הבבא סאלי והעמודא דנהורא

למען אחי ורעי! לכבוד הילולת החכם רבי ישראל אביחצירא 'הבבא סאלי' זיע"א

איתא בספה"ק 'בבא סאלי' (חובר ע"י נכדו הרב תורג'מן הי"ו ומשמשו הרב אלפסי זצ"ל), עמ' 274

ה"בבא סאלי": פעם אחת נכנס אליו אחד מבניו של מרן הגה"ק בעל 'שבט הלוי' זיע"א ועמו בנו הקטן 'יואל', הקרוי על שמו של רבנו. הניח הצדיק את ידו על ראש הפעוט, בירכו ואמר: "הרבי מסאטמר יכל לתת לנו ציור מגדולתו של הבעל שם טוב, בגדולתו ובקדושתו".

וכאשר נתבשר רבינו כי הרבי מסאטמר נפטר, החל בוכה ומתייפח ואמר "העולם יהא חסר, העולם נתרוקן".

ועוד איתא בשם רבי דוד יהודיוף זיע"א (חתנו של הבבא סאלי), מתוך הספה"ק 'הסבא קדישא הבבא סאלי' ח"ב, עמ' רי"ז

ומספר חתנו: "כאשר רבינו עלה ארצה בפעם האחרונה, ביקש מחתנו,שיקנה לו את ספרו של האדמו"ר מסאטמאר "ויואל משה", וכאשר קבלו, פנה מכל לימודיו, הסתגר בחדרו וקרא בו בעיון נמרץ מרישא לסיפא. וכאשר סיים את קריאתו, יצא מחדרו ואמר לחתנו: "אין לנו גדול בדור בזַכּוּת העיון ובסברא, ומשיב תשובה ניצחת, כר' יואל יצ"ו, הוא ענה בספרו בראיות ברורות לכל אותם, שגבבו דברים על גבי דברים, ולא השאיר זוית ופינה, שלא ענה עליה תשובה ניצחת. ולכן בואו ונעשה סעודת מצוה, סעודת סיום הספר "ויואל משה". כדרך שעושים סעודת סיום מסכת, כי ספר זה הוא מסכת גדולה וחשובה בדורינו, בדור המעורפל הזה, דור אובד עצות, ומחשבותיו מבולבלות. ור' יואל הוא "עמודא דנהורא", ולאורו נלך עד ביאת משיחנו".

עבודת הרועים, חודש שבט, עמ' צז

בשם הגבאי של הגה"ק רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל הבבא סאלי הוא ר' אליה' אלפאסי ז"ל

ששאל פעם לפני הבחירות הטמאות את הבבא סאלי אם לבחור, ואמר לו הבבא סאלי ש: 'אסור בשום אופן'.

ושאל אותו: 'הרי יש גדולים שמתירים את הבחירות'.

ענה לו הבבא סאלי בקפידא: 'עדיף שאדם יטבע בים מאשר לילך לבחירות'.

'מעשה רב' מתוך הספה"ק 'הסבא קדישא הבבא סאלי' ח"ב, עמ' יח'

מטרתו של רבינו בעלייתו ארצה היתה לשבת במנוחה על התורה והעבודה עצמאי בדעותיו ובמעשיו ולא להיות מוכתב על ידי שום אדם ולא להיות מוטרד בעול הציבור ברבנות או בדיינות ובפרט לאחר עלותו ארצה כשראה רבינו את המצב בארץ לאשורו כיצד נכפפים החכמים והרבנים בפני התומכים בהם ואת המגבלות העומדות בפניהם שאינם יכולים להשמיע את דעתם דעת תורה ברמה שמח שמחה כפולה ומכופלת והודה לה' על חסדו הגדול שנתן בליבו לא להתקשר לשום מוסד או מפלגה יהיה מי שיהיה כדי שיוכל לעבוד את בוראו בקדושה ובטהרה בלי כל טרדה או לחץ כל שהוא מבני אדם בעלי דעות שונות והשקפות שונות מדרכו דרך הקודש

רבינו היה נחוש בדעתו, שלא להצטרף לרבנות ולא לקבל טובת הנאה מן השלטונות. כששאלו חתנו אם לקבל מישרה חשובה המוצעת לו ברבנות, לא רצה לפסוק לו בצורה חדה, אך דבריו היו פשוטים וברורים ולא הותירו מקום לספקות, הוא רמז לו, כי על דברי תנאים אין חולק, והרי כתוב במפורש:... 'ושנא את הרבנות [אבות א, י] ואשר לפרנסה, לא עליך המלאכה, כי הוא זן ומפרנס לכל, ומי שיושב ועוסק בתורה היא עצמה ממרחק תביא לחמה...

וכזכור רבינו חזר בשנת התשי"ד לחוץ לארץ, אך ורק מפני שהפצירו בו לקבל משרת רב ראשי וראשון לציון, כמסופר לעיל בכרך א', עמודים רצ"א-רצ"ג.

'מעשה רב' מתוך הספה"ק 'הסבא קדישא הבבא סאלי' ח"ב, פרק הצניעות, עמ' פט

בעוד שרבנים הקשורים למפד"ל ואשר כל פרנסתם היתה בידם הססו לחתום על עצומה הקוראת לאסור שירות לאומי באיסור של "יהרג ואל יעבור".

אדמו"ר לא חשש משום מפלגה הוא שינס מותניו ויצא במלחמה גלויה נגד המזימה הקשה של המחוקקים בעצת בלעם הרשע הוא גילה את דעתו ברבים שזהו איסור חמור ואחת משלוש העבירות שעליהן אמרו חז"ל "יהרג ואל יעבור" ונחלץ חושים לחתום ראשון על הכרוז הקורא לבנות ישראל הכשרות לסרב ללכת אפילו לשירות לאומי ומי הוא זה אשר יראה חתימת אדמו"ר ולא יחתום אותם רבנים אשר היססו תחילה אזרו אומץ וחתמו על המודעה.

בנות רבות שהתלבטו ואף החליטו לצאת לשרות לאומיבגלל התעמולה הגדולה של המפד"ל בנושא זה נמנעו ברגע האחרון מאיסור זה בזכותו של אדמו"ר זיע"א מודעה רבת רושם זו עצרה את הסחף בדעת הקהל, שהיה נוטה לכיוון השרות הלאומי.

האדמו"ר לא הותיר שום מקום לספקות בהלכה ופסק בסכינא חריפא שהשירות הלאומי הוא אסור על פי תורתנו הקדושה.

והנה כפי שתיאר זאת מרן הבבא סאלי שספ"ק זה שחיבר רבי יואל טייטלבוים זיע"א

מסכת גדולה וחשובה בדורינו, בדור המעורפל הזה, דור אובד עצות, ומחשבותיו מבולבלות

ולא סתם אמר שענה על כל קושיא של בעלי הדעות המשובשות, ושלא השאיר פנה וזוית שלא ענה עליה כי אכן כך באמת הדבר, וזה לא נאמר ע"י אחד מפשוטי העם אלא ע"י אחד מגדולי הצדיקים שזכינו אליו בדורות הקודמים שרבים עד ימינו אנו נושעים מברכותיו ועצותיו הק', ולכן ראוי להקשיב לדב"ק ולהתחיל ללמוד בעיון רב את הספה"ק 'ויואל משה'

ואמנם בעלי הדעות המשובשות לא רק שלא למדו בספ"ק אלא עוד מנסים בכל מיני צטדקאות למיניהם לבוא ולטעון שאין ללמוד בספה"ק, אבל טועים הם טעות חמורה, בכך שלא נותנים ללמוד בספ"ק זה ולא עוד אלא שמחנכים ללמוד בספרי הפילוסופיא המכונים אורות

ונוסיף שאצל בעלי הדעות המשובשות היחס אל הבבא סאלי חלוק, לשתי דעות מרכזיות, והדבר נובע מכך מכיוון שהחברה הדתית/לאומית היא אשכנזית ולא עוד אלא שדוחה את הספרדיות

א. יחס צונן (רח"ל) אליו מכיוון שהוא ספרדי, ובפרט כאשר ידוע שהתנגד לציונות וגרורתיה, ועוד שידוע שהינם רוצים להחליף את התרבות הספרדית בתרבות חילונית-אשכנזית (וצא ולמד מה עשתה הפיגול 'בית (היהודי)' כאשר רצו להכניס כחבר סיעה את אליהו אוחנה (שלא עבר דרך החינוך הדתי/לאומי שלהם)

ב. מכיוון היחצני קוק למיניהם צריכים להציג מקסם שווא, ולמשוך אליהם את הספרדים שיעברו 'שטיפת מוח' ציונות, אזי הם צריכים להציג שג"כ הבבא סאלי היה כביכול ציוני נלהב (עפ"ל), ומנסים בכל צורה להציג שלא אמר מה שאמר באמת אלא שאלו דברים ללא סימוכין ע"י שממציאים המצאות שלא היו ולא נבראו ומספרים סיפורי מעשיות מנהגי מוניות (וד"ל).

ודרך אגב כהערת שולים גם אילו נמצא אחד מהרבנים מהדור הקודם שכן תמך בציונות, הרי יש כללי ההלכה הכיצד ננהג, והיכן שנראה שחלה טעות בהשקפה, אין הלכה כמותו בעניין זה, כגון אם ימצא עוף שאחד יאמר עליו שהוא טרף והשני יאמר עליו שהוא כשר, ותהיה לזה שמטריף יותר סייעתא מהמציאות כיצד נעשה העוף טרף, אזי שהלכה כמותו בעניין זה.

כך גם לגבי רבנים שמנסים לטעון על אי אלו רבנים שתמכו בציונות בצורה כלשהי, שלמפרע התברר שהיא טרפה גמורה - ואין ראוי להביא את המשל לגבי התינוק שנולד שכולם שמחים בו בתחילה, ואח"כ נראים מעשיו, כי אין המשל דומה לנמשל.

----------------