ספור מופלא ונורא מרבי שלום שרעבי זיע״א

למען אחי ורעי! לכבוד הילולת הצדיק המקובל האלקי רבי שלום שרעבי זיע"א אביא מעשה רב שמספר ג"כ על עוד שני גדולי עולם החיד"א ורבי חיים די-לה רוזה זיעועכי"א

'מעשה רב'[1] מרבי שלום שרעבי 'הרש"ש'[2] זיע"א

סִפּוּר מֻפְלָא וְנוֹרָא שֶׁל נִסָּיוֹן "לְהָבִיא אֶת הַמָּשִׁיחַ" בְּהַפְצָרַת תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים עִם כַּוָּנוֹת נוֹרָאוֹת וְצֵרוּפֵי שְׁמוֹת הַקֹּדֶשׁ וְיִחוּדִים עִלָּאִיִּים עַל יְדֵי שְׁלוֹשָׁה תַּרְשִׁישֵׁי וּמְצוּקֵי אֶרֶץ, הַמְקֻבָּלִים הָאֱלֹקִיִּים הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים: מָרָן הָרַשַׁ"שׁ הַקָּדוֹשׁ זיע"א, מָרָן הַחִידָ"א זיע"א וְהַמְקֻבָּל הָאֱלֹקִי רַבִּי חַיִּים דִּי לָה רוֹזָה[3] זיע"א, וְהָעֹנֶשׁ הַנּוֹרָא שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמַיִם עַל שֶׁנִּסּוּ "לִדְחֹק אֶת הַקֵּץ":

בִּשְׁנַת תקי"ג הָיְתָה נִרְאֵית יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה. גְּדוּשָׁה הָיְתָה בִּגְדוֹלֵי תּוֹרָה וּקְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן הַבְּקִיאִים בְּכָל מִכְמַנֵּי הַתּוֹרָה וּבְאַדִּירֵי חָכְמַת הַקַּבָּלָה אֲשֶׁר כָּל רָז לָא אֲנִיס לְהוּ.

הַצִּפִּיָּה וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת בְּאוֹתָהּ שָׁנָה לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ וְהַגְּאֻלָּה גָּבְרוּ וְהָלְכוּ. בְּאוֹתָהּ שָׁנָה נִכָּר הָיָה שֶׁהָרַשַׁ"שׁ הַקָּדוֹשׁ נִמְצָא בְּסַעֲרַת נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה וּבְכָל הִזְדַּמְּנוּת דִּבֵּר בְּהִתְרַגְּשׁוּת עֲצוּמָה כִּי שָׁנָה זוֹ הִיא שְׁנַת הִתְגַּלּוּת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ. "תקי"ג - 513 בְּגִימַטְרִיָּא 'הַשַּׁחַר' - 513 הַמְרַמֵּז עַל שַׁחַר הַגְּאֻלָּה, וְכֵן 'וְנִבְנְתָה' בְּגִימַטְרִיָּא - 513 - עִיר עַל תִּלָּהּ".

בַּתְּחִלָּה נִגַּשׁ הָרַשַׁ"שׁ הַקָּדוֹשׁ לִפְעֻלָּה עֲצוּמָה וְנוֹרָאָה וּבָחַר י"ב גְּדוֹלֵי תּוֹרָה מֵחַכְמֵי וּמְקֻבְּלֵי הַיְשִׁיבָה, "יְשִׁיבַת הַמְקֻבָּלִים" שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם הָיוּ גְּדוֹלֵי תַּלְמִידָיו הַמֻּבְחָרִים בְּיוֹתֵר: הגה"ק רַבִּי יוֹם טוֹב - הַמַּהֲרִי"ט אֶלְגָּאזִי זיע"א, מָרָן רַבֵּנוּ חַיִּים יוֹסֵף דָּוִד אֲזוּלַאי - הַחִידָ"א זיע"א, הַמְקֻבָּל הָאֱלֹקִי רַבִּי חַיִּים דִּי לָה רוֹזָה זיע"א, הגה"ק רַבִּי יִצְחָק מִזְרָחִי זיע"א, הגה"ק רַבִּי אַבְרָהָם סַנְגְּוִיטִי זיע"א וְעוֹד גְּדוֹלֵי עוֹלָם וְצַדִּיקֵי אֱמֶת, כְּשֶׁהֵם חוֹתְמִים עַל "כְּתַב הִתְקַשְּׁרוּת" וְהוּא כְּתַב הִתְחַיְּבוּת שֶׁל "אַחְדוּת מֻחְלֶטֶת - קֶשֶׁר שֶׁל אַהֲבַת אֱמֶת וְעַרְבוּת הֲדָדִית" בֵּין רַבָּם הַגָּדוֹל הָרַשַׁ"שׁ לְבֵינָם.

כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִי"ב תַּלְמִידִים אֵלּוּ נִבְחַר עַל יְדֵי הָרַשַׁ"שׁ הַקָּדוֹשׁ בִּקְפִידָה רַבָּה כֵּיוָן שֶׁהֵם צְרִיכִים לִהְיוֹת כְּנֶגֶד י"ב שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. זֹאת כְּדֵי שֶׁפְּעֻלָּתָם וּתְפִלָּתָם תַּעֲלֶה וְתִשָּׁמַע בִּשְׁמֵי שָׁמַיִם וּבְכָךְ יַכְשִׁירוּ וִיזַכּוּ אֶת כָּל כְּלָלוּת עַם יִשְׂרָאֵל - עַל י"ב שְׁבָטָיו - שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים וּרְאוּיִים לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה וּלְבִיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ.

לְאַחַר מִכֵּן בָּחַר הָרַשַׁ"שׁ פַּעַם שְׁנִיָּה מִבְּנֵי חֲבוּרָה קְדוֹשָׁה זוֹ בִּשְׁנֵי תַּלְמִידָיו הַבְּכִירִים בְּיוֹתֵר: מָרָן הַחִידָ"א זיע"א וְהַמְקֻבָּל הָאֱלֹקִי רַבִּי חַיִּים דִּי לָה רוֹזָה זיע"א, וְהִכְנִיסָם בְּסוֹד הָעִנְיָנִים מִכִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמָסַר לָהֶם סִדְרָה שֶׁל צוֹמוֹת וְתַעֲנִיּוֹת, טְבִילוֹת בְּמִקְוֵה טָהֳרָה, כַּוָּנוֹת וְצֵרוּפֵי שְׁמוֹת הַקֹּדֶשׁ וְיִחוּדִים נוֹרָאִיִּים.

שְׁלָשְׁתָּם הֵחֵלּוּ בְּהִטַּהֲרוּת וְהִזְדַּכְּכוּת מְיֻחֶדֶת לִקְרַאת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל לְהָבִיא אֶת הַמָּשִׁיחַ.

בְּאוֹתָהּ שָׁנָה לְפֶתַע מֶזֶג הָאֲוִיר הַחָרְפִּי הִקְדִּים לָבוֹא וְהָיָה סוֹעֵר וּמְשֻׁנֶּה בְּיוֹתֵר, הַקֹּר הָיָה עַז מְאֹד, יוֹתֵר מֵהָרָגִיל בְּכָל שָׁנָה וְהָעֹבִי שֶׁל שִׁכְבַת הַשֶּׁלֶג בִּירוּשָׁלַיִם לֹא נִמְדַּד בְּסַנְטִימֶטְרִים אֶלָּא הִתְנַשֵּׂא לְגֹבַהּ שֶׁל מֶטְרִים שְׁלֵמִים.

אוֹתָהּ שָׁנָה הָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׁטְפוֹנוֹת שֶׁל גְּשָׁמִים וּבְכַמֻּיּוֹת אַדִּירוֹת שֶׁל סוּפוֹת שְׁלָגִים שֶׁיָּרְדוּ בִּתְדִירוּת גְּבוֹהָה וְכִסּוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת הֶהָרִים הַסְּמוּכִים לָהּ בְּגֹבַהּ רַב.

וְהִנֵּה בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁבוּעוֹת הָיוּ שְׁלָשְׁתָּם שְׁרוּיִים בִּסְדָרוֹת שֶׁל תַּעֲנִיּוֹת שֶׁל שְׁלוֹשָׁה יָמִים רְצוּפִים וּבְכָל לַיְלָה הָיוּ יוֹצְאִים שְׁלָשְׁתָּם לְאַחַר חֲצוֹת, בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, אֶל הֶהָרִים הַקְּפוּאִים מִחוּץ לְחוֹמוֹת ירוּשָׁלַיִם וְעוֹרְכִים שָׁם בַּעֲרֵמוֹת הַשֶּׁלֶג "גִּלְגּוּלֵי שֶׁלֶג עִם כַּוָּנוֹת", וְאַחַר כָּךְ טוֹבְלִים מְאוֹת טְבִילוֹת עִם יִחוּדִים קְדוֹשִׁים בְּמִקְוֵה טָהֳרָה, כְּשֶׁהֵם מַרְבִּים בְּשָׁבוּעוֹת אֵלּוּ בְּכָל מִינֵי סִגּוּפִים, פְּרִישׁוּת, הִטַּהֲרוּת וְהִזְדַּכְּכוּת כְּדֵי לְזַכֵּךְ אֶת הַגּוּף וְגַשְׁמִיּוּתוֹ.

לֵיל ד' בִּשְׁבָט בְּאוֹתָהּ שָׁנָה נִקְבַּע לִהְיוֹת הַלַּיְלָה הַגָּדוֹל וְהַגּוֹרָלִי שֶׁבּוֹ גָּמְרוּ בְּדַעְתָּם בְּהַחְלָטָה נְחוּשָׁה לְהַכְרִיחַ אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה לְהוֹצִיא אֶת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ מֵהֵיכָלוֹ הָעֶלְיוֹן וְלַהֲבִיאוֹ בְּיָד חֲזָקָה לִגְאֹל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה נָפְלָה אֵימָה וַחֲרָדָה גְּדוֹלָה עַל יְרוּשָׁלַיִם, כְּשֶׁלְּפֶתַע הֵחֵל לְהִשָּׁמַע קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁל רְעָמִים מְשֻׁנִּים וּבְרָקִים חֲזָקִים בִּמְיֻחָד, כְּשֶׁבַּחוּץ הִשְׁתּוֹלְלָה סוּפַת שְׁלָגִים נוֹרָאָה וְנִדְמֶה הָיָה כִּי אֵיתָנֵי הַטֶּבַע עוֹמְדִים לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם וּלְהַכְרִיעוֹ.

וְהִנֵּה בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה יָצְאוּ שְׁלשֶׁת הַצַּדִּיקִים - הָרַשַׁ"שׁ, הַחִידָ"א וְרַבִּי חַיִּים דִּי לָה רוֹזָה - אֶל הַקֹּר הַנּוֹרָא וְהַקָּפוּא, וְעָלוּ יַחְדָּו בְּהֵחָבֵא אֶל עֲלִיַּת הַגָּג שֶׁל יְשִׁיבַת "בֵּית אֵל".

בַּתְּחִלָּה שָׁעָה אֲרֻכָּה הִרְהֲרוּ בִּתְשׁוּבָה, שֶׁמָּא יֵשׁ בְּיָדָם אֵיזֶה שֶׁמֶץ שֶׁל חֵטְא דַּק מִן הַדַּק, וְטִהֲרוּ וְזִכְּכוּ אֶת לִבָּם מִכָּל שֶׁמֶץ וְסִיג שֶׁל מִדָּה רָעָה, חַס וְשָׁלוֹם. וְאָז הֵחֵלּוּ לְהַרְעִישׁ אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ בִּזְעָקוֹת וּבִבְכִיּוֹת נוֹרָאוֹת כְּשֶׁהֵם מַפְצִירִים בְּכָל כֹּחָם בִּתְפִלּוֹת, בַּקָּשׁוֹת וּתְחִנּוֹת לְהָבִיא לְסִיּוּמָהּ שֶׁל גָּלוּת חֲשׁוּכָה זוֹ וְשֶׁיִּתְגַּלֶּה עַתָּה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

פְּנֵי הַשְּׁלוֹשָׁה לָהֲטוּ בְּאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה, כְּשֶׁמַּקִּיף אוֹתָם אוֹר עֶלְיוֹן מֵהַכַּוָּנוֹת וְהַיִּחוּדִים הָעִלָּאִיִּים כְּשֶׁכָּל גּוּפָם הַכָּחוּשׁ וְהַמְיֻסָּר מַרְעִיד בְּסִלּוּדִין מֵהַדְּבֵקוּת הָעֲצוּמָה וְהַנּוֹרָאָה.

וְהִנֵּה לְאַחַר כָּל זֶה עָבְרוּ לַשָּׁלָב הַמַּעֲשִׂי וְהִתְחִילוּ הוֹגִים בְּפִיהֶם הַשְׁבָּעוֹת לְכָל מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן וּשְׁמוֹת קֹדֶשׁ הַיְדוּעִים לָהֶם וְכָךְ הֶעְפִּילוּ לִפְסָגוֹת גְּבוֹהוֹת וְהִתְעַלּוּ לְדַרְגָּה נִשְׂגָּבָה שֶׁל הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת וְרַק פֶּסַע הָיָה בֵּינָם לְבֵין כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ אֶל שָׁרְשָׁהּ כְּשֶׁנִּשְׁמָתָם קְשׁוּרָה לְגוּפָם בְּקֶשֶׁר דַּק מְאֹד וְעוֹד רֶגַע תִּפְרַח לָהּ לְמַעְלָה מֵרֹב עֲרֵבוּת הַדְּבֵקוּת בְּנֹעַם הַזִּיו הָעֶלְיוֹן שֶׁל נֵצַח נְצָחִים.

וְהִנֵּה לְפֶתַע נִשְׁמַע קוֹל אַדִּיר וְחָזָק שֶׁל בַּת-קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁמַּכְרִיזָה וְאוֹמֶרֶת לָהֶם: "בָּנַי חֲבִיבַי, רַב לָכֶם! הַרְפּוּ מִתְּפִלַּתְכֶם וּבַקָּשַׁתְכֶם! מַדּוּעַ תְּבַקְשׁוּ לִדְחֹק אֶת הַקֵּץ וּלְהָחִישׁ אֶת הַגְּאֻלָּה וְאֶת בִּיאַת הַגּוֹאֵל, כִּי עוֹד לֹא בָּא עִתּוֹ וְאֵין הַשָּׁעָה כְּשֵׁרָה לְכָךְ... דְּעוּ לָכֶם, כִּי אִם לֹא תַּחְדְּלוּ מִמַּעֲשֵׂיכֶם - יֵהָפֵךְ הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְנָבוֹל תִּבֹּל אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, וְהַתֵּבֵל כֻּלָּה תִכְלֶה וְתֹאבַד! [כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּגְּמָרָא (כְּתֻבּוֹת קיא:): "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם גּוֹ' אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ", הִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַעֲלוּ בַּחוֹמָה וְלֹא יִדְחֲקוּ אֶת הַקֵּץ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: שֶׁלֹּא יַרְבּוּ בְּתַחֲנוּנִים עַל כָּךְ יוֹתֵר מִדַּאי).

בְּאוֹתוֹ רֶגַע נָפְלָה עֲלֵיהֶם אֵימָה וַחֲרָדָה גְּדוֹלָה וּמֵרֹב הַפַּחַד הַנּוֹרָא הִתְמוֹטְטוּ שְׁלשֶׁת הַצַּדִּיקִים וְנָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם בְּאֵימָה וּבְחַלְחָלָה גְּדוֹלָה. פְּנֵיהֶם חָוְרוּ כִּפְנֵי מֵתִים וְהַדִּבּוּר נֶעְתַּק מִפִּיהֶם. הָבֵן הֵבִינוּ כִּי לֹא יוּכְלוּ לְשַׁדֵּד מַעַרְכוֹת הַטֶּבַע וּלְשַׁנּוֹת סִדְרֵי עוֹלָם וּלְהָחִישׁ בְּכֹחַ אֶת הַגּוֹאֵל כָּל עוֹד טֶרֶם הִגִּיעַ זְמַן הַגְּאֻלָּה.

וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר קָמוּ עַל רַגְלֵיהֶם נֶעֶמְדוּ כִּמְסֻמָּרִים לִמְקוֹמָם כְּשֶׁשָּׁמְעוּ שׁוּב אֶת הַקּוֹל הַגָּדוֹל שֶׁל הַבַּת-קוֹל שֶׁהוֹסִיפָה וְאָמְרָה לָהֶם: "יַעַן אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הַדָּבָר בַּאֲגֻדָּה שֶׁל שְׁלוֹשָׁה וְכִמְעַט שֶׁעָלָה חֶפְצְכֶם בְּיֶדְכֶם, וּכְדֵי לִמְנֹעַ מִכֶּם מִלָּשׁוּב וְלַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה, גָּזְרוּ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁחַיָּבִים לְפָרֵק אֶת אֲגֻדַּת אַחְדוּת קֹדֶשׁ זוֹ, כִּי בְּיַחַד יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁתְּנַסּוּ לָשׁוּב וְאוּלַי אַף תַּצְלִיחוּ לִכְבּשׁ אֶת הַמָּשִׁיחַ וְלַהֲבִיאוֹ. עַל כֵּן קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם גְּזֵרַת שָׁמַיִם לְהַפְרִיד מִיָּד וְעַכְשָׁו אֲגֻדַּת קֹדֶשׁ שֶׁל שְׁלָשְׁתְּכֶם וְאֶחָד מִכֶּם יִצְטָרֵךְ לַעֲזֹב מִיָּד אֶת עִיר הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיִגְלֶה לְחוּץ לָאָרֶץ. וְאַתֶּם בֵּינֵיכֶם תַּחְלִיטוּ מִי מִשְּׁלָשְׁתְּכֶם יְקַבֵּל עָלָיו עֹנֶשׁ גָּלוּת זֶה".

מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן הִפִּילוּ בֵּינֵיהֶם גּוֹרָלוֹת וַיִּלָּכֵד שְׁמוֹ שֶׁל מָרָן הַחִידָ"א. הוּא קִבֵּל עָלָיו אֶת הַגְּזֵרָה בְּאַהֲבָה וְעוֹד בְּאוֹתוֹ לַיְלָה לֹא אֵחַר לְקַיְּמָהּ: שָׁב לְבֵיתוֹ, אָרַז אֶת הַטַּלִּית וְהַתְּפִלִּין וְאֶת מִטַּלְטְלָיו הַמְעַטִּים וְלַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, לְאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, עָזַב הָרַב חִידָ"א אֶת יְרוּשָׁלַיִם בִּבְהִילוּת וּבְחִפָּזוֹן, כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא לְחוּץ לָאָרֶץ. שָׁנִים רַבּוֹת לֹא יָדַע אִישׁ אֶת פִּשְׁרָהּ שֶׁל יְצִיאָה חֲפוּזָה זוֹ.

מֵאוֹתוֹ יוֹם נָדַד מָרָן הַחִידָ"א בִּקְהִלּוֹת רַבּוֹת בְּכָל הָעוֹלָם כְּשֶׁהוּא גּוֹדֵר פְּרָצוֹת וּמְחַזֵק אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲבֵי תֵּבֵל, וְלֹא חָזַר עוֹד בִּימֵי חַיָּיו לִירוּשָׁלַיִם.

חֲמִשִּׁים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים לְאַחַר שֶׁגָּלָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרַת מֶלֶךְ, נִפְטַר בְּלִיווֹרְנוֹ שֶׁבְּאִיטַלְיָה זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים, בְּשַׁבַּת "זָכוֹר", י"א בַּאֲדָר תקס"ו. כַּעֲבֹר עוֹד שְׁלוֹשָׁה יוֹבְלוֹת לְעֵרֶךְ, בִּשְׁנַת תש"ך, הֹעֲלָה גּוּפוֹ הַטָּהוֹר מֵאִיטַלְיָה וְנִטְמַן בְּהַר הַמְּנוּחוֹת בִּירוּשָׁלַיִם.

לְעֻמָּתוֹ, הָרַשַׁ"שׁ הַקָּדוֹשׁ נִזְהַר מֵאוֹתוֹ יוֹם וְאֵילָךְ לֹא לָצֵאת בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן מִירוּשָׁלַיִם, בְּאָמְרוֹ: "כָּל עוֹד שֶׁאֵינִי יוֹצֵא מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ הִיא בִּקְדֻשָּׁתָהּ מְגִנָּה עָלַי".

כָּךְ עָבְרוּ לָהֶן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנִים שֶׁלֹּא יָצָא מִירוּשָׁלַיִם, עַד שֶׁבִּשְׁנַת תקל"ז נָחֲתָה מַכַּת אַרְבֶּה קָשָׁה מְאֹד עַל הַיִּשּׁוּב בָּאָרֶץ, כְּשֶׁקָּדְמָה לְמַכַּת הָאַרְבֶּה שָׁנָה שֶׁל מַכַּת בַּצֹּרֶת. מְעַט הַפֵּרוֹת וְהַיְרָקוֹת נִטְרְפוּ בְּמַלְתְּעוֹת הָאַרְבֶּה שֶׁכִּסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ.

יְהוּדֵי יְרוּשָׁלַיִם הַנְּמַקִּים בָּרָעָב בָּאוּ, בָּכוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֶל הָרַשַׁ"שׁ שֶׁיְּבַטֵּל בְּכֹחַ קְדֻשָּׁתוֹ וּתְפִלָּתוֹ אֶת גְּזֵרַת הָרָעָב הַנּוֹרָא.

וְהִנֵּה קָבְעוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם עֲצֶרֶת זְעָקָה וּתְפִלָּה עֲנָקִית בִּמְקוֹם קְבוּרַת רָחֵל אִמֵּנוּ עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם בְּבֵית לֶחֶם. וְהָיָה הָרַשַׁ"שׁ חוֹכֵךְ בְּדַעְתּוֹ אִם לָצֵאת מִחוּץ לְחוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם לְבֵית לֶחֶם שֶׁמָּא יְבֻלַּע לוֹ, אַךְ בְּכִיּוֹתֵיהֶם שֶׁל אֶחָיו הַנְּמַקִּים בָּרָעָב הִכְרִיעוּ אֶת לִבּוֹ הָרַחוּם.

בְּלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ לִקְבוּרַת רָחֵל בְּבֵית לֶחֶם הָיָה מְזֻעְזָע מִמַּרְאֵה עֵינָיו אֵיךְ הַשָּׂדוֹת וְהָעֵצִים מְכֻסִּים בְּעָנָן שָׁחֹר עֲנָק שֶׁל מִילְיוֹנֵי אַרְבֶּה. לְיַד קִבְרָהּ שֶׁל רָחֵל אִמֵּנוּ עָמַד הָרַשַׁ"שׁ וְהֶעְתִּיר שָׁעוֹת רַבּוֹת בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים כְּשֶׁמִּתַּחְתָּיו נִקְוֵית שְׁלוּלִית שֶׁל דְּמָעוֹת.

וְהִנֵּה בְּסִיּוּמָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה לְפֶתַע הִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם וּמָטָר סוֹחֵף נִתַּךְ אַרְצָה, כְּשֶׁנִּרְאֶה עָנָן שָׁחֹר אַדִּיר שֶׁל מִילְיוֹנֵי אַרְבֶּה מִתְרוֹמֵם לוֹ בָּאֲוִיר וְנִמְלַט מִחוּץ לִגְבוּלוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מָשָׁל כְּאִלּוּ קִבְּלוּ פְּקֻדָּה נַעֲלָמָה לְהִסְתַּלֵּק מֵהָאֵזוֹר כֻּלּוֹ מִיָּד וּבְבַת אַחַת.

ציון המצויינת של הרש״ש הק׳ זיע״א

בְּאוֹתוֹ יוֹם כְּשֶׁבָּא הָרַשַׁ"שׁ לְבֵיתוֹ נָפַל לְמִשְׁכָּב וּבְשַׁבַּת קֹדֶשׁ י' בִּשְׁבָט נִתְבַּקֵּשׁ בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, וְנִשְׁמָתוֹ הַזַּכָּה וְהַטְּהוֹרָה עָלְתָה בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה.

רַבִּי חַיִּים דִּי לָה רוֹזָה צִוָּה בְּצַוָּאָתוֹ אֶת תַּלְמִידָיו שֶׁיְּקַיְּמוּ בּוֹ לְאַחַר פְּטִירָתוֹ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין. אוּלָם תַּלְמִידָיו רָעֲדוּ מִפַּחַד לְקַיֵּם בְּגוּפוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר דָּבָר זֶה וְיָצְאוּ לְלֹא שְׁהִיּוֹת לַלְּוָיָה לְקָבְרוֹ בְּהַר הַזֵּיתִים.

וְהִנֵּה בְּמַעֲלֵה הָהָר הֵגִיחָה לְפֶתַע מוּלָם קְבוּצָה שֶׁל יִשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם וְחָטְפוּ אֶת הַגּוּפָה שֶׁל הַצַּדִּיק בַּחֲמַת זַעַם וְהִתְעַלְּלוּ בָּהּ בְּבִזָּיוֹן נוֹרָא כְּשֶׁהֵם מְנִיפִים אוֹתָהּ אֶל עַל וְזוֹרְקִים אוֹתָהּ לָאָרֶץ, וְרַק לְאַחַר שֶׁהִסְתַּלְּקוּ פִּרְאֵי אָדָם אֵלּוּ חָזְרוּ תַּלְמִידָיו וּקְבָרוּהוּ.

ולהנעים ענין זה אביא ולהנעים ענין זה אביא 'מעשה רב'[4] בשם כ"ק האדמו"ר מקרלין, רבי שלמה ב"ר אהרן 'הגדול' הלוי סג"ל זיע"א

וסיפר שהי' ג"פ קרוב לענין הגאולה ובלבלו אותם פ"א ע"י הר"ש שערעבי עם הגאון חיד"א.

ופ"ב ע"י רמ"מ והי' המעשה של הפקיד כידוע.

ופ"ג שהי' עת שמחה גדולה ואמר הריזיניר לקחת הקוגלין בליל שב"ק וכו'.

ועוד מובא סימוכין למעשה נורא זה עם מוסר השכל בדב"ק של רבי נסים ב"ר מימון פרץ זיע"א, פרדס נסים, פר' בחקתי, עמ' 367 – 368, שהטיב להסביר ממעשה זה

וקיבלנו הוראות גאון עוזנו החיד"א כמו שקיבלנו הוראות מרן, כל הפוסקים מתחשבים מאד בכתבי החיד"א. הפוסקים האחרונים ואחרוני האחרונים, כולם אומרים את אותם המילים, אבל כשזה בא לידי מעשה, אתה רואה בני אדם זזים מהקבלה הזו.

אומר רבנו החיד"א[5], ישתקע המנהג ולא יאמר, שראיתי מקצת תלמידי חכמים שבליל שבועות עוסקים בש"ס ופוסקים כפי רצון ליבם, ושוכחים שהלילה הזה, לא כתוב בש"ס ולא בפוסקים, זה כתוב בזוהר, ובאותו המקום שכתוב בזוהר ללמוד ולהיות נעור כל הלילה, כתוב גם התכנית של הלימודים, מי אתה שתחליף את התכנית? אם כך, אז בכלל זה לא כתר ולא כלום, תלמד מה שאתה רוצה, אבל כל ההבטחות לא שייכות לזה, סדר הלימוד זה עוד פרט, גם להיות ניעור, וגם ללמוד, וגם ללמוד את התיקון הזה.

החיד"א היה לומד עד ימי זקנותו בליל שבועות את שתי האדרות בעמידה. הוא היה זקן גדול, הוא נפטר באריכות ימים, בגלל שיצא לגלות, הוא היה צריך חס ושלום למות אבל קיבל עליו גלות, אז זה התכפר לו, היו שלושה יהודים שרצו להביא את המשיח. הרש"ש הוא רבם, הוא תפס את החיד"א ואת ה'תורת חכם' והכניס אותם למרתף מתחת לבית המדרש שלו, מקום שאף אחד לא ידע עליו. כאשר ה'חזון איש' ביקר במקום הזה, לקח אותו לשם הרב מרגליות, אמר עכשיו אני מבין איך הרש"ש הגיע לכאלו דרגות, כאלה יהודים. זה היה מקום מיוחד, נסתר, והם נכנסו לשם שלושתם, ורצו להביא את המשיח, אנשים שמחפשים רק את בקב"ה, את המשיח. ונגזרה עליהם גזירה, אל תעירו ואל תעוררו את האהבה - הכי טוב שאתה תקח את הבחירה לבחור שלא לבחור, תגיד רבונו של עולם, תעשה בי מה שאתה רוצה, זה הכי טוב, אנחנו מחכים לך, מתי שתרצה תגאל אותנו.

ועוד מצינו בדב"ק של בנו של הרש"ש ג"כ התייחסות לאיסור שלוש השבועות, רבי רפאל אברהם שלום מזרחי דידיע שרעבי 'הרא"ש'[6] זיע"א, דברי שלום, דרוש, פח ע"א

ולכאורה משנה זו אין לה מובן דנר' שהוא מפרש הפך הכתו' דהכתוב מסהיד דהכל' תלוי בידי משה. והתנא מפרש דידי משה לא היו עושי' כלום אלא הדבר תלוי ביד ישראל:

אלא יובן במה שיש לחקור במצוה זו של מלחמת עמלק שציונו הקב"ה למחות את זכר עמלק ובעוה"ר לא אסתייעא מילתא לעשות מחייה זו עד שתחפוץ[7] ומה בידינו לעשות כיון שצריך ג"כ עזר וסיו' מהקב"ה וכמ"ש דהקב"ה רוצה לאבד אומה יאבד למטה בתחי' מאבד שרו של מעלה וממילה האומה שלו הם בטילי' ונאבדים כמש"ה יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה באדמה וא"כ מה כחינו ומה גבורתינו לעשות מחיית עמלק כיון ששרו של מעל' קיים ובהכרח גם האומה שלו יהיה קיים ולא יתבטל והיה צריך להיות שהקב"ה יעזור ויעקור שרו של מעלה ועי"ז היה אפשר שישראל היו יכולי' למחות את זכר עמלק בנקל[8].

ונשנו דב"ק עוד אצל רבי עובדיה ב"ר שלום הדאייא זיע"א, קונטרס ויקח עובדיהו, דרוש ד' א' לשבת זכור, דף קה ע"א (מובא מתוך הספה"ק 'בן יאיר' לרבי חיים מרדכי ב"ר חלפון לבטון זיע"א)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

[1] המקור ל'מעשה רב' הנ"ל מובא מתוך אמת קנה, עמ' יט-כא; דורש טוב על האקדמות, עמ' רפג-רפז

[2] ה'ת"פ - י' בשבט ה'תקל"ז, מנו"כ בהר הזיתים.

[3] נולד בתאריך לא ידוע - נפטר ביום ו' בתמוז ה'תקמ"ו

[4] מובא מתוך הספה"ק כתבי קודש, אות תתקמ, עמ' קעא (ירושלים, ה'תשכ"ו).

[5] עיין "לב דוד' פרק ל"א

[6] נולד בשנת ה'תקל"ה - נפטר ביום הראשון של חנוכה, בכ"ה בכסלו ה'תקפ"ז ונקבר ב"חלקת החסידים" בבית הקברות בהר הזיתים.

[7] דהיינו עד שיבוא מלך המשיח, ועי' ברבנו יעקב בעל טורים זיע"א, שמות, פרק יז פסוק טז

כי יד. יו"ד של כי וי"ד בגימטריא דויד:

מדר דר. בגימטריא לימי משיח (מכילתא):

[8] וההמשך דכאן לא קשור לענייננו, אלא רק העניין של מחיית עמלק היא "עד שתחפץ", אבל בגלל שצריך להביא גם את התירוץ של קושיותו, אביא את דברי קדשו...

אבל האמת הוא שכך גזרה חכמתו ית' שמחיית עמלק זו בין למעל' ובין למטה יהיה ע"י ישר' וא"כ צ"ל באיזה אופן יהיה ענין זה אלא הדבר היה שמרע"ה היה מקיים מצוה זו בשרו ש"מ וישר' היו מקיימין מצוה זו באומה שלו וכמעט מפו' זה בזוה"ק וז"ל ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשי' וצא הלחם בעמל' וכי מה חמא משה דסליק גרמיה מהאי קרבא קדמאה דקב"ה פקיד אלא משה זכאה חולקיה דאסתכל וידע עיקרא דמילא אמר משה אנא אזמין גרמיה לההוא קרבא דלעילא ואנת יהושע זמין גרמך לקרבא דלתתא והיינו דכתי' והיה כאשר ירים משה וגבר ישראל ישראל דלעילא ובגין כך סליק משה גרמי' מקרבא דלתתא בגין להזדרזא בקרבא דלעילא ויתנצח ע"י ע"כ: