חיפוש
חילוניות מהי
למען אחי ורעי! הנה ישנם כאלו שמנסים לתת הסברים מהי החילוניות, ומהי הדרך הכי טובה לתאר את התרבות החילונית ע"י חילוני (ספק לשעבר) ד"ר אליעזר שטיינמן ז"ל
וכך הוא כותב בספרו באר החסידות, חלק י', עמ' 291
עולמם התרבותי, החילוני[1], אין בו שום מסכת ואין בו קו שאינו שבור. להוציא העולם המדעי המופשט, שבו מושל בכיפה העקרון כל זמן שלא הופרך עדיין, מתוך הנחה שהוא עלול להיפרד בכל שעה על ידי תגלית של עקרון תקיף אחר. מכל מקום יש לעקרון בתחום המדע השימושי ריבונות לשעה. ואף העקרון אינו אלא בגדר הנחה ולא בחזקת ודאות.
מכל מקום בתחום החיים הממשיים ואורח החיים האנושי, בתחום הנוי והמוסר, המחשבה וההערכה, במסכת הערכין, לא זו בלבד שאין שום ודאות, אין כל יציבות, אף לא לשעה. יכול בן-תרבות לאחוז בקו מסויים ולא לאחוז בו בה בשעה, לאחוז בו להלכה ולא למעשה. יכול הוא להיות אדוק בשני עקרונות המכחישים זה את זה, אחד לנוי ואחד לחובה, אחד ליחיד ואחד לרבים, אחד לצנעה ואחד לפרהסיה.
יכול הוא להיות כופר ומאמין בהעלם אחד, שוחר מסורת הבז לכל הקודש, לכפור בקדושה מעיקרה ולדבר גבוהה גבוהה על קדשי האומה[2], להטיף למים ולשתות יין, להיות תליין צמחוני, לדבר על אידיאליים משיחיים בלי אמונה בביאת המשיח, להטיף לחזון אחרית הימים ולהתנהג בחיים הממשיים, כאילו אין כלום אלא חיי-שעה, אף יכול אדם להיות חמדני עד מוח עצמותיו ולשמש יושב-ראש של חברה להרמת קרן הרוח[3].
בן התרבות אינו מפחד כלל מפני הסתירה, אדרבה, הוא מתגאה בה. לכאורה, הוא פועל על הרוב לפי קוים מסוימים, אבל בדרך כלל אין לו קו, אף שום נקודה אינה תקועה בלבו, אם כי אין מלה שגורה בלשונו כמו נקודה זו, כגון מנקודת השקפתי ומבחינתי. יכול שיש לו גם הנחות וגם מסקנות. אלא שאין האחרונות נובעות כלל מן הראשונות, אין ההנחות בגדר שטר לפרעון, החתומות בידי המסקנות, אלא אלו לחוד ואלו לחוד. וכשהוא רוצה להיפטר לחלוטין מן ההנחות הריהו גורס הנחיות - והלכה חמורך טרפון. בן-תרבות הוא בן-חורין לא רק מהשקפת-עולם, אלא גם מן העולם. רוצה הוא אומר שהעולם אינו קיים כלל ועיקר. לא כל שכן שאין המוסר קיים ואין הערכין קיימים וכל המושגים אין להם קיום ודאי. הכל אינו אלא משל למשל, ונמשל אין כלל. לעולם לא יודה איש התרבות שאין לו שיטה, אם כי אף המתיימר בה נאחז לכל היותר בשיטה מקובצת, קצת מזה וקצת מזה. לכשירצה ידבר בלשון סגי נהור ויקרא לאור בשם חושך ולשעבוד חופש. או יכניס מושגים במרכאות, העוקרות אותם מפשוטם להיפוכם. העולם, לאמתו של דבר, במידה שהוא קיים, נעשה הפקר באיצטגנינותה של התרבות. אמנם, יש רביה, אבל אין דבר המתרבה! מצויה התקדמות ואין קיים המתקדם. הקרעים מרובים בעולם-חוץ ובעולם-פנים.
אין קו, אין גם נקודה. ומשטימת הכוחות, אין שלום ואין נחת, אין אחדות, אם כי יש כביכול אחידות, אין אחדות בין הברואים ואין אחדות בפנים הנפש. המוח צורר ללב, המעשה עויין למחשבה, המציאות גוזרת נידוי על האמת, ההגשמה עושה ללעג ולקלס את החזון, הנכסים דוחקים את רגלי הערכין, אם כי דוגלים בשמם, כל השקפת-עולם עשויה חורים.
