לכבוד יום ההצלה של העם היהודי החל מידי שנה ביום כא בכסלו - ב
אחי ורעי! לכבוד יום ההצלה שחל ביום כ"א כסליו ה'תש"ה כאשר ניצל כ"ק האדמו"ר מרן רבי יואל טייטלבוים זיע"א, אין אנו חוגגים רק הצלתו של רבינו הק', אלא את ההצלה של עולם התורה, ההצלה של אותו עולם שניסו המינים והאפיקורסים להשכיח מאתנו.
והנה כמו רבן יוחנן בן זכאי ע"ה שבעת המצור על ירושלים בתקופת הרומאים, הציל עצמו ע"י שיצא מירושלים בארון-מתים כדי להציל את עולם התורה מפני הקנאים (מס' גטין, דף נו ע"א) שחיפשו לעבור על איסור השבועות 'שלא למרוד באוה"ע' ו'לא לעלות בחומה' (כתובות דף קיא ע"א).
ועצם בריחתו היא היא כדקא יאות קיום ההלכה כדאיתא ברמב"ם זיע"א, אגרת השמד, ד"ה והמין הרביעי
...וכל העומד שם [ולא בורח] הרי זה עובר ומחלל שם שמים, והוא קרוב למזיד. אבל אלה שמפתין עצמן ואומרין שיעמדו במקומן עד שיבא המלך המשיח לארץ המערב [ואז יהיו] יוצאין והולכין לירושלים איני יודע איך יבטל מהם זה השמד אלא עוברין הן ומחטיאין זולתן (ובראותן) [ובכמותן] אמר הנביא ע"ה (ירמי' ו' י"ד) וירפאו את שבר בת עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום. כי אין זמן לביאת המשיח עד שתולין בו ואומרים עליו הוא קרוב או רחוק וחיוב המצות אינו תלוי בביאת המשיח אלא אנחנו מחויבים להתעסק בתורה ובמצות ונשתדל להשלים עשייתן ואחר שנעשה מה שאנחנו מחויבים אם יזכה ה' לנו או לבני בנינו לראות המשיח הרי זה טוב יותר, ואם לא לא הפסדנו כלום אלא הרוחנו בעשייתנו מה שאנחנו מחויבין. אבל אם יעמוד אדם במקומות שיראה כי התורה תפסוק והמין יאבד בעבור השנים, והוא אינו יכול להעמיד דתו ויאמר אשאר אני עד שיבא משיח ואצא מזה שאני בו, אין זה כי אם רוע לב ואבוד גדול ובטול הדת והדעת זו היא דעתי והשם יודע האמת:
ועוד פסק להלכה הרמב"ם זיע"א, יד החזקה, הלכות יסודי תורה, פ"ה ה"ד
בל אם יכול למלט נפשו ולברוח מתחת יד המלך הרשע ואינו עושה הנה הוא ככלב שב על קיאו, והוא נקרא עובד עבודת כוכבים במזיד והוא נטרד מן העולם הבא ויורד למדרגה התחתונה של גיהנם
ואכן זכה רבינו הק' לקיים את ההלכה לא בשביל עצמו אלא בשביל להציל את עולם התורה מפני הבלבול הגדול שירד לעולם...
וחידוש חסידות סאטמר על אדמת אמריקא שאותה הקים מחדש רבינו הק' היא היא אחת ממעינות שממנה אנו שותים, לייחד ולעלות מ"ן, אשת נעורים עם דודה באהבה אחוה ורעות, ויחוד זה לא יכול להיות עם הפרעת השפחות
זיעועכי"א
