ביאור שלא ישתעבדו בהן בישראל - ג
למען אחי ורעי, כבר הבאנו בפניך ידיעה זו שבעלי הדעות המשובשות מלבד כך שמחנכים ללימוד של אמירת סיסמאות כגון 'אין לך קץ מגולה' אתחלתא דגאולה' 'ימות המשיח' 'ממלכתיות' וכיו"ב
אחד מהחינוך לסיסמאות הוא ג"כ לכל מיני פטפוטי דברים בנוגע לאיסור 'שלוש השבועות', ואחד מטענותיהם הוא שאם אוה"ע עוברים על שבועותם אזי ג"כ לנו מותר לעבור על השבועה שהשי"ת השביע אותנו, אבל הלימוד הנ"ל הוא מוטעה וגם לא הבינו כלל וכלל את הדא"חים עליהם ניסו להתבסס, ולמדו אותם בצורה עקומה להפליא, אבל בשביל להבהיר את דב"ק הטהורים של חז"ל אביא לימוד כדקא יאות של 'סנגורן של ישראל' שמבאר מהו היתור של תיבת 'בהן'
רבי לוי יצחק מברדיטשוב 'סנגורן של ישראל'[1] זיע"א, קדושת לוי, פרשת בא[2]
ועל פי זה יבואר מה ששאל איש אחד מתושבי קהלתינו בגמרא דכתובות (קיא.) שלש שבועות השביע שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי. ושאל אותי כי תיבת בהן אין לו פירוש, והוה ליה למימר שלא ישתעבדו בישראל. ולפי מה שכתבתי ניחא, כלומר שלא ישתעבדו בהן בישראל. תיבת בהן, פירוש לצורך עצמן, כלומר שלא ישתעבדו בישראל רק לקיים מצות הבורא ברוך הוא שצוה שיהיו ישראל בגלות ואז לא יהיה יותר מדאי כאשר כתבנו לעיל, כי המכה בן המלך ואוהב המלך יש לו צער מהכאה אינו מכה אותו יותר מדאי וזהו בהן לצורכן, כי בהן פירוש לצורכן ופירוש בהן, כמו להן, שפירושו לצורכן. גם בהן, פירוש לצורכן לא לעשות גזירת הבורא. וכן הוא בתיקוני זוהר בראשית ירא בשת עיין שם, שהשם יתברך השביע אותן שינהגו כבוד בישראל. ואפשר זה היה דעת הרמב"ן שכתב הא שהעניש את האומות העולם. וזה לשון הרמב"ן בפרשת לך לך על פסוק (בראשית טו, יג) כי גר יהיה זרעך וכו', אף על פי כן את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, אף על פי שגזרתי על זרעך להיות גרים ועבדים, אף על פי כן אשפוט את הגוי אשר יעבודו ולא יפטרו בעבור שעשו גזירתי כו' אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה וכן היה במצרים כי הוסיפו להרע כי השליכו את בניהם ליאור וימררו את חייהם עד כאן דבריו שהאריך. והנה לכאורה קשה על דברי הרמב"ן, כי הגם שהוסיפו להרע לא היה לו לענוש רק על התוספות ולא על הרעה בעצמו. אפס לפי מה שכתבתי יתבאר, כי עבור התוספות הרעה נראה בעליל שהרעה בעצמו לא לקיים גזירות הבורא יתברך רק זדון לבם השיאם ששונאי ה' וישראל המה וראוי לענוש על הרעה בעצמו:
והוסיף על דב"ק ביאור ג"כ רבי שלום מרדכי ב"ר משה הכהן שבדרון 'מהרש"ם מברז'אן'[2] זיע"א, תכלת מרדכי[3], פר' וארא, דף ה' ע"ב
...ואולם משה ואהרן בעצמם לא הוצרכו להויי' חדשה וכמ"ש בש"ר ומשה הי' רועה וכו' כל מי שנאמר בו הי' מתוקן הי' מתחלה ועד סוף וז"ש הוא משה ואהרן וכו' הם המדברים וכו' הוא אהרן ומשה שהיו מתוקנים מתחלה לכך ולא הוצרכו להתהוות הוי' חדשה ומה שהי' הוא שיהי', ובזה י"ל מ"ש בש"ס סוף כתובות שהשביע הקב"ה את אוה"ע שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי ובקדושת לוי פ' בא דקדק על אומרו 'בהן בישראל' לשון כפול ולפמ"ש י"ל דהשבועה הי' אפי' שלא ישתנו הוי' אחרת אלא יהי' כפי שהי' בלא תשובה אפ"ה לא ישתעבדו בהן יותר מדאי.
רבי שאול ב"ר אלעזר בראך זיע"א, משמרת אלעזר, שערי ציון, סי' נט
בגמרא סוף כתובות הקב"ה השביע לאוה"ע שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי והובא בספר קדושת לוי קושיא שתיבת "בהן" מיותר. ונלע"ד דהנה לכאורה יפלא שבדורות הראשונים שהיו צדיקים קדושים וטהורים ספרו לנו חכז"ל ואבותינו מרוב הגזרות והשמדות והצרות שעברו עליהם ועתה בעוה"ר הדור פריץ בכמה ענינים והרבה נתפקרו ואנו רואים שהוקל קצת ולא נשמע קול נוגש כבימים קדמונים ונראה שהטעם הוא לפי שאין הקב"ה בא בטרוני' עם בריותיו, ותמיד לא ניתן ליצה"ר רשות להסית לאדם רק לפי מה שיש כח באדם ההוא לכבשו ולכך בדורות הראשונים שהי' צדיקים גמורים גבורי כח עושי דברו ממש כמלאכי מעלה, והכיר השי"ת בטוהר לבבם שהם מוכנים ועומדים למסור נפשם בכל רגע על קדושת שמו יתברך ולכן הי' בכח האומות להרע להם לפי שהי' גבורי כח לסבול סבל עבור כבוד שמו ית' אמנם עתה בעוה"ר שירדנו עשר מעלות אחורנית ונסתם מאור עינינו ונחלש לבינו עד שאם הי' האומות מענין את ישראל כבימי קדם הי' הרבה שלא הי' אפשר להם לסבול לכן נתן הקב"ה בלב המלכים להקל עולם מעלינו וזו כוונת הגמרא כי בעינינו ראינו מה שהי' נחשב בעינינו לצרות הי' אבותינו הקדושים בדור השמ"ד ששים ושמחים להיות במעמד ומצב כזה אמנם לזה השביע הקב"ה את אומות שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי כפי מה שיתראה לאותו הדור שהצרות הן יותר מדאי לפי שכחם נחלש וז"ש שלא ישתעבדו בהן בישראל פירוש שלא ישתעבדו בישראל לפי מה שהם באותו דור מה שטבעם יסבול אז וזו מרחמי השי"ת על שארית עמו וכן כתב האר"י הקדוש שחביב בעיני הקב"ה דבר מועט בדורות האחרונים כמו דבר גדול בדורות הראשונים:
ומכאן עולה קושיא על טענת בעלי הדעות המשובשות, אם לפי הקושי 'שלא ישתעבדו בהן יותר מדאי'... אם לאחר "השואה" היה להם כוחות להקים "מדינה" אז במה השיעבוד היה קשה...
----------------------
[1] ה'ת"ק - כ"ה בתשרי ה'תק"ע
[2] ונשנה שנית ג"כ בקדושת לוי, כללות הניסים סימן א'
[3] רבי שלום מרדכי ב"ר משה הכהן שבדרון 'מהרש"ם מברז'אן' זיע"א – נולד בכ"ז בניסן ה'תקצ"ה, בכפר סמוך לזלוטשוב. מילדותו התפרסם בהתמדתו המופלגת. מסופר כי נהג ללמוד שש עשרה שעות ביממה ולא לישון יותר משלוש וחצי שעות. בצעירותו היה מחסידיו של רבי שלום רוקח מבעלזא, והיה גם אצל רבי מאיר מפרמישלאן. לאחר מכן החל לנסוע לרבי מצ'ורטקוב והיה לחסידו, זיעועכי"א. קיבל סמיכה להוראה בגיל צעיר מאוד מגאוני הדור, והתחתן בגיל 16. לאחר נישואיו התגורר תחילה בבילקמין ואחר כך בזלוטשוב. סירב לקבל על עצמו רבנות ועסק במסחר יין, בקר, ועצים, אך לאחר שפשט את הרגל נאלץ לקבל על עצמו רבנות. בשנת ה'תרכ"ז החל לכהן ברבנות בפוטוק-זלוטי עד שנת ה'תרל"א, אחר כך ביאזלוביץ וכעבור שבע שנים מונה לאב"ד בקהילת בוצ'אץ'. בשנת ה'תרמ"א התקבל לרבנות ברז'אן כמחליפו של רבי יצחק יהודה שמלקיש זיע"א. בברז'אן כיהן ברבנות עד יום פטירתו. ייסד בברז'אן ישיבה בשם "תושייה" (מתוך תקווה שתהיה ראשונה מתוך רשת ישיבות). היה נחשב לאחת הסמכויות התורניות הגבוהות ביותר בגליציה, ומכל רחבי אירופה נשלחו אליו שאלות הלכתיות, ואפילו גדולי הפוסקים כמו החפץ חיים זיע"א, התייעצו עמו בשאלותיהם. מסופר כי כאשר היו מתפעלים מידיעותיו המופלגות היה מצטנע באומרו שכל מי שחוזר כמה מאות פעמים על דבר זוכר אותו לפרטי פרטים. פסיקתו הייתה מקורית מאוד, ואירע שקומם עליו רבנים קנאים. אחד מברי הפלוגתא החריפים שלו היה כ"ק האדמו"ר ממונקאטש, רבי צבי הירש שפירא זיע"א, שבמהלך העימות ביניהם פרסם המהרש"ם חיבור בשם "גילוי דעת" בו ענה למקטרגיו. היה בקי במספר שפות ובספרות המחקר, ונהג להתייעץ עם רופאים ומומחים בשאלות מקצועיות הנוגעות לתחומם. כתב תשובות בנושאים אקטואליים רבים, דוגמת שימוש בחשמל ושאלות רפואיות. בשנותיו האחרונות נישא בשנית לגיטל, בתו של רבי שמשון מרגליות מזלוזיץ זיע"א (אלמנת רבי שמואל יצחק שור זיע"א). בנו הינו רבי יצחק שבדרון זיע"א. אחת מבנותיו נישאה לרבי שלום רובינשטיין זיע"א (אב"ד לאנשי, מצאצאי רבי פנחס שפירא מקוריץ). נכדו הינו רבי שלום שבדרון זיע"א (מגיד צדק בירושלים). חיבר את הספה"קים: שו"ת מהרש"ם - בששה כרכים עם למעלה מאלפיים ושלוש מאות תשובות; דעת תורה - על שולחן ערוך יורה דעה. נדפס בחלקים במשך שנים רבות; גילוי דעת - על הסימנים ס"א - ס"ט שב"יורה דעה" ועל הלכות טרפות; שו"ת דרכי שלום - כללי הש"ס והפוסקים; תכלת מרדכי על התורה ודרשות (נדפס בעיר בז'ז'ני שבגליציה); משפט שלום על שולחן ערוך חושן משפט; חיבר כמה עשרות חיבורים שחלק מהם אבדו. נפטר בט"ז בשבט תרע"א.
[4] סיגט, ה'תרע"ג
