חיפוש
חמורו של משיח והר הבית
למען אחי ורעי! דע לך שלאחר כל פעם, כמעין טקס פולחני, לאחר שהשי"ת מקיא את יושבי הארץ ממנה ומוסרם בחזרה לבעלים הזמניים הישמעאלים (כדאיתא בזוה"ק סוף פרשת וארא), עד שתחפץ האהבה וישלח לנו משיח צדקנו, פתאום מתעוררים רגשנות כלפי מקום בית המקדש.
לאחר ההקאה מימית הוקמה המחתרת היהודית, לאחר ההקאה מגוש קטיף פתאום צצו להם העולים להר הבית והמציאו להם הלכה חדשה שנקראת 'להראות נוכחות בהר הבית', כלפי חוץ הם טוענים שדורשים להתפלל בהר הבית, אבל לא לצורכים של עבודת השי"ת אלא בשביל צרכים לאומנים של 'להראות נוכחות לאומית', כמו ילדים קטנים שחוטפים צעצוע של הילד בגן.
רבים ממאוכזבי הגאולה השיקרית הזאת מודעים בתוכיותם שאנו חיים בגלות , לא 'אתחלתא דגאולה' ולא 'ימות המשיח', גלות בין הערב רב (כדאיתא בתולדות יעקב יוסף, פרשת מסעי אות ג')
אז מה עושים כאשר הדמיונות על 'חמורו של משיח' מתבררים שהמדינה איננה 'חמורו של משיח' אלא 'אתונו של בלעם' שכולו הינו התבהמות אחרי חומריות אחרי מינות וע"ז... הם אינם נהיים יותר קרובים לקדושה וטהרה שמשמשים את החמור המה אלא נהיים יותר חלק מהאתון הזאת על האתון הזאת הרכיב קוק את תלמידיו
ונחזור לעניננו כאשר התמונה מתבהרת שהאתון איננה עושה רצונם של המזרחי הם יורדים ומנסים למשוך את האתון לכיוון הר הבית
כמו ילדים קטנים הם מנסים לכפות את הגאולה ואומרים בפה מלא שכך תבוא הגאולה המיוחלת אם יותר ויותר יעלו להר הבית, עפ"ל
אז מה בדרך שיקרו וגנבו דעת הבריות ע"י כך שמשקרים בתורה, ואומרים על אסור מותר, ועל זה נאמר הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות, ועד"ז אמר רגמ"ה זיע"א, בפירושו על מסכת תמיד, דף לב ע"א, ד"ה שטנא נצח - )
(שנצחונו של הס"מ הוא ע"י) כך שנותן להם גאולה ע"מ להורידם לגהינום
אזי אם בדרך יתעורר השר של מעלה של ישמעאל וידרוש עלבונו ותשתחרר עלינו עוד פעם אינתיפדה אל יאמרו "ידינו לא שפכו דם זה" כי ההתגרות שלהם היא הגורמת לכך
לכן כעת לאחר ההקאה מנתיב האבות.... יתעוררו שוב אותם הזויים ויבטיחו הבטחות ע"י גאולה כפויה, וכמה יהודים ימותו בשביל הבנין נערים הלזה, נתפלל שהפעם אלו שממשיכים להתאכזב מהדמיונות של 'חמורו של משיח' יבינו שהם בפועל רוכבים על 'האתון של בלעם', ולא יחפשו עוד למשוך את האתון למקום קדשנו
בזכות כך השי"ת יראה עניינו וישלח לנו משיח צדקנו "וארו עם ענני שמיא"
