ולאום מלאום יאמץ

למען אחי ורעי! איתא בחומש בראשית, פרק כה פסוק כג:

"ויאמר ה' לה שני גיים [גוים] בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר".

אזי בוודאי מתעוררות התמייה לגבי המשמעות של מהי המשמעות של המילה 'לאום' בכלל, ובשימושה בימינו, ישנם הנוהגים לייחס לעצמם את שייכות המגזרית עם המילה 'לאומיות' וכן 'לאומים', וכן בהטיות נוספות כגון: חרדי לאומי, שאיפות לאומיות, משימות לאומיות, וכיו"ב.

אבל על מנת להבין כראוי מהי המשמעות האמיתית של המילה 'לאום' אנו נצטרך ללמוד מחז"ל, כדאיתא במס' סוטה דף כא ע"ב:

'ואמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה[1] אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו שנא' (משלי כד, כד) "אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים" ואין קוב אלא קללה שנא' (במדבר כג, ח) "לא קבה אל" ואין לאום אלא עוברין שנא' (בראשית כה, כג) ול"אום מלאום יאמץ".

ושם ביאר לנו כדקא יאות את המשמעות של 'הלאומיות', המהרש"א זיע"א, חידושי אגדות, שם:

כל אדם שיש בו חנופה כו' ואין לאום אלא עוברין שנאמר ולאום כו'. יש לעיין בזה דלשון לאומים הרבה במקרא מלשון עמים דא"א לפרש לפי פשוטו מלשון עוברין ובהאי קרא גופיה כתיב לעיל מיניה ושני לאומים ממעיך גו' ונראה מהידוע כי אומה הישראלית נאמר בה למשפחותם לבית אבותם משפחת אב קרויה משפחה ולא משפחת אם וההיפך בשאר אומות אין להם יחוס אב ד"זרמת סוסים זרמתם" ויש להם יחוס אם לאסור בקורבה מן האם וז"ש בישמעאל שנים עשר נשיאים לאמותם ר"ל דבבני יעקב נאמר שיתיילדו י"ב נשיאים למשפחותם לבית אבותם ולא כן בבני ישמעאל שלא יתיילדו אלא לאמותם כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע וגם בני עשו לא נקראו ע"ש אביו יצחק כמ"ש ביצחק ולא כל יצחק והשתא ניחא דכל לאמים שבמקרא על עובדי כוכבים נאמר שנקראו כן ע"ש שאין להם יחוס אב רק יחוס אם

ומשום דקרא דהכא ושני לאומים גו' ולאום מלאום גו' גם על יעקב נאמר דאין בו משפחת אב רק משפחת אם ע"כ אמרו אין לאום דהכא אלא עוברין שקודם שנולד יעקב גם הוא יקרא לאום על שם אמו דעובר ירך אמו ולאום מגזרת אם ולא יתייחס יעקב ע"ש משפחת אב רק עד אחר לידה כמ"ש "תולדותם למשפחותם" ופי' הכתוב ושני לאומים דהשתא בבטן אמם שגם יעקב נקרא ע"ש אמו ממעיך יפרדו דהיינו מיד שיצאו ממעיך יפרדו דזה יעקב יקרא אז ע"ש משפחת אביו וזה עשו יקרא גם אח"כ ע"ש אמו לאומים.

והענין מבואר שהחונף שאומר לרשע צדיק גו' לבו בל עמו ופיו ולבו מרוחקין ואינן שוים ולזה אמרו אפילו העוברים דבכה"ג יצירת לבם מרוחק מיצירת פיהם שהלב נברא מתחלה כמ"ש ביומא דכל מידי מאמצעותיה מיתצר והפה אינו נברא עד שיצא לאויר עולם שאז פיו פתוח כדאמרי' בנדה אפ"ה מקללין אותו כי המחניף מהפך מדת האמת לשקר ואומר לרשע צדיק גו' וזה העובר נשבע שיהא צדיק ולא רשע [כו'] כדאמרי' שם ודו"ק'.

וכן המלבי"ם זיע"א, תהילים, פרק קה פסוק מד, חלק באור המלים:

'גוים, לאומים - לאומים הם האומות שי"ל דת מיוחד (כנ"ל ב', א'), ובעבור שדתם של עמי כנען היתה דת נשחתת מאד, כמפורש בתורה בכמה מקומות היו גרועים מגוים שאין להם דת כלל, ולכן גם עמלם יירשו, כמ"ש חז"ל ראה שלא קיימו ז' מצות כו''.

אזי בוודאי מצינו בירור אמיתי זה בדב"ק של רבי אלחנן בונים ב"ר נפתלי בינוש װאַסערמאַן הי"ד זיע"א, עקבתא דמשיחא, הרעיון הלאומי, פיס' לה, עמוד 48

...נמצא כי הרעיון הלאומי כמות שהוא, אינו מוכר על ידי התורה ואינו אלא אליל חדש שגם הוא עבודה זרה. במרוצת הזמן הוליד הרעיון הלאומי בן ונקרא שמו: דתי-לאומי. שם זה מורה כי התואר דתי לבדו אינו מספיק, יש להשלימו בתואר 'לאומי'. השם הזה לכשעצמו, מהוה כפירה באחד מיסודות האמונה. נאמר: "תורת ה' תמימה", אין היא חסרה דבר הינה ומום אין בה. הוזהרנו: "לא תוסיפו" ו"כל המוסיף גורע". אם הרעיון הלאומי הוא בבחינת עבודה זרה, אזי הרעיון הדתי-לאומי הוא בבחינת עבודה זרה בשיתוף. לאמיתו של דבר ניסו כבר בעבר הרחוק להוסיף תורה שניה על תורתנו...

אחרי הכל לא בכדי פרקו כ"כ הרבה עול תורה ומצות בעקבות ההליכה לפי תפיסת עולם זו, ומסיבה פשוטה, כי באמת א"א שכפירה בהשי"ת ואמונה ילכו יחדו...

ונסיים בעוד בחזיון קודש מדב"ק של רבי אלחנן בונים ב"ר נפתלי בינוש װאַסערמאַן הי"ד זיע"א, עקבתא דמשיחא, הרועים, אות כ"א, עמוד 35-36 (הוצאת נצח (בני-ברק, ה'תשמ"ט), תורגם מאידיש ע"י רבי משה שנפלד זיע"א)

בימינו אלה בחרו להם היהודים בשתי עבודות זרות אשר להן יקריבו את קרבנותיהם, הרי הם: הסוציאליזם והנציונליזם [הלאומיות]. את תורת הנציונליזם החדש אפשר להגדיר בקצור נמרץ: "נהיה ככל הגויים". אין דורשים מיהודי אלא את ההרגשה הלאומית. השוקל את השקל והמזמר את "התקוה", פטור מכל מצוות שבתורה.

ברור, כי שיטה זו נחשבת כעבודה זרה לפי דעת התורה. שתי עבודות זרות אלה הרעילו את המוחות ואת הלבבות של הנוער העברי, לכל אחת מטה ראשי של נביאי שקר, בצורת סופרים ונואמים, העושים את מלאכתם בשלימות.

קרה מעשה נסים: בשמים הרכיבו את שתי העבודות הזרות לאחת - נציונל-סוציאליזם, יצרו מהן מטה זעם איום, החובל ביהודים בכל קצוות ארץ. הטומאות להן סגדנו, הן החובלות בנו. "תיסרך רעתך" (ירמיה ב', י"ט).

____________________

[1] וראוי אפילו בהערת שולים לציין את דב"ק של רבי יוסף חיים הבבלי זיע"א, בן יהוידע, גיטין דף לא ע"ב

שם ארבע רוחות מנשבות בכל יום. נ"ל בס"ד רמז לארבע כיתות, שהם כת שקרנים, וכת ליצים, וכת חנפים, וכת מספרי לשון הרע, דכולם חטאם בדיבור שהוא רוחא ממללא, ועונות אלו מצויים בכל יום אצל האדם, דהם עונות שדש אדם בעקביו, ולזה אמר מנשבות בכל יום,... וכן החניפות ניכר תכף, ורוח מזרחית רמז לחניפות, שהוא מזריח אור הכבוד על זה האדם שמחניף לו ומדבר בשבחו. ... ורוח מזרחית נקרא הוו"א שרק"י, והוא רוח קשה וחם,