חיפוש
דרכו של החתם סופר ושיטת ספר הדרשות ׳אורות׳
למען אחי ורעי! אקדים במאמר שהתפרסם בזמנו ע"י המהר"ם מלובלין זיע"א בעתון 'קול ישראל' וכן דיבר ע"כ רבי משולם דוד הלוי סאלאווייצ'יק שליט"א, ואביא לשה"ק
אנו עומדים בעיצומה של גזירה נוראה. גזרת הגיוס שהיא ממש גזירה לבטל תורה ומצוות בעם ישראל רחמנא ליצלן. זו מהגזרות הקשות ביותר שקמו על עם ישראל מיום היותו לעם. זו ממש 'שואה' ברוחניות ובגשמיות רח"ל. מסכנים את כל הישוב בחומר בגוף ובנפש".
"אינני מבין כלל את דעת אלו האומרים שמיותר לערוך עצרות זעקה ותפלה בארץ ובחוץ לארץ". .. "בשלמא אם היו אומרים 'שלא להפגין', אך מי מדבר על 'הפגנות'. 'הפגנות' נקרא מה שקורה במצרים, שם זה הפגנות. אולם כאשר מדברים על עצרות זעקה ותפלה, עם דברי התעוררות. דהיינו שיעמדו אלפי יהודים ויזעקו לאבינו שבשמים. שיאמרו תהלים, שיאמרו סליחות, ואחר כך יעלה מגיד אחד או שנים ויאמרו דברי כיבושין לכולם. למה זה לא טוב? מה יכול להזיק אם יאמרו פרקי תהלים ברבים? מה יכול להזיק דברי כיבושין והתעוררות ברבים? אני שואל אתכם, תאמרו לי, מה? מה יזיקו פרקי תהלים, מה יזיקו דברי מוסר?"
"אסביר לכם מה המצב היום, הרי המצב הוא נורא ואיום: מבחוץ גזירות קשות כבימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול וגו'. ומבפנים מחלוקת נוראה, שהיא נגד כל שכל אנושי".
זכורני בהיותי עדיין בבריסק, לפני בערך 75 שנה, שם הופיע מדי יום עיתון יומי של 'אגודת ישראל'. באחד הימים התפרסמה בעיתון כתבה מאת רבי מאיר שפירא זצוק"ל מלובלין, ראש ישיבת יח"ל ישראל, ומייסד הדף היומי. כתבה זו נשאה את הכותרת 'פראג ופרשבורג'. הכתבה משכה את תשומת לבם של כל אנשי הספר והעיון. רבי מאיר שפירא כותב כתבה בעתון יהודי יומי, לאו מילתא זוטרתא היא. ואכן, הכתבה הייתה לשיחת היום".
בכתבה תיאר רבי מאיר שפירא את שתי צורות החשיבה של היהדות שנלחמה לפני מאה וחמישים שנה בתנועת ה'השכלה'. התנועה קלקלה והשחיתה כל חלקה טובה בעם היהודי. המרידה בנים בהוריהם. וגררה את קלי הדעת אל עברי פי פחת, אפיקורסות ואף שמד. או אז קמו שני מהלכים, שתי שיטות בעם ישראל. האחת הייתה שיטת פראג. זו הייתה כבר פראג של שני דורות לאחר פטירתו של רבינו ה'נודע ביהודה' וכל גדולי פראג המפורסמים. והשיטה השניה היתה 'שיטת פרשבורג', בהנהגתו של רבינו ה'חתם סופר'. 'שיטת פראג' של שנת תק"צ בערך, סברה כי זוהי שעת הדחק ליהדות, ויש להקל בבחינת 'הוראת שעה'. יש להעלים עין ממסורותינו, יש להעלים עין מתיקונים שונים בהנהגה המסורתית. יש להשתמש יותר בימין מקרבת, ומעט מאד להפעיל את השמאל דוחה. בשיטת פראג סברו כי באמצעות פשרות שונות, ללא עימותים מיותרים, ימצאו מסילה אל כל התועים, וכך יחזרו כולם אל חיק התורה. אך 'שיטת פרשבורג' של אותן שנים, בהנהגת החתם סופר, סברה כי יקוב הדין את ההר. 'חדש אסור מן התורה'. אנו לא נתפשר ולא נוותר אף כקוצו של יו"ד. אנו נשמור על התורה, דוקא בטהרתה ובשלימותה. אין פשרות, אין וויתורים. ה'חתם סופר' סבר שיש להיפרד לחלוטין מהמקלים למיניהם, ק"ו להיפרד מהחילונים למיניהם, עלינו לחיות את חיינו עם עצמנו, וכך לשמור על טהרת שלשלת הדורות. אדרבא הגחלת המקורית שתישמר אצלנו, היא זו שתביא עמה לבסוף בחזרה את אותם האובדים בארצות הנכרים. וכך הנהיג גם בנו, רבינו ה'כתב סופר' את קהילת פרשבורג.
שאר הקהילות נחלקו ביניהן. יש שהלכו בשיטת פרשבורג, ויש שהלכו בשיטת פראג, הויכוחים בקהילות השונות היו עצומים, בפרט במהלך עשרות השנים הראשונות.
תוך כדי האירועים והויכוחים, קשה היה להכריע לצופה מן הצד, הצדק עם מי. כמובן שכל צד גייס לטובת עמדתו מאמרי חז"ל, פסוקי תנ"ך, דרשנים מוצלחים, כולם ידעו להצדיק היטב את עמדתם שלהם. והמשיך וכתב רבי מאיר שפירא: כיום כעבור כמאה שנה, יכולים אנו לשפוט את ההיסטוריה על פי העובדות והתוצאות בשטח. לא תיאוריות, לא דמיונות, ולא משאלות לב. העובדות בשטח הן הקובעות.
(הערת כותב המאמר, שזה להבדיל מתפיסת העולם של בעלי הדעות המשובשות שמנסים לטעון שלא מה שקורה בשטח הוא שקובע)
לאחרונה הזדמן לי לבקר בשתי הערים, בפראג ובפרשבורג. לראשונה ביקרתי בפרשבורג. כמה נהנתי לראות את החיים התוססים יהדות. אצים רצים בני ישיבות, ילדי תלמודי תורה, איש ספרי תלמודו מתחת לבית שחיו. להיכן שעיניך פונות אתה רואה בתי מדרשות פתוחים לרווחה, לומדי תורה יוצאים ונכנסים לשיעורי תורה בזה אחר זה. ה"שיעור שטובע" ['דירת השיעור'] של ה"חתם סופר" עומד על תילו, והוא מלא בלומדי תורה, צעירים מכל הגילים, זקנים ומבוגרים מכל הגילים. מסורת ה'חתם סופר' חיה וקיימת. הכל חי, הכל תוסס. זו פרשבורג שלא נתנה דריסת רגל לפשרנים להיכנס במחיצתה. זו פרשבורג שפרשה מהקהילה הכללית הפשרנית והקימה עם כל הקשיים שבדבר, קהילה נפרדת, מובדלת עם חומות ברזל מאחיה הפשרנים.
עם סיום ביקורי המרגש בפרשבורג, עליתי על קרון רכבת בשעה 2.00 בצהרים, ובערב בשעה 9.00 כבר הגעתי לקהילת פראג, כאשר הגעתי לפראג התעניינתי לדעת מתי והיכן אוכל לראות את 'פראג היהודית'. נאמר לי שלכבודי יגיע ב- 9.00 בבוקר צעיר יהודי ויוביל אותי אל 'פראג היהודית'. ואכן ב 9.00- בבוקר הופיע הצעיר והוליך אותי בכבוד רב אל... בית החיים היהודי בפראג. הוא הראה לי את מצבת קברו של רבינו המהר"ל מפראג, ותלמיד חבר שלו בעל ה'כלי יקר', ואת רבי דוד גאנז, ועוד. ולאחר מכן הוא מוביל אותי לבית הקברות השני, שם הוא מראה לי את קברו של ה'נודע ביהודה', ועוד. ולסיום את בית הכנסת 'אלט נוי' שול".
"לא יכולתי להתאפק, ושאלתיו, והיכן היא פראג היהודית של היום? על זאת השיב לי כי יש פה רק 160 משפחות יהודיות שומרות שבת. המשכתי לתמוה הזו כל פראג היהודית? השיב לי כי בפראג יש כיום כ - 35,000 יהודים אולם רק 165 שומרי שבת. זעקתי בכאב, היכן התלמודי תורה, היכן הישיבות, מדוע בתי המדרשות העתיקים נעולים? היכן התלמידי חכמים ? היכן הבעלי בתים בבתי הכנסיות? הכאב היה עצום".
ומסיים המהר"מ שפירא זצ"ל: "עם סיום הביקור בפראג ובפרשבורג, היום, התשובה ברורה, אין חולק, "פרשבורג ניצחה. החתם סופר ניצח. פראג הפשרנית הפסידה הכל".
...מאמר זה צריך להיות לימוד איך צריכה להיות ההנהגה של היהדות החרדית עכשיו כאן בארץ הקודש".
"דעו לכם, הרבה מאד קהילות בפולין וליטא רצו ללכת בעקבות פראג, ולהנהיג פשרות וויתורים. אלא שהתוצאות היו לצערנו כמו בפראג. בריסק היתה מהקהילות המעטות בה השתדלו במידת היכולת שלא לתת דריסת רגל לפשרות. הייתה זו זכותו ורוחו של רבי יהושע ליב דיסקין רבה של בריסק, ורבותינו מרנן ה'בית הלוי', רבינו הגר"ח, ורבינו הגרי"ז זצוק"ל, ששמרו על הקהילה בבריסק מכל משמר, והם השפיעו גם על הרבה קהילות סמוכות לעמוד כצור חלמיש ובמסירות נפש נגד כל שינוי במסורתנו.
וזו הדרך שאותה חינכו אותנו גדולי ישראל מאאע"ה ועד ימינו אנו, אבל במהלך הדרך הזו מישהו החליט להפוך את היוצרות ולדרוש דרשות של דופי בגדולי ישראל
וכעת נעבור לשיטת קוק וכת דיליה שכבר הוכיחה את עצמה ככשלון חרוץ
והנה כך כתב האי"ה קוק, שמונה קבצים, קובץ ב', פסקא רפג (ומופיע בספר הדרשות אורות, אורות התחיה פיס' כ', עמ' עג
מחלוקת הדיעות על דבר הדרכת הכלל, אם בזמן הזה שרבו פריצים נושאים דגל ההפקרות ביד רמה, ראוי להפריד את האומה; שהכשרים נושאי דגל שם ד' לא יהיה להם שום יחש עם פורקי עול הפושעים, או שמא כח השלום הכללי מכריע את הכל, כל עיקרה של פלוגתא זו באה מפני השפלות הכללית, שעדיין לא נגמרה הטהרה לגמרי ביסוד האופי של האומה מצד חיצוניות נפשה, והיא מיטהרת והולכת.
אלה הכיתות יחדו הנן מדרגת שתים נשים זונות שבאו אל שלמה. הדיבור, הביאו חרב, נסיון הוא מחכמת אלהים שבמלכות ישראל. והזונה הראויה להדחות, המעלילה עלילות בשקר, היא הטוענת 'גזורו!'. ובהתמרמרה מבלטת היא את אמיתת הטינא שבלב שהיא חשה בעצמה, שכל ענינה הוא רק 'גם לי גם לך לא יהיה, גזורו!'. והאם הרחמניה, אם האמת, אומרת 'תנו לה את הילד והמת אל תמיתוהו'. ורוח הקודש צווחת, 'תנו לה את הילד החי, היא אמו'... אין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות של התפרדות האומה לחלקים. אע"פ שפירוד גמור, כהעולה על לב המנתחים האכזרים, לא אפשר, והיה לא תהיה. זאת היא ממש מחשבה של עבודה זרה כללית, שהננו בטוחים שלא תתקיים, אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן, אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם. וככל מחשבה של עבודה זרה, היא מחריבה ומדאיבה אפילו שלא באה ולא תבוא לידי מעשה. יסוד צדקת הצדיקים בכל דור ודור נתמכת היא ברשעת הרשעים, שבאמת אינם רשעים כלל כל זמן שהם דבוקים בחפץ לבם לכללות האומה, ועמך כולם צדיקים, וחיצוניות הרשעות שלהם מועילה לאמץ כוחם של צדיקים, כדורדיא לחמרא. ועל ידי הפירוד המדומה, חותרים תחת יסוד הקדושה כולה, עושים מעשה עמלק שזינב את הנחשלים, פליטי הענן, שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו.
וכעת נבאר למה כוונתו
א. 'שהכשרים נושאי דגל שם ד' לא יהיה להם שום יחש עם פורקי עול הפושעים' – כוונתו היא לגבי פירוד הקהילות שהנהיג החת"ס ובית מדרשו כלפי הרפורמים, המשכילים וכן אח"כ מול הציונים והמזרחי
ב. 'והזונה הראויה להדחות, המעלילה עלילות בשקר, היא הטוענת 'גזורו!'. ובהתמרמרה מבלטת היא את אמיתת הטינא שבלב שהיא חשה בעצמה, שכל ענינה הוא רק 'גם לי גם לך לא יהיה, גזורו!' – שוב כאן משווה אי"ה קוק בעצם את החת"ס ובית מדרשו כ'זונה' שצריך לדחותה, כי החת"ס ובית מדרשו טוענים שצריך להפריד בין הקהילה האורטודוקסית ובין הקהילה הנאוליטית (רפורמית).
ג. 'ועל ידי הפירוד המדומה, חותרים תחת יסוד הקדושה כולה, עושים מעשה עמלק שזינב את הנחשלים' – ואח"כ עוד בהמשך ממשיך להסביר שהפירוד הנ"ל הוא מעשה עמלק, עפ"ל.
ד. 'והאם הרחמניה' – דהיינו פורקי עול תורה ומצוות.
ה. ורוח הקודש צווחת... – כאן האי"ה קוק ככל הנראה מחשיב עצמו ל'רוח הקודש'.
ו. 'זאת היא ממש מחשבה של עבודה זרה כללית'... – וכאן הדברים נהיים יותר תמוהים שהרי 'ממשיכי דרכו' של אי"ה קוק מקדשים את הפוליטיקה הישראלית, וכל 'מפלגה' היא 'פיגול' של ע"ז שמראה עד כמה חוסר אחדות קיים מאז שהקימו פורקי העול תורה ומצוות את מדינתם השפלה, ולא עוד אלא שהציונות/הדתית היא בעצמה יש לה כ-4 מפלגות אזי היכן האחדות שהם מדברים ומטיפים עליה כל הזמן, שככל הנראה זה רק מדתאים לספרי הדרשות של האי"ה קוק. אזי שהם דייקא תומכים בע"ז ואינם הולכים בדרכי האבות של 'הפרד נא מעלי' ו'הסירו את אלהי הנכר מקרבכם'
ז. וכעת נחזור קצת אחורה בפיס' ע"מ לבאר את 'או שמא כח השלום הכללי מכריע את הכל' – איזה כח של שלום האי"ה קוק מדבר... הרי נסיונות העבר הראו בוודאות שלא פניהם של פורקי העול תו"מ כוונתם לשלום, והכהן הגדול מאחיו, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין 'החפץ חיים' זיע"א, פסק כך במפורשות, בביאור הלכה, סימן א ד"ה ולא
ולא יתבייש וכו' - עיין במ"ב בשם הב"י. דע דהב"י לא איירי כ"א במצוה שהוא עושה לעצמו ובני אדם מלעיגים עליו אז בוודאי אין לו לחוש כלל ללעגם ולא יתקוטט עמהם אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועי"ז יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו בכגון זה לא דיבר הב"י מאומה ומצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודהמע"ה אמר הלא משנאיך ד' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו':
