דעת תורתינו הק׳ מול החלטת כט בנובמבר
אמירתו הידועה של רבי ירוחם הלוי ליוואויץ 'רֶבּ ירוחם ממיר'[1] זיע"א, דעת ומוסר, פרק ס"ו
אומות העולם מתמיהים על הכלל ישראל, איך זה במשך זמן רב לא רכשו להם להם איזה מדינה, והם אינם יודעים שזהו אדרבא מהשבחים היותר גדולים של הכלל ישראל.
וכן זה אדרבא אחד מהשבחים שלנו, שלצערנו הרב החליטו לעזבו לחפש להם בורות שבורים המכונים בשם 'לאומיות' ו'ציונות' (מהרש"א, חידושי אגדות, מס' סוטה מא ע"ב).
בעוד שגדולי ישראל גדרו לנו את הגדר של איסור שלוש השבועות, ובין היתר אף אמרו אומר שאפילו אם אוה"ע יאמרו לנו שמותר לעבור על השבועות שהקב"ה השביע אותנו אסור לנו לקבל את אותו 'רשיון' ו/או 'אישור', שהרי אלו שאומרים לנו שאפשר לסמוך על אישור החלטת האו"מ, בפועל אומרים לנו שהם מעדיפים את פסיקת ההלכה של הגויים לעומת פסיקת ההלכה של חכמי ישראל, ואידך זיל גמור, רח"ל
והנה עוד כמה טעמים ברורים מדוע אי אפשר לקבל את הסכמה ו/או אישור מאוה"ע
א. אי אלו רבנים שאמרו שאפשר הדבר דברו רק על השבועה של עליה בחומה, ולא על שאר השבועות כגון: מרידה באוה"ע (וכי ירשו להם דבר זה), לגלות את סוד העיבור (וכי כעת כל שבועה שהשי"ת השביענו יבואו אי אלו כביכול חכמים, ולטעון שגוי יכול לתת רשיון ו/או אישור לעבור על אותה שבועה או שאר השבועות שהשביע אותנו השי"ת שכתובות בתורה).
ב. גוי לא יכול לבטל שבועה שהשביע אותנו הקב"ה.
ג. הלימוד הראשוני שנעשה בעבר על כך שאוה"ע יתנו אישור לעלות לארה"ק, הוא לימוד שנעשה משיבוש מקורות. הדא"חים שהובאו מדברים כולם מעניין שאוה"ע יתנו אישור לאחר ביאת משיח בן דוד, ולא לפני כן - ואח"כ פשוט המשיכו עם הלימוד 'הבע"הב' הזה, ובפרט שאחד מגדולי ישראל שיצא נגד הספר דרישת ציון, בעצמו קרא למחבר שלו 'בעה"ב', ואידך זיל גמור.
ד. גדולי ישראל כבר אמרו אומר וקבעו לנו במסמרות שאם יתירו אסור לעבור על השבועות הנ"ל, יוצא לנו מכך ש'מצות ישוב ארץ ישראל' היא כפופה לאיסור שלוש השבועות' ולא ההפך,
ואביא תורף דב"ק של חכמי וצדיקי ישראל
רבי שמואל יפה אשכנזי זיע"א, יפה קול על שיר השירים רבה, ב' י"ח
שלא יעלו חומה. פירש"י יחד ביד חזקה, וקשה דאין מרד גדול מזה, ובתר דאשבע שלא ימרדו במלכיות הא למה לי'. וי"ל דסלקא דעתך אמינא דוקא בעודן תחת רשותן הוא שלא ימרדו בהן שלא למנוע חוקי המלכות כגון ארנוניות וגלגליות כמ"ש לקמן בפ' יונתי, אבל כשיכולין לצאת מתחת רשותן יצאו[2], להכי קאמר שלא יעלו חומה עד יגאלו ע"י משיח. ולי אפשר דהכא אפי' ברשות מלכיות קאמר, דכיון שה' פזרנו בכנפות הארץ אין לנו רשות להתקבץ ולהיות כחומה לעלות יחד לא"י עד שיקבצנו ה' ע"י משיח, וראיה לדברי הא דאמר לקמן בפ' אם חומה היא אִלו עלו ישראל חומה מן הגולה, והתם לא מיירי ביד רמה.
רבי חיים ב"ר יעקב פאלאג'י זיע"א, ארצות החיים[3], שער ט', אות ח', דף לז ע"ב
כתב הרשב"ש סי' ב' דמצות ישיבת א"י אינה מצוה כוללת על כל ישראל בכללות שהרי אמרו בסוף כתובות דק"י שהיא מכלל השבועות שהשביעם הקב"ה שלא ימהרו את הקץ ושלא יעלו בחומה אבל מצוה היא על כל יחד לבוא ולדור יע"ש והרב מהרש"י במדרש חזית ע"פ השבעתי אתכם כתב למה שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה היינו אפי' ברשות המלכויות שהשי"ת פזרנו בארבע כנפות:
רבי יהונתן ב"ר נתן נטע אייבשיץ מפראג זיע"א, אהבת יהונתן, הפטרת ואתחנן
השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ וכו', וזהו פירושו, דכנסת ישראל צוחה באלה ובשבועה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, נגד קיבוץ ישראל, באם שהכל נועד יחדיו לילך לירושלים וכל האומות מסכימים, אפ"ה צווחה שחלילה שתלך שמה, כי הקץ סתום ואולי אין עתה הזמן האמיתי רק עת רצון לפי שעה, והיום או מחר יחטאו ומוכרחים לגלות פעם שנית ח"ו, ואחרון קשה מן הראשון, ולכך ביקשה שלא ילכו עד שתחפץ, ר"ל עד שיגיע הזמן שימלא כל הארץ דעה[4], ומשם והלאה הבטיח עילת כל העילות שלא יהי' נעדר מן האומה ישראלית כלום, וזה הזמן האמיתי שיבוא במהרה בימינו:
ועוד שדב"ק של בעל האהבת יהונתן הובאו ונשנו עשרות פעמים ע"י גדולי ישראל, והנה רשימה חלקית: כ"ק האדמו"ר ממונקאטש, רבי חיים אלעזר ב"ר צבי הירש שפירא זיע"א, שו"ת מנחת אלעזר, חלק ה', סי' ט"ז (כת"י) (הובא בספה"ק תיקון עולם); אגרות שפירין, אגרת קפ "אזהרה נחוצה"; חיים ושלום עה"ת פ' דברים ; חיים ושלום עה"ת פ' כי תבא; מכתב קודש מאת רבי שמחה בונם במי"א זיע"א (אב"ד זאכלין), מתוך הספה"ק דעת הרבנים, מכתב יב; ראשי הקנאים המקנאים קנאת ה' צבאות ותורתו זיע"א, בספה"ק תיקון עולם, אגרת סח' (עמ' פה-פט); רבי מרדכי ראטטענבערג הי"ד זיע"א, שו"ת יד מרדכי חלק א', סי' נג'; כ"ק האדמו"ר מספינקא, רבי יצחק אייזיק וייס 'חקל יצחק' הי"ד זיע"א, חקל יצחק, וירא; רבי שלמה זלמן עהרענרייך משאמלויא הי"ד זיע"א, הקדמה לאבן שלמה על הראב"ן; רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות זיע"א, ספר אשרי האיש, סי' ט' שוא לכם משכימי קום (תה' קכ"ז), דף מא; רבי יששכר בער קאהן זיע"א, קונטרס שוא לכם משכימי קום; רבי מרדכי יהודה ליב ווינקלער זיע"א, שו"ת לבושי מרדכי תליתאי, חיו"ד, סימן מ"ט; רבי נפתלי הירצקא העניג זיע"א, שו"ת תפארת נפתלי, אבה"ע, סי' קכח; רבי חיים מיכאל דב ווייסמנדל זיע"א, קול קורא-מי נתן ישראל לבוזזים ?; רבי יונתן שטייף זיע"א, מצות השם, חלק ראשון, אמונה, סימן ח-היסוד השנים עשר- האמונה בביאת משיח ובגאולה העתידה, אות כו; כ"ק האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל ב"ר חנניא יו"ט ליפא טייטלבוים זיע"א, שו"ת דברי יואל ח"ב, חלק אה"ע, סי' קיח', אות ז, עמ' תמא-תמג; אב"ד אוונגוואר, רבי מנשה קליין 'מנשה הקטן' זיע"א, שו"ת משנה הלכות חלק טו סימן ריג; רבי שמואל דוד ב"ר יום טוב ליפא פריעדמאן שליט"א, שדה צופים על מסכת כתובות; רבי מנשה פילפף שליט"א, פרשת הכסף, ביבש קצירה תשברנה, עמ' רלה-רלו (וכן הרבה עוד לבאר דברי קדשו בגליונות "עולת החודש"); רבי דוד שמואל קרוייס שליט"א, מאמר בענין גאולת ישראל בב"א; ועוד ועוד
רבי צדקה חוצין זיע"א, מקיץ נרדמים ח"א, עמ' טו-טז
ואל תאמינו שמי שלא מאמין בתורה ובהקב"ה יכול לגאול את הארץ. זאת לא גאולה, אלא טנוף מלשון "לחם מגואל" (מלאכי א' ז) ויגואלו מן הכהונה (עזרא ב', סב'). ואמרו רז"ל בנין נערים סתירה וסתירת זקנים בנין.
פי' הנערים אלו המנוערים מן המצות ממה נפשך אם אלו חושבים את עצמם שהם יהודים הלא חצר שבנה יהודי בשבת ויו"ט אסור לדור בו שום ישראל, וכן אילנות שנטע, גבינה שגבן, חלב וחמאה וכו' שיצר בשבת אסור ליהודי ליהנות ממנה ולא להסתתר בה, ואין זה תוצרת הארץ אלא מיצרת הארץ ואם כן האין זה סתירה ולא בנין? ואם הם חושבים עצמם לאומה אחרת ורק בשם יהודים יכונו הלא הנביא אמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך ואם ישתו בני נכר תירושך וכו', וא"כ איפה הבנין ואיפה המאכל? והמושיע לישראל הוא המשיח. ולא רק מי שמגלח זקנו בתער. ולא מניח תפילין, ואשתו לא טובלת א"א להיות משיח. אלא אפי' אם יקום גאון גדול ויאמר אני המושיע ואשיב את שבותכם ויעשה לפנינו אותות ומופתים לא נאמין לו ולא נשמע אליו, ואפילו אם יאמר אני משיח בן דוד והקב"ה שלחני' לא נאמין לו עד שיתברר שהקב"ה שלחו,
ואיך נדע? הקב"ה יודע איך לברר לנו. כי כמה וכמה משיחים עמדו לנו ועשו אותות ומופתים והטעו את גדולי עולם שהאמינו בהם. ואחר כך נתבדו. וגעשה על ידם צרות רבות לישראל. וכ"ש בימים האלו שעמדו משיחי השקר שהנם ידועים שהם חופשים, ואין להאמין להם ולא לעוזריהם כי לא על חנם הלך זה אצל זה אלא הוא מינו, ולא עכברא גנבא אלא חורא גנבא, כי אומרים להם לא יהיה עוד חרבן שלישי לירושלים, והלא לא רק ב"פ חרבה ירושלים, אלא הרבה פעמים נחרבה בעונות.
וגם בימי חורבן בית ראשון היו אומרים להם נביאי השקר לא יבא צר ואויב בשערי ירושלים, ואמר להם הנביא ירמיה (כ"א) כה אמר ה' וכו' ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה ובזרוע חזקה באף ובחמה ובקצף גדול וכו' ואתן אתכם ביד נבוכדנצר וכו'. וכן גם עכשיו ישנו בידנו העון הזה. ולא האויב נלחם בנו כ"א הקב"ה ומי יכול ח"ו לנצח אותו?
אמרו חכמי המוסר אם יתקבצו עכשיו כל ממלכות האדמה וימסרו לנו כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם ויאמרו לנו נשיב לכם את גלויותיכם ותבנו את ירושלים ובית המקדש, לא נסכים להם;
אם בית ראשון שנבנה ע"י דוד ושלמה שהיו הם ודורם צדיקים ועפ"י מאמר הקב"ה נחרב ע"י העונות, איך אנו נבנה אותו בעונות ועל אפו וחמתו של הקב"ה שנלחם בנו ע"י עונותינו? הלא הנביא צוח המה יבנו ואני אהרוס וכו'. ועל הבאים לארץ בלא תורה ומצות כתוב ותקיא הארץ את יושביה. אם כת א' נשתגעה איך ח"ו ישתגעו כלם? ואנחנו שעוד נשאר לנו זיק בתורה ואמונה בנביאינו וברבותנו הקדושים ז"ל, אין לנו תקוה אלא בהקב"ה כי הוא הגואל ככתוב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס. והוא ילחם את מלחמותינו שנ' ה' איש מלחמה וכו' מקדש ה' כוננו ידיך, הפסוק אומר כי לא בחרבם ירשו ארץ, וכן הנביא אמר הוי היורדים מצרים לעזרה וכו' ואת ה' לא דרשו וכו'. וכתיב אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. וזה דומה למעשה המן שנפל על המטה שאסתר עליה ואמר לו המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית אנחנו יושבים בארץ הק' שהוא בית ה' ועושים נגד רצונו ית' ח"ו. הכל תלוי בתשובה ובכח התורה שנא' רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ואין לנו חרב אחר אלא רצונו ית'. ויש בתנ"ך הרבה מאד פסוקים כאלה ואין צורך להאריך יותר מזה.
חובה עלינו ושומה על יהדותינו, לבאר כל הדברים האלה לכל א' וא' ובעקר לבנינו ולבנותינו ולכל הסרים למשמעתנו.
שלא להתבולל ח"ו בין החפשים האלו ולא ללמוד ממעשיהם, ואסור להתחתן עמהם. אם התורה צותה שלא להתחתן בגוים שלא יסיר את בנך מאחרי. אעפ"י שקשה ללמוד מהם. וכ"ש עם אלו החפשים שקוראים את עצמם יהודים ואפשר ללמוד מהם בנקל.
~~~~~~~~~~~~~
אזי שאלו שמעדיפים פסיקת הגויים, על פני פסיקת חכמי ישראל בוודאי שיש לומר שאין להתייחס לדבריהם ברצינות, שכל דבריהם הינם בחינת 'שפה אחת ודברים אחדים'
ואיתא בדב"ק של זקני רבינו בעה"ט
ב' במסורת. הכא. ואידך והבלים ודברים הרבה (קהלת ה ו). לומר שהרבו לדבר הבלים הרבה (עי' ב"ר לח ו):
ובאיזה לשון הרבו לדבר 'הבלים הרבה'
שפה אחת. בגימטריא לשון הקדש (ירושלמי מגילה פ"א ה"ט):
ועולה השאלה אם 'שפה' היא חלק גוף חיצוני, ו'לשון' הוא חלק גוף פנימי, אזי שהוציא את הפנימי כלפי חוץ, דהיינו שהפכו אותו לחולין, וד"ל, ואי"ה ארחיב הדבר בחיבורי 'אביעד שר-שלום עה"ת'
--------------------------
[1] רבי ירוחם הלוי ליוואויץ 'רֶבּ ירוחם ממיר' זיע"א – נולד בשנת ה'תרל"ג, בעיירה ליובאן הסמוכה לסלוצק, במחוז מינסק, בלארוס. התחנך בישיבת סלבודקה ובישיבת קלם. רבותיו הם רבי נתן צבי פינקל 'הסבא מסלבודקה', רבי שמחה זיסל זיו, וחתנו רבי צבי הירש ברוידא, ורבי ישראל מאיר הכהן 'החפץ חיים' זיעועכי"א. החל משנות הארבעים שלו שימש בתפקידים רוחניים בישיבות רבות בליטא, בלארוס ופולין, אך עיקר פרסומו בא לו עקב תקופת כהונתו הארוכה בישיבת מיר בפולין, לאחר-מכן עבר לישיבת סלבודקה ולישיבות אחרות. בשנת ה'תרפ"ד הוא חזר למיר, ועמו קבוצת בחורים מובחרת מישיבת פוניבז', שבה כיהן קודם לכן. קבוצה זו תרמה תרומה מכרעת להתפתחות צביונה המוסרי של הישיבה. בשנות השלושים של המאה העשרים, הגיעו לישיבת מיר תלמידים רבים מארצות הברית. צעירים אלו, שהורגלו במידת-מה לקלות הדעת האמריקנית, היוו אתגר חינוכי משמעותי עבורו. במקביל הופיעו גם תלמידים חדשים מקהילותיה החרדיות של גרמניה, ואף כלפיהם נצרך היה יחס מיוחד. מכיוון ששהיתה לו היכולת והידע לשוחח עם כל תלמיד בהתאם לאישיותו ונפשו, הצליח להשיג הצלחות חינוכיות משמעותיות גם בקרב קבוצות תלמידים אלו. מתלמידיו: רבי יחזקאל לוינשטיין, רבי דוד פוברסקי, רבי יוסף ביגון, רבי חיים שמואלביץ, רבי יחיאל מיכל פיינשטיין, רבי שלמה וולבה (בהקדמת ספה"ק 'עלי שור', כותב כי רבו "החיה אותי ממיתה רוחנית ממש", וכן כתב עליו ספר ביוגרפי 'האדם ביקר: קווים לתולדות חייו ולתורת... מרן רבי ירוחם הלוי ליוואוויץ ממיר (הוצאת 'בית המוסר', ירושלים, ה'תשמ"ב), רבי זלמן רוטברג (ראש ישיבת בית מאיר), רבי שמואל רוזובסקי (מראשי ישיבת פוניבז'), רבי אריה לייב מאלין זיע"א. חתנו הוא רבי ישראל חיים קפלן זיע"א (ראש ישיבת תורת חסד בבריסק ומשגיח בישיבת בית מדרש עליון במונסי). חיבר את הספה"קים: דעת חכמה ומוסר שלשה חלקים שיצאו בין השנים ה'תרצ"ט עד ה'תשל"ב, המלקטים את שיחותיו מכתבי תלמידים, למעט החלק השלישי ששם נמצאים כתביו שלו. (חלקו הראשון נקרא 'חבר מאמרים') עם הקדמות בניו; דעת תורה - לימוד מוסרי התורה, ששה כרכים; מאמרי המשגיח - אלול תשרי, שיחות על הימים הנוראים שיצאו לאור לזכר בנו (ה'תשס"ח). נפטר בי"ח סיוון ה'תרצ"ו.
[2] בתמיה, דהיינו שיש להם הוה אמינא לומר שמותר
[3] ירושלים, ה'תרל"ג
[4] כוונת הביטוי מתייחסת לכך שבזמן שיבוא משיח בן דוד.
