לבושין דקדושה

אחי ורעי! דע לך

שעָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה...

וכל זה לא בשביל להתגאות על אומות העולם אלא בשביל

לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי-לְךָ תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד.

וזה כוונת הספורנו זיע"א, שמות, פרק י"ט פס' ו'

כי תהיו לי ממלכת כהנים - להבין ולהורות לכל המין האנושי ,לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד'[1] כאומרו 'ואתם כהני ה' תקראו'.[2]

והדרך לעשות כך היא לא ע"י התמדות לאוה"ע אלא על יד התבדלות מהם, והנה מאז החלה התנועה הציונית הנחילה תרבות מערבית, וכמובן בגלל שהמזרחי מתייחסים למשיחי השקר האלו כהמושיעים שלהם (רח"ל ועפ"ל)

לכן צינו דבר מעניין לגבי לבושי הד"לים היינו שהם בעצם חיקוי ללבושי החילונים, והחילונים מחקים את הגויים אזי שהד"לים הינם חיקוי לחיקוי.

וכעת נתייחס לגבי האיסור וכן לגבי ההשלכות הרוחניות שלהם.

מרן קארו זיע"א, שו"ע יורה דעה, סי' קעח, הלכות חוקות העובדי כוכבים סימן קעח', סע' א'

אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים (ולא מדמין להם). (טור בשם הרמב"ם) ולא ילבש מלבוש המיוחד להם. א ב] <א> ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם. ג] ולא יגלח מהצדדין ויניח השער באמצע. ד] ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן <ב> ויניח הפרע. ה] <ג> ולא יבנה מקומות כבנין היכלות ב של עובדי כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים, כמו שהם עושים.

והוסיף על כך הרמ"א זיע"א, שו"ע יורה דעה, סי' קעח, הלכות חוקות העובדי כוכבים סימן קעח', סע' א'

הגה: אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו (שם). ו] וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשום פריצות, כגון שנהגו ללבוש ג מלבושים אדומים, והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות, ז] או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם, ד אבל דבר שנהגו לתועלת, כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן, מותר ללובשו. וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר, מותר (מהרי"ק שורש פ"ח). לכן אמרו: <ד> שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי (ר"ן פ"ק דעבודת כוכבים).

ביאור הגר"א יורה דעה סימן קעח ס"ק א

אין כו'. כמ"ש ובחקותיהם לא תלכו ובת"כ פ' א"מ ובחקותיהם לא תלכו לא תלכו בנימוסיות שלהם בדברים החקוקים להם כגון תרטיאות וקרקיסאות ר"מ אומר אלו דרכי אמורי שמנו חכמים ר' יהודה אומר שלא תנחור שלא תגדל ציצית ושלא תספר קומי ופי' הרמב"ם בספר המצות במל"ת מצוה ל' מ"ש כגון תרטיאות כו' שהם מינים ממושבם שהיו מתקבצים בהם לע"א וז"ש ולא יבנה כו' ובספרי פ' ראה השמר בל"ת פן תנקש אחריהן שמא תמשך אחריהן או שמא תדמה להן כו' שלא תאמר הואיל והן יוצאין באבגיטא אף אני יוצא באבגיטא הואיל והן יוצאין בארגמן אף אני יוצא בארגמן הואיל והן יוצאין בקילוסין אף אני יוצא בקילוסין [הארת הסופר: כלי נשק] וכולן מיני מלבושין הן וז"ש ולא מדמין להן ולא כו' וכ' הרמב"ם וכבר ידעת ועל כל הלובשים מלבוש נכרי ובספ"ח דסנהדרין אפילו לשנויי כו' וכ' הרי"ף שם פי' העובדי כוכבים שבאותו הזמן היו עושין רצועות במנעליהן אדומות וישראל עושין שלהן שחורות כדי שלא ילבשו מלבוש עובד כוכבים וכן פי' הערוך וכ"כ בההיא דלבישא כרבלתא ברפ"ג דברכות (כ' א') דרב אדא קרעה משום מלבוש עובד כוכבים:

ש"ך יורה דעה סימן קעח ס"ק ג

מלבושים אדומים כו' - שאין דרך הצנועים להיות אדומים בלבושם וצבע השחור הוא דרך צניעו' והכנעה וכדאמרינן מי שיצרו מתגבר עליו ילבש שחורים ויתעטף שחורים כו' ועוד התם מסורת בידינו להקפיד על לבישת האדום לבני עמנו מהרי"ק שם:

מוהרנ"ת זיע"א, ספר ליקוטי הלכות יו"ד - הלכות חקות העכו"ם הלכה ב

וּבְחֻקּוֹתֵיהֶם לֹא תלכוּ. וְזֶה לְשׁוֹן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ סִימָן קעח, אֵין הוֹלְכִין בְּחֻקּוֹת הָעַכּוּ"ם וְלֹא מְדַמִּין לָהֶם, וְלֹא יִלְבַּשׁ מַלְבּוּשׁ הַמְיֻחָד לָהֶם וְלֹא יְגַדֵּל צִיצִית רֹאשׁוֹ כְּמוֹ צִיצִית רֹאשָׁם וְכוּ':

כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ בַּמַּאֲמָר "אַחֲוֵי לָן מְנָא דְּלָא שַׁוְיָא לְחַבָּלָא וְכוּ'" בְּסִימָן כה, לִקּוּטֵי חֵלֶק א, שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא נִקְרָא כֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁמִּשָּׁם בָּאִין כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת מִמַּדְרֵגוֹת הַקְּדֻשָּׁה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וּבְכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא יֵשׁ שָׁם דִּמְיוֹנוֹת אֵלּוּ וּכְשֶׁרוֹצִין לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא הֵם מִתְעוֹרְרִין וְכוּ'. וְצָרִיךְ לְהַכְנִיעָם וּלְשָׁבְרָם וְעִקַּר הַכְנָעָתָם הוּא עַל - יְדֵי הִתְגַּלּוּת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה נַעֲשֶֹה עַל - יְדֵי צְדָקָה לְעָנִי הָגוּן, שֶׁעַל - יְדֵי זֶה נִתְגַּלִּין הַגְּוָנִין שֶׁיֵּשׁ בְּכֶסֶף וְזָהָב, כִּי עִקַּר הַגְּוָנִין הֵם רַק אֵצֶל יִשְֹרָאֵל, בְּחִינַת יִשְֹרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאֵר. הִתְפָּאֲרוּת הוּא כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִגְדֵי יֶשַׁע. יֶשַׁע, אִסְתַּכְּלוּתָא, שֶׁהַכֹּל תְּאֵבִין לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם:

א) וְזֶה בְּחִינַת הָאִסּוּר לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹתֵיהֶם. וּצְרִיכִין לְהִתְרַחֵק מֵהֶם בְּכָל הַדְּבָרִים, שֶׁלֹּא לְהִתְדַּמּוֹת לָהֶם בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אַף - עַל - פִּי שֶׁאֵין בְּזֶה הַדָּבָר שׁוּם אִסּוּר מִצַּד עַצְמוֹ, אַף - עַל - פִּי - כֵן אָסוּר לְהִתְדַּמּוֹת לָהֶם בְּשׁוּם עִנְיָן שֶׁבָּעוֹלָם. וְאָסוּר לִלְבֹּשׁ בְּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְכוּ', כִּי בָּזֶה כָּלוּל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כִּי בֶּאֱמֶת יִשְֹרָאֵל מִצַּד עַצְמָם בְּשָׁרְשָׁם הֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מִכָּל הָעֲוֹנוֹת וְאֵין שׁוּם עָוֹן שַׁיָּךְ לְאִישׁ יִשְֹרְאֵלִי כְּלָל לְפִי קְדֻשָּׁתוֹ מִשָּׁרְשׁוֹ, כִּי יִשְֹרָאֵל הֵם עֶצֶם הַטּוֹב וְהֵם רְחוֹקִים מִן הָרַע בְּתַכְלִית הָרִחוּק בְּשָׁרְשָׁם, וְעַל - כֵּן אֵין לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שׁוּם אֲחִיזָה וְשַׁיָּכוּת לְפַתּוֹת אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אִם עַל - יְדי כֹּחַ הַמְדַּמֶּה, כִּי הַמְדַמֶּה מַטְעֶה אֶת הָאָדָם שֶׁהוּא מְדַמֶּה דָּבָר לְדָבָר, עַד שֶׁהוּא מְהַפֵּךְ, חַס וְשָׁלוֹם, וּמֵשִֹים רַע לְטוֹב, אוֹר לְחֹשֶׁךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "שָֹמִים אוֹר לְֹחשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ לְאוֹר שָֹמִים מַר לְמָתוֹק ומָתוֹק לְמַר וְכוּ'". כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה בַּחוּשׁ שֶׁכֹּחַ הַמְדַמֶּה מַטְעֶה אֶת הָאָדָם כַּמָּה פְּעָמִים בְּגַשְׁמִיּוּת, כְּגוֹן כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה אֵיזֶה דָּבָר מֵרָחוֹק, וּבִפְרָט בַּלַּיְלָה, נִדְמֶה לוֹ עַל חֲתִיכַת עֵץ שֶׁעוֹמֵד אָדָם וּמִתְיָרֵא מִפָּנָיו, וּכְמוֹ כֵן בְּכַמָּה דְּבָרִים שֶׁהָאָדָם טוֹעֶה עַל - יְדֵי כּחַ הַמְדַמֶּה, כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ בְּעִנְיַן דְּעוֹת הָאָדָם וּמִדּוֹתָיו וְתַאֲווֹתָיו שֶׁבֶּאֱמֶת הָאִישׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי רָחוֹק בְּעַצְמוֹ לְגַמְרֵי מִכָּל הַדְּבָרִים רָעִים וּמִכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת. וְעִקַּר מִכְשׁוֹל הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא רַק עַל - יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא מַטְעֶה אֶת הָאָדָם וּמְדַמֶּה לוֹ דָּבָר לְדָבָר וּמוֹלִיכוֹם מִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה וּמִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה עַד שֶׁמְּבִיאוֹ לִידֵי הִרְהוּר, חַס וְשָׁלוֹם, וְכֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְמַה שֶּׁמְּבִיאוֹ, רַחֲמָנָא לִצְלָן:

וְעַל - כֵּן גָּזְרָה עָלֵינוּ הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹתֵיהֶם וְשֶׁלֹּא לְהִתְדַּמּוֹת לָהֶם בְּשׁוּם דָּבָר, שֶׁלֹּא לְהִתְדַּמּוֹת לָהֶם דַּיְקָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתֵּן כֹּחַ, חַס וְשָׁלוֹם, לְהַכֹּחַ הַמְדַמֶּה, כִּי הָעַכּוּ"ם הֵם הָרַע שֶׁל כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל. וְעַל - כֵּן כְּשֶׁמִּתְדַּמִּין לָהֶם בְּשׁוּם דָּבָר, עַל - יְדֵי זֶה מִתְגַּבֵּר הַמְדַמֶּה, חַס וְשָׁלוֹם, וִיכוֹלִין לָבוֹא, חַס וְשָׁלוֹם, עַל - יְדֵי זֶה לִידֵי דֵּעוֹתֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִים וַיִּלְמְדוּ מִמַּעֲשֵֹיהֶם". כִּי עִקַּר הַסִּטְרָא אָחֳרָא הִיא נֶאֱחֶזֶת בְּהַמְדַמֶּה כַּנַּ"ל. וְעַל - כֵּן צְרִיכִין לְהִתְרַחֵק מֵהֶם מְאֹד מְאֹד בְּכָל הַדְּבָרִים, רַק צְרִיכִין לְהִתְדַּמּוֹת בְּכָל הַדְּבָרִים וּבְכָל הַמִּנְהָגִים וּבְכָל הַמַּלְבּוּשִׁים לְיִשְֹרָאֵל - עַם קָדוֹשׁ, כִּי עִקַּר הַחֵן וְהַהִתְפָּאֲרוּת וְהַחֲשִׁיבוּת הָאֲמִתִּי הוּא רַק אֵצֶל יִשְֹרָאֵל, בְּחִינַת יִשְֹרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאֵר, דִּכְלוּלִין בִּגְוָנִין סַגִּיאִין, וּמַלְבּוּשִׁים שֶׁל יִשְֹרָאֵל הֵם בְּחִינַת בִּגְדֵי יֶשַׁע, בְּחִינַת לְבוּשֵׁי הַהִתְפָּאֲרוּת, בְּחִינַת הוֹד וְהָדָר לָבַשְׁתָּ, כִּי יֵשׁ בָּהֶם כָּל מִינֵי חֵן וְכָל מִינֵי הִתְפָּאֲרוּת וְעַל - כֵּן צָרִיךְ לְהִתְלַבֵּשׁ בְּמַלְבּוּשֵׁי יִשְֹרָאֵל דַּיְקָא וּלְהִתְדַּמּוֹת בְּכָל דָּבָר לְדַרְכֵי הַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל, הִדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם". כִּי עַל - יְדֵי שֶׁמְּדַמִּין עַצְמָם בְּמַעֲשֵֹיהֶם וּבְהַנְהָגוֹתֵיהֶם לְדַרְכֵי הַכְּשֵׁאִים הָאֲמִתִּיִּים, עַל - יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהִכָּלֵל בָּהֶם. וְלַסּוֹף יִהְיֶה בֶּאֱמֶת כְּמוֹתָם:

ב) כִּי כֹּחַ הַמְדַמֶּה הוּא בִּבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, בְּחִינַת נֹגַהּ שֶׁהוּא לִפְעָמִים נִכְלָל בַּטּוֹב וְלִפְעָמִים לְהֵפֶךְ, כִּי הוּא בְּחִינַת דִּמְיוֹן וְלַמָּקוֹם שֶׁמְּדַמֶּה עַצְמוֹ שָׁם נִכְלָל. וְעִקַּר הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן שֶׁל הָאָדָם הוּא בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְגַּבֵּר לְבָרֵר כֹּחַ הַמְדַמֶּה, לְבָרֵר הַטּוֹב שֶׁבּוֹ שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בַּקְּדֻשָּׁה וּלְהַפִּיל הָרַע שֶׁבּוֹ. וְעַל - כֵּן אָנוּ מְצֻוִּין לְהִתְדַּמּוֹת לְיוֹצְרֵנוּ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל, הִדָּבֵק בְּמִדּוֹתָיו - מַה הוּא רַחוּם אַף אַתָּה רַחוּם וְכוּ'. וְכֵן לְהִתְדַּמּוֹת לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים וּלְהִתְחַבֵּר לַכְּשֵׁרִים, כִּי עַל - יְדֵי שֶׁמְּדַמֶּה עַצְמוֹ בְּמִדּוֹתָיו לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְצַדִּיקִים וְלִכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבַּדּוֹר, עַל - יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהִכָּלֵל בֶּאֱמֶת עִמָּהֶם יַחַד בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בְּבֵרוּר הַמְדַמֶּה שֶׁהוּא עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה:

ג) וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּשִֹיחוֹת הָרַ"נ, שֶׁעַל - יְדֵי שֶׁעוֹשִֹין לְעַצְמוֹ רֹגֶז בַּתְּפִלָּה, עַל - יְדֵי זֶה זוֹכִין בֶּאֱמֶת לְהִתְפַּלֵּל בַּחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְכֵן עַל - יְדֵי שֶׁעוֹשִֹין עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא שָֹמֵחַ, עַל - יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְשִֹמְחָה בֶּאֱמֶת. וּכְמוֹ כֵן בְּכָל הַדְּבָרִים וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. כִּי זֶה בְּחִינַת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה שֶׁנִּכְלָל הַמְדַמֶּה בַּקְּדֻשָּׁה, שֶׁמְּדַמִּין עַצְמָן לִדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אַף - עַל - פִּי שֶׁבִּתְחִלָּה אֵין לוֹ מִדָּה זוֹ בֶּאֱמֶת, אַף - עַל - פִּי - כֵן מְדַמֶּה עַצְמוֹ וּמַנְהִיג עַצְמוֹ וּמַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּמִדּוֹת אֵלּוּ וְהַנְהָגוֹת אֵלּוּ הַיְשָׁרוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת וְעַל - יְדֵי זֶה זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לְכָל הַטּוֹב בֶּאֱמֶת. וּצְרִיכִין לִהְיוֹת חָזָק מְאֹד בְּעִנְיָן זֶה וְעַקְשָׁן גָּדוֹל, אַף - עַל - פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁזֶּה זְמַן רַב שֶׁהוּא מַרְגִּיל בָּזֶה וַעֲדַיִן לֹא זָכָה לְטוֹב בֶּאֱמֶת, אַף - עַל - פִּי - כֵן גַּם זֶה טוֹב מַה שֶּׁהוּא מְדַמֶּה עַצְמוֹ וּמַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּהַטּוֹב. וְגַם כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהָאָדָם לֵידַע בֶּאֱמֶת מָתַי הוּא זוֹכֶה לַטּוֹב, כִּי לִפְעָמִים יִדְמֶה לְהָאָדָם שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מִטּוֹב וְזֶה בְּעַצְמוֹ טוֹב וְכֵן לְהֵפֶךְ. עַל - כֵּן הוּא מְחֻיָּב תָּמִיד לְחַבֵּר עַצְמוֹ לַאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים וַאֲמִתִּיִּים וְלֵילֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם וּלְהִתְדַּמּוֹת לְמַעֲשֵֹיהֶם, כִּי זֶה בְּעַצְמוֹ טוֹב מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְהִתְחַבֵּר עִמָּהֶם אֲפִלּוּ אִם, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא יִזְכֶּה לִהְיוֹת כְּמוֹתָם, אֲבָל בֶּאֱמֶת אִם יִהְיֶה חָזָק בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִהְיוֹת כְּמוֹתָם וּלְהִכָּלֵל בָּהֶם וְכַנַּ"ל:

ה) וְזֶה בְּחִינַת שְׁקָלִים, שֶׁעַל - יְדֵי זֶה הָיָה עִקַּר הַנֵּס שֶׁל פּוּרִים. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל, רָשָׁע, כְּבָר קָדְמוּ שִׁקְלֵיהֶם לִשְׁקָלֶיךָ. וְעַל - כֵּן בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִין. כִּי עִקַּר קִנְאַת הָמָן - עֲמָלֵק עַל יִשְֹרָאֵל הָיָה בִּשְׁבִיל זֶה, עַל שֶׁיִּשְֹראָל הֵם מַרְחִיקִין עַצְמָן בְּכָל הַדְּבָרִים מֵהַנְהָגוֹתֵיהֶם וּמִדַּרְכֵיהֶם. וְעַל - כֵּן אָמַר, "וְדָתֵיהֶם שׁוֹנוֹת מִכָּל עָם". כִּי עַל זֶה הִקְפִּיד וְנִתְקַנֵּא בְּיוֹתֵר עַל שֶׁהֵם מִתְכַּוְּנִין לְשַׁנּוֹת עַצְמָם בְּכָל הַדְּבָרִים לְהִתְרַחֵק מִמִּנְהֲגֵיהֶם תָּמִיד וְעַל - כֵּן אָמַר, "וַעֲשֶֹרֶת אֲלָפִים וְגוֹ' אֶשְׁקֹל וְכוּ'". כִּי רָצָה לְבַטֵּל, חַס וְשָׁלוֹם, כֹּחַ הַשְּׁקָלִים שֶׁל יִשְֹרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַגְּוָנִין הַכְּלוּלִין בְּכֶסֶף וְזָהָב, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְעַל - כֵּן הִקְדִּים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רְפוּאָה לַמַּכָּה וְהִקְדִּים שְׁקָלֵינוּ לִשְׁקָלָיו, וְצִוָּה עָלֵינוּ לָתֵת בְּאֶחָד בַּאֲדָר שְׁקָלִים שֶׁהֵם בְּחִינַת צְדָקָה, שֶׁעַל - יְדֵי זֶה נִתְגַּלִּין הַגְּוָנִין עִלָּאִין שֶׁיֵּשׁ בְּכֶסֶף וְזָהָב וְכַנַּ"ל. שֶׁעַל - יְדֵי זֶה עִקַּר הַכְנָעַת הַמְדַמֶּה וְהַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָמָן - עֲמָלֵק, כִּי עֲמָלֵק הוּא בְּחִינַת הָרַע שֶׁבַּמְּדַמֶּה, כִּי הָיוּ מְדַמִּין עַצְמָן לִבְהֵמָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק, "מִשּׁוֹר עַד שֶֹה עַד בְּהֵמָה". שֶׁהָיוּ הָעֲמָלֵקִים מְדַמִּין עַצְמָם לִבְהֵמוֹת כַּנַּ"ל. וּבְהֵמָה הוּא בְּחִינַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְעַל - כֵּן עִקַּר הַכְנָעַת הָמָן - עֲמָלֵק הוּא עַל - יְדֵי הַשְּׁקָלִים שֶׁהֵם בְּחִינַת צְדָקָה, שֶׁעַל - יְדֵי זֶה נִתְגַּלִּין הַגְּוָנִין וְכוּ', שֶׁהוּא גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל - יְדֵי זֶה הֵם נִכְנָעִין כַּנַּ"ל:

כ"ק האדמו"ר מבעלז, רבי יהושע (יהושע'לי) רוקח 'האדמו"ר האמצעי'[1] זיע"א, מהר"י[2], מסעי

"שמשה שאל מה יעשו ישראל בעת שלא יהיו להם רועים. משיבה רוח הקודש: "צאי לך בעקבי הצאן" - התבונני בדרכי אבותיך הראשונים, ותזכי: "ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים". ולכאורה הלא דרך האבות הראשונים היא דרך התורה, וא"כ הול"ל לכי בדרכי התורה. אך כאשר אנו רואים היום בעוה"ר הרבנים שמתירים את הכל, ומקילים בלימודים ובלשונות ומלבושים, ומקצתם אומרים שלילד קטן אינו מזיק וכשיגדל ישגיחו עליו שילך בדרך התורה, ובאמת עינינו הרואות שאותם שאמרו כן לפני י' או ט"ו שנה, כבר פקרו בניהם לגמרי ומתנהגים כגוים גמורים רח"ל. והאמת היא, שמי שרוצה לרעות במרעה התורה, צריך תחילה לחפש הדרך איך לבוא להמרעה הטוב, והעצה לזה היא: צאי לך בעקבי הצאן - בדרכי אבותיך הראשונים, שהיא הדרך להמרעה הטוב, ואז תזכי: ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים, לא כאותם השואלים על כל דבר: באיזה מקום כתוב כך? אלא צריך לשמור עקבי הצאן ודרכי האבות איך לבוא אל התורה".

כ"ק האדמו"ר מבעלז, רבי יהושע (יהושע'לי) רוקח "האדמו"ר האמצעי" זיע"א, מהר"י, לך לך

לא כאותן רשעים מחציפים פניהם ומבטלים דברי חז"ל בפרהסיא ומבטלים את גופם במלבושים כדי תאותם, והם אומרים שקשה להם לסבול עול היהדות על ראשם.

מי יתן ודב"ק של חז"ל יכנסו ללבות עמך בית ישראל בב"א