חיפוש
הצנזורה באגרת של האמרי אמת
למען אחי ורעי! דע לך איתא באחד מהספרים שמהללים את הראי"ה קוק, ועוד מביאים סיפורים עליו ועל גדולי ישראל, שחלקם ספק אם קרו, משתי סיבות פשוטות:
א. מצינו עדויות מרובות יותר שאמרו ההפך הגמור ממה שהספר מנסה להציג.
ב. מצינו עדות לכך שבעצם הציונים עשו לו עבודת יחצ"נות בשביל שיותר יהי' כביכול מקובל בעיני המון העם, כי המינוי שלו בירושלים ובכלל בהקמת הרבנות, היה מפוקפק ביותר על כלל הציבור בישראל ובעלי האגרופים נתנו חיתתם על היהודים כאן בארה"ק, כדאיתא ב'אגרת קודש'[1] מאת רבי ברוך ראובן שלמה ב"ר משה הלוי יונגרייז[2] זיע"א
...י. אחרי עבור זמן קט, נמשכו אל רבי קוק עוד איזה מנהלים מאיזה מוסדות אשר חשבו לעשות ע"י עסקים טובים, המוסדות הללו פרסמו את רבי קוק לקדוש וטהור גאון וחסיד וכו' כדי שהשפעתו תעשה רושם ותביא כסף בכנפיה. ובהמשך הזמן התחיל לחתום עצמו רב של כל ארץ ישראל ולכבוש הכל ת"י ולא עמד בדבורו אשר הבטיח לרבותינו הגאונים שליט"א.
...טו. והעתונות המקומית, כלה חפשית היא, והננו סובלים גם ממנה הרבה, בהוציאה עלינו דבות שוא ושקר, ומרימים על נס את רבי קוק וסיעתו כי העתונות מושחדה ג"כ מהם, וע"כ אין להתחשב כלל עם דבריהם, ולרחמי שמים אנו מצפים, כי ישלח לנו גוא"צ בב"א.
והננו חותמים ברגשי כבוד ויקר, בברכות ה' מציון, בשם הועד ברוך ראובן שלמה הלוי יונגרייס, מזכיר הכבוד.
ולכן אסור לנו לסמוך על דברי פי-העתון כמאן דאמר, בו מתוארים גינוני כבוד מסויימים הראי"ה קוק כפי שמצינו בעדות חשובה זו.
ג. סיבה נוספת שישנם סילופים וצנזורות, כגון מכתבו של האמרי אמת על הראי"ה קוק, ונק' זו נרחיב ביתר שאת...
בספר היחצ"ני 'מלאכים כבני אדם', עמ' 402 – 404, כתב שהאמרי אמת כתב מכתב על הראי"ה קוק, וז"ל
בשנת תרפ"א בא האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלתר, לביקורו הראשון בארץ. האדמו"ר ביקר פעמים אחדות בכותל המערבי; היה אצל הנציב העליון, הרברט סמואל, וסיכם אתו לגבי סיוע לחרדים שיבואו להתיישב בארץ; ביקר במוסדות, בישיבות ובת"תים ובדק את מצבם הרוחני והגשמי; ביקר בחברון ובכאב גדול ראה כיצד מבזים הערבים את היהודים הבאים לבקר במערת המכפלה; בדק - ואף החל לפעול באופן מעשי - את האפשרות לרכוש אדמות בארץ ולעסוק "בכל המקצועות בישוב ארץ-ישראל", מאחר ולדעתו "מצוות ישוב ארץ-ישראל שנצטוינו בתורתנו הקדושה, איננה דבר התלוי בזמן, רק בהיכולת והאפשרות. ולכן גם עתה צריכים להשתמש באפשרות של עכשיו, ולעבוד בכל עוז..."
האדמו"ר מגור ביקר אצל הרב מספר פעמים, והתרשם מאוד מאישיותו הגדולה, מגאונותו העצומה בכל מכמני התורה ומצידקותו הרבה. דמותו של הרב - כפי שהצטיירה בחו"ל עפ"י העתונים שביקשו לסלף את דמותו - היתה שונה בתכלית ממה שמצא בפועל.
בסיום ביקורו, בהיותו על האניה שבה נסע חזרה לפולין, כתב האדמו"ר מגור מכתב למשפחתו וחסידיו, ובה סיכם "את השקפותיו על עניני ארץ קודש", ובין היתר כתב:
"והנה בחו"ל היה מושג וציור אחר ממה שהוא באמת. כי עפ"י הידיעות היה נחשב הרה"ג הרב אברהם קוק שיחיה, כאילו היה רב נאור ורודף שלמונים, ויצאו נגדו בחרמות וגידופים. וגם מערכות ה"יוד" ו"הדרך" (עתוני "אגודת ישראל" בפולניה - הע' העורך) הביאו לפעמים מידיעות האלו שיצאו מצד אחד. ואולם לא זו הדרך לשמוע רק מצד אחד, יהיה מי שיהיה.
הרה"ג ר' אברהם קוק שיחיה הוא איש אשכולות בתורה ומידות תרומיות. גם ורבים אומרים כי הוא שונא בצע... מכאן השמיט את ההמשך
והנה מדברי הרה"ג ר' אברהם קוק שיחיה תכירו מידותיו - כי הגם שרוב מאנשי העיר הקדושה והרבה מהרבנים עומדים על צידו, עם כל זה חולק כבוד להרבנים הזקנים (הרב יוסף חיים זוננפלד והרב יצחק ירוחם דיסקין, שעמדו בראשות העדה החרדית שהתנגדה לרב - הע' העורך)".
מאז ביקורו זה נוצרו קשרי ידידות עמוקים בין האדמו"ר מגור ובין הרב, קשרים שהלכו והתהדקו בעת שהאדמו"ר ביקר בארץ עוד פעמים מספר. את השמועה המרה על פטירת הרב, שמע האדמו"ר מגור בהיותו על האניה בדרכו לביקור נוסף בארץ, וגעה בבכיה בלתי-רגילה.
בפגישה עם הרב יוסף צבי דושינסקי, רבה של העדה החרדית, שלא השתתף בהלוית הרב, הוכיחו האדמו"ר, ואמר לו: "אלו הייתי אז בארץ הקודש, הייתי צועד ברגל אחר מיטתו עד הר הזיתים...".
ועד כאן כתב, אבל האגרת הנ"ל צונזרה, ואילו את המשך דברי כ"ק האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלטער 'אמרי אמת' זיע"א, המדבר על פגישתו עם הרב קוק וכותב כך בספר האוסף מכתבים ודברים מכ"ק אדמו"ר זצ"ל מגור, אגרת ס', מובאת האגרת המקורית והמלאה ללא שום השמטות
והנה כאשר רציתי להשתדל בדבר חזוק האגודה, נוכחתי, שמניעת התרכזות והתרחבות של אגודת שא"י בירושלים, הוא: כי מנהלי האגודה בשם נמשכו בראשם ורובם במחלוקת הרבנים, וממילא האנשים שאין חפצים לכנוס במחלוקת אינם יכולים להמנות בין אנשי האגודה ומכש"כ אותם האנשים המחזיקים בהרה"ג ר' אברהם קוק שי'. - והגם כי הציעו לפני מאלו האחרונים שיעשו אגודת שא"י בפ"ע - עכ"ז לא יכלתי ליתן הסכמתי ע"ז להיות אגודות אגודות בתוככי ירושלים בין החרדים, כי אקוה כי נחוץ (ויכול) להיות שורר השלום בעיר ששמה שלום.
ועפ"י האופנים אשר מצאתי שמה לנכון התחלתי להשתדל שיהי' עכ"פ שלום קטוע בהתחלה.
והנה בחו"ל הי' מושג וציור אחר ממה שהוא באמת. כי עפ"י הידיעות הי' נחשב הרה"ג הרא"ק שי' כאלו הי' רב נאור ורודף שלמונים, ויצאו נגדו בחרמות וגדופים. וגם מערכות ה"יוד" ו"הדרך" הביאו לפעמים מידיעות האלו שיצאו מצד אחד. ואולם לא זה הדרך לשמוע רק מצד אחד, יהי' מי שיהי'.
והרה"ג ר' אברהם קוק שי' הוא איש האשכולות בתורה ומדות תרומיות. גם רבים אומרים כי הוא שונא בצע. אולם אהבתו לציון עוברת כל גבול ואומר על טמא טהור ומראה לו פנים כאותו שאמרו חז"ל בפ"ק דעירובין על מי שלא הי' בדורו כמותו ומטעם זה לא נקבע הלכה כמותו. ומזה, באו דברים הזרים שבחבוריו. והרבה התוכחתי עמו, כי אם כונתו רצוי, אבל מעשיו וכו' (אינם רצויים), שנותן יד לפושעים, כל עוד שעומדים במרדם ומחללים כל קודש, ואשר הוא אומר: כי בזה הוא דבוק במדותיו כמ"ש אתה נותן יד לפושעים וכו' - אני אומר כי ע"ז מתוודים, מפני היד שנשתלחה במקדשך, ובנין נערים סתירה ואפילו בבנין ביהמ"ק כמ"ש רש"י.
אמת כי הוחלט גם בווין לבל לגרום נזק להבטחת הזכיות שנתנו לנו בא"י. ואפילו ח"ו לאחרם, כי יבא הטוב מכל מקום, אבל להגדיל התעמלות פושעים ולהחניפם באופן נבהל לקרות להם שלום עליכם מלאכי השרת וכו' מלאכי עליון. זה מרגיז החרדים באופן שא"א לתארו. גם שיטתו בענין העלאת הנצוצות הוא דרך מסוכן; כל עוד שאינם שבים מפשע, אז הנצוצות אין בהם ממש, ומביא בזה סכנה לנפשות טהורות ונקיות, שיתחברו עי"ז לפושעים בכח יפיפיתו של יפת[3]: גם סכנה על העוסק בזה, כאשר הורונו רבותינו זצ"ל. והרי החכם מכל אדם עסק בזה, כדרש המדרש לאהובם לאביהם שבשמים, המה הנצוצות הללו, שנאמר ע"ז "היחתה איש אש בחיקו וכו"', ולכן הורונו חז"ל חכמים הזהרו בדבריכם וכו' ועל החכם מכל אדם אמרו בקשו לגנוז ס' קהלת, הגם שאמרו אח"כ יפה אמר שלמה, ולמה הודיעונו שבקשו לגנוז, והכל ללמוד דעת גם על איש דגול מרבבה".
האריכות דברים קשה להעלות על הכתב ולכן אקצר, כי התחלתי בשלום ופעלתי אצל הרה"ג רא"ק שי' ונתן לי כתוב וחתום בחת"י לאמור, שהגם שכוונתו הי' לש"ש, עכ"ז, כאשר שמע שיש ח"ו חלול השם ומיעוט כבוד שמים ע"י לשונות שבספריו, ולזאת למען כבוד שמים הוא מבטל לשונות ודברים הללו[4].
אח"כ נתראיתי עם הרבנים הזקנים הרה"ג ר' חיים זאנענפעלד והרה"ג ר' ירוחם דיסקין שי' שיבטלו את קול השופר והחרם והגדופים והם מוכנים ומזומנים לחתום ע"ז, כאשר גם הרה"ג ר' אברהם קוק שי' כתב כנ"ל. אולם הם מוסיפים, שכתבו רק מכתבים לרבנים לדון על לשונות הללו, אם כשרים לבוא בקהל, אך סביבם נסערה מאוד ובלתי ידיעתם נדפס סביב למכתבם את קול השופר והחרם, אולם גם למחות באלו לא חפצו, כל זמן שלא נתבטלו לשונות הזרים והמרים.
והנה גם באלו הקנאים יש הרבה שכונתם לשם שמים, ובהם רבים אשר כרתי עמהם ברית אהבה, כי חברתם נעימה. אולם מבואר בעקדת יצחק פר' פנחס ע"פ לא ברעש ה' וכו' כי לא יתכן דרך כזה. וכשהי' באים בנחת להרה"ג רא"ק שי' בראשונה ג"כ בטוב הי' יכלו לפעול אצלו לבטל הלשונות הללו ולא הוצרך להיות בזיון ת"ח ולהבת אש המחלוקת, ולכל הצדדים נצרך כעת שיבואו שמה חרדים להתיישב שם, מובן כי נצרך התאחדות כל יראי ה' שמה, למען כי יוכלו העולים שמה להתרכז כראוי ולשמור היהדות לבלי להתערב עם שונים[5].
ולכן התקרבות השלום נחוצה ביותר ואם כי לא גמרתיו עוד, אבל התחלה עשיתי, וכאשר יבואו שמה בהמשך הזמן רבנים וצדיקים - כאשר הובטח בהאספה בווארשא - המה יוכלו לגמור גם ביתר הפרטים; כי אני שמעתי מהרה"ג ר' אברהם קוק שי' כי איננו לא ציוני ולא מזרחי[6], אולם בתור רב כללי מוכרח הוא לקרב בימין, והוא יודע כי איש אחד חרדי שיבוא שמה, עולה יותר מהתישבות אלף חפשיים[7].
גם כל עוד שלא נגמר השלום בשלימות עכ"ז כאשר יחדלו הזלזולים משני הצדדים. הנה הרה"ג ר' אברהם קוק מכיר בבית דינם של הרה"ג ר' חיים זאנענפעלד שי' ור' ירוחם דיסקין שי' - ועוד חושב את זה לדבר מועיל, יען יש לו מגע ומשא גם עם החפשיים, בתור רב כללי. ולכן טוב שיהי' מי שיוכל לעורר אותו באיזה דבר ולענות על רב. מובן, בלי חרפות וגדופים, רק בדרך השלום.
והנה מדברי הרה"ג ר' אברהם קוק שי' הנ"ל תכירו מדותיו - כי הגם שרוב מאנשי עיר הקדושה והרבה מהרבנים עומדים על צדו, עכ"ז חולק כבוד להרבנים הזקנים.
האגרת לא מסתיימת כאן אך עד כאן דבריו על הראי"ה קוק...
אבל המפליא הוא שכאשר מי שחיבר ספר זה 'מלאכים כבני אדם' מביא את האגרת הנ"ל הוא מביא אותה עד לקטע מסויים, דהיינו מצנזר, וכך האגרת מופיעה אצלו לאחר הצנזור
והנה בחו"ל הי' מושג וציור אחר ממה שהוא באמת. כי עפ"י הידיעות הי' נחשב הרה"ג הרא"ק שי' כאלו הי' רב נאור ורודף שלמונים, ויצאו נגדו בחרמות וגדופים. וגם מערכות ה"יוד" ו"הדרך" הביאו לפעמים מידיעות האלו שיצאו מצד אחד. ואולם לא זה הדרך לשמוע רק מצד אחד, יהי' מי שיהי'. והרה"ג ר' אברהם קוק שי' הוא איש האשכולות בתורה ומדות תרומיות. גם רבים אומרים כי הוא שונא בצע.
דבר שמעיד על כך שישנו צבור שעסוק בפולחן אישיות ולא עניינית במשנת האי"ה, ואפילו לא מציגים את הביקורת עליו, במקרה והיתה.
דבר נוסף אציין לגבי המפגש בין האי"ה לאמרי אמת זיע"א והוא שהאמרי אמת זכה לבזיונות מהקנאים, ועדיין עליהם הוא כותב
והנה גם באלו הקנאים יש הרבה שכונתם לשם שמים, ובהם רבים אשר כרתי עמהם ברית אהבה, כי חברתם נעימה.
ומה גם אילו יובא ויטעון המחבר שהמכתב של האמרי אמת הינו זיוף, ומה נגיד אם האי"ה בעצמו כתב אגרת על אגרתו של האמרי אמת, שמופיע באגרות האי"ה חלק ד', (הוצאת מכון הרצי"ה), אגרת א'קפד
ב"ה. נ"ו סיון תרפ"ג שלו' וברכה לכ' ידי"נ הרב הגאון המפורסם החכם המרומם אוצר תושי' מו"ה חיים הירשענזאהן שליט"א אחדשה"ט באה"ר, יסלח לי כתר"ה על אחור דברי תודתי לקבלת ספרו ח"ג, שבא אמנם מתוך המון המחשבות שדבריו החשובים מעוררים. שחשבתי שאמצא לי זמן להעלות על הספר דברים מסודרים ככל השאלות הגדולות שמעיר בהם תמיד, ועד כה לא עמדה לי השעה למצא לי ע"ז עת נכונה ונדחה הענין מיום ליום. אמנם כעת בקבלת מכתבו הנני מוכרח להסתפק בקצרן של דברים, ואבקש מכ"ג שליט"א שלא יצטער כלל ועיקר על כל מה שכתב במכתביו ע"ד מה שעבר ביני ובין הה"צ מגור שי'. כי אמנם אולי יותר מדאי ויתרתי מפני השלו', אבל לא בעקרי דעות ח"ו נגעו הדברים כ"א בשאלת סגנון הלשון, שהוא אמר לי בשם אלה המעוררים, שלדעתם סגנון הלשון בקצורו באיזה מקומות מס' האורות מביא אותם לידי תרעומות, וע"ז רשמתי לו פתקא קצרה, שתכנה הוא שאם אמת הדבר שנמצאים לשונות כאלה שמביאים בקצורם צער לתמימי לב מאיזה סוג שיהי', הנני מצטער על אשר לא בארתי יותר את כונתי, וג"ז הי' בתנאי שמצדם של המעוררים, גם הם יפרסמו נוסח של חרטה, על אשר נתנו יד לפגום בדברי קדש ודעות טהורות האמורות בספר הנ"ל ושאר חוברות שנתפרסמו ממני, אבל התנאי לא נתקיים, ומצדם לא נעשה שום דבר לקרב השלו', ואת ענין הפתקא שלי ניתן לפרסום, איני יודע אם כצורתו אי באיזה נוסח תמציתי שמסופקני אם עמד טעמו בו. זהו כל הענין, שאיננו שוה לטפל בו כלל, וכונת כתר"ה ודאי היא לטובה כיד אהבת האמת הטובה עליו, ולא יעלה על לבו שיהי' לי איזה חלישות דעת נגדו כי ידעתי טהרת רוחו העדין. והנני בזה חותם בברכה בצפית ישועה לרוממות קרן עם ד' על נחלת קדשו, וצמיחת פרי תהלה בכרם בית ישראל בהר ציון וירושלים. כנה"ר ונפש ידי"ע דוש"ת באה"ר, הק' אברהם יצחק ה"ק
ישנם מס' קושיות, בדברי הרא"יה קוק
א. האם "במקום שיש חילול ה', אין חולקים כבוד לרב", מדוע המעוררים היו צריכים לחזור בהם.
ב. אם היה בלשונות הזרים בספר הדרשות 'אורות', נגרם נזק לתמימי דרך, אזי צריך לחזק אותם ולא לגרום להם למפלה. ואנו למדנו בקונטרס 'ציפית לישועה' של מרן החפץ חיים שישנה חובה על שלומי אמוני ישראל להגן על צאן מרעיתם, ולא לתת למחשבות זרות להכנס שיכולים להחליש את האמונה, וקיום תורה ומצות.
ג. ומה גם הראי"ה קוק אומר שהוא מדבר על הלשונות שבספרו ואילו האמרי אמת אומר על הלשונות והדברים שכתובים בספר.
ד. 'הנני מצטער על אשר לא בארתי יותר את כונתי, וג"ז הי' בתנאי שמצדם של המעוררים...' – מה הקשר בין האי להאי אם הדבר גורם למחלוקת והדברים הינם זרים, אז תכתוב באמת ביאור - מה שלא נעשה, ולמה צריך שיסכימו לחזור בהם מהקונטרסים 'קול שופר' ממה שכתבו אם עדיין לא כתב ביאור לבאר את מה שכתב?!
ועוד הכי מגוכח לראות עד כמה ריקוד סביב עגל הזהב הראי"ה קוק, ועדיין אסכם שישנו בעיה להציג את הראי"ה קוק כעיסוק עיקרי וזה משום שלא מצינו אצל ממשכיו שהמשיכו ג"כ ב'מידותיו' וב'רוה"ק' שניסו לטעון עליו, ועוד שישנה 'אינפלציה' באקדמיה בכתביו וזאת משום שנראה שהסיבה לכך שהרבה מהציונות הדתית הינם הולכים לאקדמיה, אזי שישרות תורנית לא תמצא אצלם, כי אזי זה להודות שבעצם כל מתנגדי הראי"ה קוק צדקו לגבי כל מה שאמרו עליו ולכן רק עיסוקים של אלו שלומדים דבר הנקרא 'מדעי היהדות' ותוארים של ד"ר ופרופ' ביהדות (רח"ל) הם כותבים עליו השכם והערב מאמרים-אקדמאים, ומנסים להציגם כמאמרים תורניים, אך הם אינם תורניים כלל וכלל.
ואם החזון הגודל של כתביו – כפי שהיחצ"נים מנסים להציג - הוא כך שהיא הדרך להחזיר את הדור בתשובה, אם כך רואים ההפך ממש עוד שמשנתו אמורה למנוע פריקת עול ולקרב בימין, בינתיים רואים ההיפך, ריחוק, ואף נטישה, ולא עוד אלא שגדלים בצבור הנ"ל כופרים מינים ואפיקורסים שפגעו ביהדות מעדיין מנסים לפגוע בקדושת ישראל, רח"ל.
ועוד קושיות על הכותב שכתב כך על האמרי אמת זיע"א ויחסו לאי"ה
בשנת תרפ"א בא האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלתר, לביקורו הראשון בארץ. האדמו"ר ביקר פעמים אחדות בכותל המערבי; היה אצל הנציב העליון, הרברט סמואל, וסיכם אתו לגבי סיוע לחרדים שיבואו להתיישב בארץ; ביקר במוסדות, בישיבות ובת"תים ובדק את מצבם הרוחני והגשמי; ביקר בחברון ובכאב גדול ראה כיצד מבזים הערבים את היהודים הבאים לבקר במערת המכפלה;
הסיבה שלבדוק לגבי כותב הספר "אורות", וקונטרס "קול שופר" שיצא נגדו שכח לציין לגמרי...
...בדק - ואף החל לפעול באופן מעשי - את האפשרות לרכוש אדמות בארץ ולעסוק "בכל המקצועות בישוב ארץ-ישראל", מאחר ולדעתו "מצוות ישוב ארץ-ישראל שנצטוינו בתורתנו הקדושה, איננה דבר התלוי בזמן, רק בהיכולת והאפשרות. ולכן גם עתה צריכים להשתמש באפשרות של עכשיו, ולעבוד בכל עוז..."
והרי זה ההפך מדעת אביו השפת אמת... וכן דעתו
והרי דעת הכותב ודעת הרב מנחם מנדל כשר בספרו התקופה הגדולה, שניסו להציג את האמרי אמת כאילו דעתו כדעת המזרחי
כ"ק האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלטער "אמרי אמת" זיע"א, אוסף המכתבים של האדמו"ר מגור זצ"ל, אגרת לג
בעז"ה ר"ח מנחם אב תרפ"ז
כאשר נודעתי שמפיצים שמועות שנתקרבה דעתי אל המזרחיים, הנני להודיע בזה דעתי לכל כי לא שיניתי דעתי גם זיז כל שהוא מדעתי הקודמת, כי החברה הנ"ל היא סכנה ליהדות ובפרט במדינתנו מדינת פולין.
כ"ק האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלטער "אמרי אמת" זיע"א, אוסף המכתבים של האדמו"ר מגור זצ"ל, אגרת כ"ט
טעם הראשי מה שאי אפשר לי ביחוד לנסוע שמה[8], כאשר הגדתי כמה פעמים, כי במדינה ההיא כמעט כל הרבנים הם מזרחיים ואם לבא שמה ומבלי היות איזה התחברות עם רבניה לא יתכן בשום אופן, ולאידך גיסא אינני יכול להיות אחד בפה ואחד בלב הגם שיש מיתר הרבנים שיכולין לעמוד גם בנסיון כזה אבל לא כל הדעות שווים. זולת כשכל רבניה או רובם יעזבו הציונות אז יהיה ניסר הטעם הראשי והגם כי מזרחי באמריקה לפי השקפתם ומקומם איננו מסוכן כל כך אולם במדינתנו לא כן הוא ולזאת אי אפשר לי להבדיל בין אלו לאלו...
כ"ק האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלטער 'אמרי אמת' זיע"א, אוסף המכתבים של האדמו"ר מגור זצ"ל, מכתב ס"ז
כאשר שמעתי לא טובה השמועה שהרבה מהחרדים מעמידים בביתם הקופסאות הידועות של הציונים לטובת הקרנות שלהם, דגם בעת האחרונה הגידו לי שהציונים הפיצו ברבים רבות שוא שאנכי כמסכים חלילה על הקרן קיימת שלהם, הנני בזה להביע דעתי גלוי עוד הפעם מה שכבר ידוע ומפורסם שאי אפשר להעלות על הדעת לתמוך בקרנותיהם של הציונים שמכספיהם תומכים במוסדות וקבוצות הפורצים גררי הדת ומחללים השבת מפי עדי ראיה, אוי לאזנים שכך שומעות מהנעשה על אדמת ארץ הקודש, ורבים מבקשים להם תירוץ על זה מפני דרכי שלום אבל לדעתי זה היה בחשב לחטא לאבותינו וימרו על ים בים סוף בהעברת פסל מיכה שעשו כן כדי להחזיק השלום עם הערב רב, ולתמוך בישוב ארץ-ישראל צריכים רק אם הבנין הוא על פי התורה וחוקי הדת ומקודש בקדושת ארץ-ישראל כמו קופת רמבע"הנ, קרן הישוב של החרדים. וה' יזכנו לראות בבנין ירושלים האמת ובגאולה שלמה.
ודעה זו היא ההפך הגמור מדעת הראי"ה קוק
כ"ק האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלטער 'אמרי אמת' זיע"א, אוסף המכתבים של האדמו"ר מגור זצ"ל, מכתב ל, להרבי מאוסטרובצה זיע"א
כבוד ידידי מנוער הרב הגאון הצדיק קדוש יאמר לו כקש"ת מ' יחיאל הלוי שיחיה לאורך שנים טובים. יקרתו קבלתי, ולהשליחים שהביאו את מכתבו הגדתי את אשר אני מגיד לכל השואלים, כי לדעתי התחברות עם מפלגה שבתוכה חפשיים היא סכנה הגם שאין מרגישין עתה עתיד להתרגש.
בן הר"ק שיחיה ספר לי כי קנה בית בארץ הקודש כדי להשתקע שם והייתי שבע רצון. ולא סיפר לי אם קנה מאת הכשרת הישוב, ואפילו כן, אם קנה בית גם מגוי אין בזה אחריות כמובן, וכן כשהיה כאן זה איזה שבועות המכונה רבי מיאבלונה, באשר שמע שיש לחרדים קושיות עליו, אמרתי לו כי עיקר הקושיא על התחברותו לחפשים אפילו מתנה שלהם תוכל להזיק, והגם שהבטיח כי לא יתחבר עם חפשים הלואי שיהיה אמת וכפי הנשמע אינו כן, וזה לכ"ק האות
לגבי מה שכתב בספר 'מלאכים כבני אדם
מאז ביקורו זה נוצרו קשרי ידידות עמוקים בין האדמו"ר מגור ובין הרב, קשרים שהלכו והתהדקו בעת שהאדמו"ר ביקר בארץ עוד פעמים מספר. את השמועה המרה על פטירת הרב, שמע האדמו"ר מגור בהיותו על האניה בדרכו לביקור נוסף בארץ, וגעה בבכיה בלתי-רגילה.
וכי שכח הכותב לציין את המכתבים הנוספים והמפגשים שלא התקיימו עם הראי"ה קוק, והאמרי אמת זיע"א
בשנת תרפ"א, לפני בואו של מרן ה"אמרי אמת" לביקור זה בא"י שלח גיסו כ"ק האדמו"ר רבי חנוך צבי מבענדין זיע"א, מכתב לידידו הר' הירש דוד הירשבין וכתב לו שם בין היתר
"והנה כאשר כבוד תורתו מאוהביו של הרב הגאון הרא"י קוק שליט"א, צריך לראות שיבטל דעתו מפני דעת הרבים, כי כל הגדולים בפה מרעישים על חיבוריו כי יכולים חס ושלום לעשות קלקול גדול בעולם רחמנא ליצלן, והנה כתבתי כן לרב בעצמו
עוד מכתב מכ"ק האדמו"ר מגור, רבי אברהם אלטר 'האמרי אמת' זיע"א, שנכתב לפני המכתב שהובא בקונט'
ב"ה ה' לסדר כי השוחד יעור עיני פקחים
גם אני דורש שלום ידידי הרב הירש דוד נ"י. כנים דברי גיסי שי' מעל"ד- ויותר ממה שכתוב הקולות נשמעים על חיבורים כאלה המערבים רע בטוב, וחושך באור ואומרים לרשע צדיק אתה - האומנם הותרה כלאים בלבושי כהונה - אך בזמן בית המקדש, ובשעת עבודה ובלבוש החיצון ובגזירת הכתוב, אולם עירבוב בדעת ובהנפש הפנימי - בזה אי אפשר לאור וחושך לשמש כאחת. בטח ראית דברי אבי מורי ז"ל בשפת אמת פ' קדושים שנת תרנ"ה בפי' יכול כמוני - וכבר הוזהרנו לבל להתחבר לרשע אפילו לדבר מצוה, לזאת רק יתפרדו מפועלי און, ויקבלו דברי חברות יוכל הרב שי' לקרבם ולקבלם, אולם לא בעוד שהשרץ בידם לא יועיל כל מימות שבעולם לטהרם אפי' מי זהב.
כמו"כ מובא ספר "בדור תהפוכות", ש.ז.זוננפלד, עמ' 358[7], המעשה הבא שבשנת תרפ"ד הגיע שוב כ"ק האדמו"ר מגור ה"אמרי אמת" עם גיסו ועם כ"ק האדמו"ר מסוקולוב בשליחות גדולי ישראל שבחו"ל על מנת להשכין שלום (כשמרן הגרי"ח זוננפלד חתם מידית כי יקבל כל החלטה של המשלחת בעוד אנשי הראי"ה קוק השתמטו ובסוף לא חתמו על החלטת משלחת הגדולים הנ"ל). בדו"ח המסכם של שלושת ענקים אלה נכתב מפורשות:
לעומת זאת, הרב קוק, על אף היותו תלמיד חכם מלא וגדוש במקצועות שונים וגם נואם מצויין, איננו יכול להיחשב כממלא מקום וממשיך דרכם של הגאונים והצדיקים של הדורות הראשונים. הרב קוק מקושר כבר עם רוח הזמן ומדבר גדולות על "תחיית עמנו". ולמרות הירידה המוסרית והדתית של דורנו רואה הוא בעיני רוחו "תחיית הלאום" וכדומה, והוא מועיד לרבנות הראשית תפקיד חשוב בתהליך זה.
עוד לגבי מה שציין בספר 'מלאכים כבני אדם
בפגישה של האמרי אמת עם רבי יוסף צבי דושינסקי זיע"א, רבה של העדה החרדית, לגבי כך שלא השתתף בהלוית הראי"ה קוק, הוכיחו האדמו"ר, ואמר לו: "אלו הייתי אז בארץ הקודש, הייתי צועד ברגל אחר מיטתו עד הר הזיתים...".
אבל מה שבטוח מהרי"ץ דושינסקי לא הגיע להלווית הראי"ה קוק, אבל אם האמרי אמת הי' הולך להלוויתו זה ספק מאוד גדול עם הסיפור מעשיה באמת קרה...
______________________________
