות והמרידות שלהם ע"י כך שדורשים דרשות של גנאי בגדולי ישראל, עפ"ל ויענשו בצואה רותחת כאותו האיש

רבי יוסף חיים הבבלי זיע"א, ספר בניהו בן יהוידע, נדרים דף נא ע"א

שם הכי אמר רחמנא תועבה תועה אתה בה. נ"ל בס"ד על פי מ"ש בס"ד במאמר אביגיל לדוד המלך ע"ה והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך ואת נפש אויביך יקלענה בכף הקלע [שמואל א' כ"ה כ"ט], דיש לדעת קלע מאי דכר שמיה הכא. ופרשתי בס"ד דחוטא בערוה נידון בקלע, מלבד עונש גהינם, דהיינו נותנים נפשו בתוך כף הקלע, ובזה עושים לה חנק בהיותה כבושה בתוך הקלע, וסקילה כשזורקין אותה מלמעלה למטה, ומייסרים אותה בכך כמה אלפים פעמים, ואמרתי דנרמז זה העונש של הקלע באות ר' דערוה, ונשאר עוה שהוא מספר אף, ולכן אמרה לו מאחר שפרשת מאיסור ערוה, תהיה נפשך צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך, ואת נפש אויביך זה יצר הרע שרוצה להכשילך באיסור ערוה, כדי להניחך בכף הקלע הנה אדרבה נפשו יקלענה בכף הקלע, המוכן לחוטא בערוה:

והנה ידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש, בסוד פגם של עון משכב זכור, שפוגם פגם גדול להוריד חכמה ובינה למקום נצח והוד שהם סוד רגל, לכך יתענה רל"ג תעניות, וצריך שיכוין בכל יום מימי תעניותיו אלו, בשני שמות של הוי"ה דיודי"ן, שהוא בסוד חכמה ושל אהי"ה דיודי"ן, שהוא סוד בינה אשר עולים ב' שמות אלו מספר רג"ל, שהורידם בחטאו עד מקום הרגל, שהם נצח והוד, שצריך עתה להעלותם למקומם למעלה ע"ש:

נמצא עון משכב זכור שהוא איסור ערוה, פוגם בקו חכמה שמורידה עד רגל ימין שהוא נצח ופוגם בקו בינה שמורידה עד רגל שמאל שהוא הוד, ולכן כיון דעונש זה של איסור ערוה הוא בקלע הרמוז באות ר' של ערוה, צריך לזה החוטא קלע כפול, אחד בשביל פגם הורדת קו החכמה לרגל ימין, ואחד בשביל הורדת קו בינה לרגל שמאל, וב' פעמים קלע הוא ת', א"כ לזה החוטא חטא כפול בהורדת שני קוין של חכמה ובינה שראוי להתחייב ב' פעמים קלע שהם מספר ת' אז ראוי להיות אצלו אותיות ערוה אותיות תועה כי במקום ר' שרומז לקלע צריך להיות ת', ולזה אמר על עבירה דמשכב זכור תועבה מאי תועבה תועה אתה בה:

רבי יוסף חיים הבבלי זיע"א, ספר בניהו בן יהוידע, סנהדרין, דף פב ע"א

ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים זה משכב זכור. קשא והלא עבודה זרה נקראת תועבה בכל מקום בתורה, ומנא לן לפרש על משכב זכור. ונ"ל בס"ד כיון דרישא דקרא דקאמר בגדה יהודה מפרש על ע"ז, א"כ ודאי מ"ש תועבה הוא על עון אחר דנקרא תועבה, ואע"ג דבעריות קאמר לא תעשו מכל התועבות האלה [ויקרא י"ח כ"ו], מכל מקום לא נקרא בשם תועבה אלא משכב זכור. אך קשא דהוה ליה לפרש תועבה על אכילת דבר טמא דכתיב בפרשת ראה [י"ד ג'] לא תאכל כל תועבה גבי בהמות טמאות. ונ"ל דהתם קרי בשם תועבה לכמה מינין בהמות טמאות וחיות טמאות ודגים ועופות טמאים ולכלהו קרי עלייהו בכולל שם תועבה, אך משכב זכור מין עון אחד הוא, וקרי ליה תועבה. ועוד נ"ל בס"ד גבי משכב זכור נדרש בשם תועבה הפגם שלו, כדדרש בר קפרא [נדרים נ"א.] מאי תועבה תועה אתה בה, והיינו דדריש נטרקון על ענין מעשה העבירה. ועוד נ"ל בס"ד דיש לפרש פסוק זה על תועבה דמשכב זכור טפי מהך משום דכתיב נעשתה בישראל ובירושלים, וידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש החוטא במשכב זכור פוגם שני פגמים, האחד בבחינת התפארת הנקרא ישראל ואחד בבחינת הבינה הנקראת ירושלים של מעלה יעויין שם, ולכן כאן דקאמר נעשתה בישראל ובירושלים דרש לה על משכב זכור. ומה שאמר כי חלל יהודה קדש ה' זו זונה, נ"ל בס"ד חלל לשון חליפין כמו מחולל על המעות שהחליף תואר קדש בחול"ם בתואר קדש בציר"י:

על דב"ק של חז"ל ונראה לי בס"ד שיש לדייק בדב"ק של הנביא מלאכי ע"ה (פרק ב' פס' יא)

בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר:

ושם מבאר רבינו דוד קמחי 'רד"ק' זיע"א, שם

בגדה, ובירושלם - כלומר אפי' בירושלם שהוא מקום בית המקדש עשו התועבה הזאת:

קדש ה' אשר אהב - דבוק האיש והאשה הוא קדש ה' דכתיב ודבק באשתו, וצוה לישראל שיהיו קדושים והקדוש הוא שלא ישלחו עצמם אל כל אשה כמו שעושים הגוים, ובסוף העריות אמר קדושים תהיו, וישראל ג"כ נקראו קדש כמו שאמר קדש ישראל לה', והנה הם מחללים אותו הקדש שהיא בת ישראל ונושאים נכריות עליהן זהו בעל בת אל נכר כלומר בת שעובדת עכו"ם הפך מה שאמר אל אחד בראנו, ורז"ל פירשו כי כל הבא על העכו"ם כאלו נתחתן לעכו"ם דכתיב ובעל בת אל נכר וכי בת יש לו לאל נכר אלא זה הבא על העכו"ם:

אזי שיש לדייק שמשכב זכור הוא תועבה כמו שפל ובזוי כמו משכב עם 'בת אל נכר'

ועוד יש לשאול לגבי מאי רבותא של התיבה 'ובירושלים', ונראה לי בס"ד מכיוון שאלו ששמים על עצמם 'שטיחונים צבעונים' על ראשם וטוענים טענות שהם דתיים, אבל ח"ו לטעון עליהם שהינם שומרי תורה ומצות, כי מרבים עבירות המה – המה מחפשים דווקא לעשות את העבירות שלהם בראש חוצות ירושלים, ולכן הם עושים את מצעדי התועבה שלהם בירושלים דווקא, כי הינם מומרים להכעיס

'אימרא נאה' מהחזו"א זיע"א (פאר הדור ח"ד, מובא מפי ר' שמעון סירוקה)

"ומרן החזון איש זיע"א היה אומר מה שאצלם אהבה, אצלנו זה כרת, ומה שאצלם תאוה אצלינו זה אהבה[2]

ולגבי הלכה למעשה בנוגע לאלו עם הכיפות הסרוגות שמנסים להציג עצמם כיראי ה' שמוחים נגד חילול הקודש, אסור להשתתף בהפגנות ובמחאות שלהם, מכיוון שמאחורי הקלעים הינם הולכים ומחבקים את המפגינים, כביכול להציג עצמם גם כ"אוהבי ישראל" מה שאינם כלל וכלל.

________________________________

[1] הערת המתרגם

כך נראה לתרגם במקום „קלות-ראש” „בזיון” שבגוף היוני. על פי חוקי הלקידימונים האוסרים נשואי זרים נשאר רק מספר קטן של משפחות המותרות לבוא זו בזו.

[2] והשווה לדב"ק של החזו"א זיע"א, מעשה איש ח"א, עמ' רל"א

השקפתו היתה כי אין מציאות של "דו קיום" בין נאמני התורה הק' לבין מדינה חילונית והא ראיה מה שמוגדר אצלינו בתורה "כרת" נקרא אצלם להיפך הציונות והיהדות הן צרות זו לזו