חיפוש
הערוך לנר וסוגיית בנוי ומשוכלל מן השמים
אחי ורעי! דע לך שקבלנו במסורת שבית המקדש השלישי ירד בנוי ומשוכלל מן השמים
ואחד הטעמים לפי הנראה במוחש והוא שיש לומר שישנם אלו בעלי הדעות המשובשות שיש להם הווא אמינא שאפשר לבנותו לפני ביאת משיח צדקנו, בכוחות עצמנו ה"י, ולא עוד אלא אפילו להקריב קרבנות
אתייחס כאן במאמר נחמד זה לגבי אחד מהטענות שנוהגים להביא בעלי הדעות המשובשות כבתור סייעתא לשיטתם, אבל מאותו מקום ג"כ ניתן לראות שאותם כביכול 'רבנים' בעלי הדעות המשובשות מבססים הבנתם על בורות תורנית
והנה נוהגים להביא ביאורו של רבי יעקב יוקב עטטלינגער זיע"א בפירושו על הש"ס הידוע בשם 'ערוך לנר' ולטעון מדבריו שאין בית המקדש יורד בנוי ומשוכלל מן השמים (ונביא פירכא לטענתו) אבל את הסברו בשו"ת בנין ציון לכך שאסור להקריב קרבנות לפני ביאת משיח צדקנו משום מה לא טורחים לציין, ומכאן טענתי לגבי כך שהינם בעלי בורות תורנית משוועת
ונתחיל תחילה מדב"ק של רבי יעקב יוקב ב"ר אהרן עטטלינגער זיע"א, ערוך לנר, סוכה דף מא ע"א, ד"ה אי נמי. בנוי ומשוכלל הוא
אף שגם התוספ' והריטב"א הסכימו לזה לענ"ד דוחק הוא לפרש הגמרא כן מדקאמר מהרה יבנה ביהמ"ק ולפי דברי רש"י הל"ל מהרה יגלה ביהמ"ק וכן הלשון דאיבני דקאמר משמע בנין ממש וכן לקמן (דף נ"ב) דקאמר מאן ננהו ד' חרשים ומני משיח ב"ד ומשיח בן יוסף בהדייהו ופי' רש"י משיחים שניהם אומנים לבנין ביהמ"ק ע"ש ואם כבר בנוי ומשוכלל ירד למטה מאי אומנות שייך בזה וכן מה שנאמר במשנה תמיד (פ' ז') ומה שאנו מתפללים בכל תפלותינו יה"ר שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו[1] יהיו תפלות שוא כיון שכבר נבנה הוא והי' לנו להתפלל שיגלה ביהמ"ק במהרה ולכן הי' נלענ"ד דודאי ביהמ"ק לעתיד לבא יבנה בנין ממש בידי אדם ומה שנאמר מקדש ד' כוננו ידיך שנדרש בתנחומא שירד למטה הוא ביהמ"ק רוחני שיבא לתוך ביהמ"ק הנבנה גשמי כנשמה בתוך הגוף וכמו שירד במשכן ובבית המקדש האש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים וכן נראה במכילתא דדרש מפסוק מכון לשבתך פעלת ד' שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה ועל זה קאמר מקדש ד' כוננו ידיך שלעתיד לבא כשימלוך ד' לעולם ועד לעיני כל באי עולם ישכון למטה בתוך מקדש שכבר בנוי הוא ומכוון כנגד ביהמ"ק של מטה והיינו שירד למטה תוך המקדש שיבנה ועיין בזוהר פ' וישב שמשמע שם כן אמנם כמו שלמטה בארץ אין נשמה בלא גוף כמו כן המקדש רוחני לא יקום בלא מקדש גשמי ולכן א"ש הלשון בנין בביהמ"ק שלעתיד ג"כ ומה שיש לומר ביישוב קושיות רש"י שאין בנין בלילה ובי"ט כתבתי לקמן בתוספ':
והקשה ע"כ כ"ק האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים זיע"א, ויואל משה, מאמר א', סי' סא' (עמ' ע"ה)
ובערוך לנר על מסכת סוכה שם דף מ"א הביא ג"כ ראיות שיבנה ביהמ"ק לעתיד בידי אדם, והכריע דתרווייהו איתנהו, שקודם יבנו בנין ממש בידי אדם, ואח"כ יבוא הביהמ"ק של מעלה לתקן הבית שנבנה כנשמה בתוך הגוף, ובמו שירד במשכן ובמקדש האש של מעלה בתוך האש של הדיוט שנבער בעצים. גם בייטב פנים הביא כעין זה מאיזה ספר, אבל מספיק רק לתרץ שלא יהי' סתירה מדברי חכז"ל במדרש שיבוא בנוי ומשוכלל מלמעלה. אבל דעת רש"י ותוס' א"א ליישב בהכרעה זו שהרי כתבו שבשביל כן אפשר שיהי' נבנה ביו"ט ובלילה כיון שאינו בידי אדם, ואם צריכין שיהי' קודם בידי אדם אינו מתורץ כלל.
ובערוך לנר דחק מהאי טעמא לבקש תי' אחר על קושיית רש"י ותוס' אמנם כיון שרש"י ותוס' והרשב"א והריטב"א נתכוונו לדעה אחת בתירוץ זה, אין להעלות על הדעת לחלוק עליהם וצריך למשכיני אנפשין לתרץ דבריהם.
אבל לא באנו כעת להקשות על דב"ק של בעל הערוך לנר, כי אם על בעלי הדעות המשובשות שמנסים לטעון לפי דברי הערוך לנר שאפשר לבנות בית מהקדש לפני ביאת משיח צדקנו, כי בכך עושים עוול לאותו צדיק שחושבים לטעון שהוא אסמכתא לשיטתם הנלוזה הבאה והיא הקרבת קרבנות בזה"ז, כאותה רעיון הזוי ומסוכן.
וזה כי אם הי' נשאל בעל הערוך לנר בעניין זה האם מותר להקריב קרבנות כבר השיב על כך במפורשות בספה"ק שו"ת בנין ציון, שהרקע לכתיבתו הוא מענה למכתב שכתב בעל 'דרישת ציון'
ולהלן תשובתו הרמתה של רבי יעקב יוקב ב"ר אהרן עטטלינגער זיע"א, שו"ת בנין ציון, סימן א
אלטאנא, תמוז תרכ"ב. להרה"ג וכו' מה' צבי הירש קאלישער נ"י בק"ק טהארן יע"א.
על דבר אשר העלה מעכ"ת נ"י בספרו היקר שחובה מוטל על כל ישראל להשתדל גם בזמן הזה טרם ביאת משיחנו להקריב קרבנות במקום המקדש על ידי בנין המזבח כמו שהקריבו בימי עזרא טרם בנין בית שני כדתנן סוף עדיות ורצה בחסדו להביע לו דעתי על זה.
הנני להשיב כפי עניות דעתי: ראיתי למעכ"ת נ"י שמביא שלש ראיות לדעתו ולענ"ד לא בלבד שאינן מחזיקות דעתו באמת אלא לפי ענ"ד יש מהן ראיות להיפך ואפתח במה שקרא ראיה גדולה וז"ל תנן בעדיות פ"ח אמר רבי יהושע מקובל אני מר' יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לקרב את המרוחקים בזרוע כו' ופי' הרע"ב שאין אליהו בא לברר ספק המשפחות מי נטמע אלא יניחם והם כשרים כו' ויש מן הפלא על מאמר זה וכי הלכתא למשיחא ולמה הוצרכו הלכה למשה מסיני על דבר שהוא לעתיד לבא הלא בעת יבא אליהו וכל קדושים עמו הלא ידעו אז מה יעשו ואין לנו שום נפקותא בהלמ"מ כלל וכן מצינו בכמה מקומות שמקשה הש"ס הילכתא למשיחא אך לפי דרכינו יהי' תועלת עצום בהלכה זו כי כאשר יהי' ראשית הקבוץ בלי נביא ונזכה לרשות להקריב קרבנות ויהי' מזבח בנוי בלא נביא ואנחנו לא נדע מה נעשה לריח נחוח לד' בשביל שנחכה לנביא להודיענו טהרת הכהנים ויחוסם וכאשר לא יהי' קרבן לכפר לא יופיע אור הנבואה וא"כ תהי' גאולה קצת מן הנמנעות שאין קרבן בלי אלי' ואין אלי' בלי קרבן לזה גדול העצה ורב העליליה הקדים להודיענו ע"י הללמ"מ שלא נחכה לאלי' בענין זה כי הוא לא יברר טהרת המשפחות רק יניח כל הכהנים בחזקת כשרותם ואז נקריב קרבן בלי מיחש שמא יופסל כהן העובד עכ"ל דמר נ"י ותמהני שכתב שמקשה הש"ס בכמה מקומות הילכתא למשיחא ולא נודע לי רק בשני מקומות שמקשה בגמרא כן (בסנהדרין דף נ"א ובזבחים דף מ"ה) ובשני המקומות האלה כבר הקשה התוספ' כעין קושיתו בסנהדרין כתבו בזה הלשון והא דפסקינן הלכה כר' יוסי בפרק עשרה יוחסין (דף ע"ב) בעתידים ממזרים ליטהר נפקא מינה בזמן הזה שלא להתרחק ממשפחות שאינן ידועות דבממזר שאינו ידוע מיירי וכעין זה כתבו גם בזבחים הרי שבתירוץ זה מתורצת גם קושיתו מאי נפקותא בהלכה למשה מסיני שאין אלי' בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב בזמן הזה הלא הנפקותא הוא כמו שכתבו התוספ' שלא להתרחק ממשפחות הספיקות שמא יבא אלי' לטמא ונמצאו בניו ממזרים וא"כ לא בלבד שאין ראיה מקושיא זו לדעתו דמר אלא אדרבא מדלא תירצו התוספ' כן כתירוצו דנפקותא בפסק הלכה כרבי יוסי דעתידין ממזרין לטהר בממזר שאינו ידוע הוא שלא נחוש להעמיד כהנים להקריב קרבנות טרם יבא הנביא מחשש ספק ממזירות משמע דלא סבירא להתוספ' כן שיקריבו קרבנות טרם יעמוד הכהן לאורים ותומים על פי נביא.
עוד כתב מר נ"י ועתה נביא עוד ראיה מן הספרי המובא בדברי רבינו הגדול הרמב"ן בפ' ראה בפסוק לשכנו תדרשו ובאת שמה וז"ל וטעם לשכנו תדרשו שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית ד' ותאמרו איש אל רעהו לכו ונלכה הר בית אלקי יעקב ובספרי לשכנו תדרשו דרוש על פי נביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא וכן אתה מוצא בדוד וכו' עכ"ל הרי שהזהיר לבל נמתין עד שיבוא נביא לאמר לנו עלו ודרשו ה' וזבחו לאלקים תודה רק אנחנו נעלה ונדרוש כאשר לאל ידינו ואח"כ יזכינו וישלח לנו נביא ונתחייבנו להשתדל בעוז ותעצומות וחיל עד מקום שידינו מגעת כמו שנאמר זכור ה' לדוד את כל עונותו כו' עד אמצא מקום לה' עכ"ל דמר נ"י וגם בזה אתמה שמהספרי אדרבה ראיה להיפך שזה לשון הספרי דרוש על פי נביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ואתה מוצא ואח"כ יאמר לך נביא וכן אתה מוצא בדוד זכור ה' לדוד אשר נשבע לד' נדר לאביר יעקב אם אבא באוהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' שלא תעשה אלא על פי נביא שנאמר ויבוא גד החוזה ביום ההוא ויאמר לו עלה והקם לה מזבח בגורן ארונה היבוסי ואומר ויחל שלמה לבנות בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביו עכ"ל הספרי הרי בפירוש אף על פי דיליף מקרא לשכנו תדרשו שלא נמתין על נביא לעלות לירושלים ולבקש מקום המקדש כמו שעשה דוד עם כל זה אסור להקריב אלא על פי נביא כדיליף מדוד שלא הקריב אפילו במזבח עד שבא גד החוזה ואמר לו עלה והקם לה' מזבח וכמו שכתב הספרי בפירוש שלא תעשה אלא על פי הנביא. והנה בתחלה עלה בדעתי שאולי יש לחלק שזה דוקא בעוד שלא נודע מקום המזבח לדוד לא הותר לו להקריב רק ע"פ נביא אבל מאחר שנודע מאז מותר להקריב גם שלא על פי נביא אמנם ראיתי שזה אינו שהרי דוד ידע מאז שישב עם שמואל בניות ברמה כל מקומות בנין הבית כאשר מיד ד' עליו השכיל וכן אמרינן סוכה (דף נ"ג) כשכרה דוד שיתין קפא תהומא וכו' וכתב רש"י דלא ס"ל דמששת ימי בראשית נבראו דהיינו מה דאמרינן שם (סוכה, דף מ"ט) דשיתין של מזבח נבראו מששת ימי בראשית הרי דס"ל לרש"י דדוד כרה שיתין של מזבח בימי אחיתופל שקדם להך מעשה של ארונה וא"כ כבר ידע דוד מכוון מקום המזבח ואעפ"כ לא הותר לו להקריב רק על פי נביא א"כ כל שכן בזה"ז שאפילו מקום המזבח לא נודע לנו במכוון ועוד נלענ"ד דבלא"ה הספרי אינו ענין לזמן הזה דמהפסוק נראה שהי' הציווי לישראל כאשר כבר נחלו ארץ הקדושה לדרוש למקום שישכון ד' ולבא שמה עוד טרם יתגלה להם ע"פ נביא שיהי' שם משכן ד' וכן עשה דוד שבחר ירושלם למושב לו ואף שכבר ידע ע"י רוח הקדש שבהר המורי' תשכון כבוד ד' עם כל זה לא בנה מזבח ולא הקריב עליו עד שנאמר לו בשם ד' ע"י גד החוזה. ומכל זה ראי' שאסור לבנות מזבח ולהקריב עליו עד שיבא לנו ע"פ הנביא ציווי הקדוש ברוך הוא לזה:
ועתה אבא אל ראי' שלישית שהביא מן הפסוק לדעתו שכתוב בישעי' נ"ה והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וגו' אמר בכל פעם שני הסוגים ראשית הגאולה ותכלית הגאולה והביאותים אל הר קדשי הוא ראשית הגאולה שיהי' רק קיבוץ אל הר הקודש ולא בית המקדש ואח"כ ושמחתים בבית תפלתי כי יתפללו שם רבים צדיקי עולם המתאספים ונקבצים שם ואמר עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי שיהי' רק מזבח בנוי בראשית הגאולה ולא בית המקדש ואח"כ ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים עכ"ד והנה מה שפירש מר נ"י בזה הוא מפורש נגד גמרא דמגילה (דף י"ח) דאמרינן שם וכיון שנבנית ירושלים בא דוד שנאמר אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם וכיון שבא דוד באתה תפלה שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וכיון שבא תפלה בא העבודה שנאמר עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי הרי בפירוש שקודם שיקויים עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי יבוא דוד שהוא משיח ויבנה ביה"מ והרי סידור ברכות י"ח של אנשי כנסת הגדולה מורה על ביטול דעתו דמר נ"י[2]:
אמנם בלא כל הנ"ל נ"ל ראי' שאסור להקריב בזמן הזה ואעתיק למעכ"ת מה שכתבתי בזה בשנת תר"ז להגאון אב"ד דק"ק ווארמס מ"ה קאפל הלוי נ"י בזה"ל: מה שהשיג מר נ"י על מה שהעיד בשאילת יעבץ (סי' פ"ט) שאולי בימי הנשיאים שהיו סמוכים לחרבן הבית וקרובים ואהובים למלכות עדיין הי' המזבח בנוי והקריבו קרבנות ציבור על דעת ר"י וסיעתו דמקריבין אף על פי שאין בית והביא ראיות שלא היו מקריבין הדין עמו בזה אך מה שנתן טעם מפני שלא הי' מזבח בנוי שבלי ספק נחרב בשעת חרבן לענ"ד טעם זה אינו מספיק דאכתי יקשה למה לא בנו מזבח דאף דמקדש לא יכלו לבנות מפני הגלות וגם אחר שניבא יחזקאל על בנין העתיד שיהי' ע"פ הדבור דוקא אבל כל זה לא עצר אותם לבנות מזבח במקום המקדש ולהקריב עליו וכמו שכתב בספר כפתור ופרח שר"ח מפריש ז"ל אמר לבוא לירושלים בשנת י"ז לאלף הששי ושיקריב קרבנות הקרבין בטומאה כגון קרבנות צבור ופסח והלא עוד יותר נקל הי' זה להתנאים שהיו בא"י והי' להם עוד אפר פרה (כדמוכח פ"ג דחגיגה) להקריב בטהרה אבל נלענ"ד שמן הכתוב חדלו מלעשות כן ע"פ מה שנ"ל לפרש מתניתן מגילה (דף כ"ח) ועוד אר"י ביה"כ שחרב אין מספידין בתוכו וכו' שנאמר והשמותי את מקדשיכם קדושתן אף כשהן שוממין וכבר יגע התוספ' י"ט לפרש ממה שדרש ר"י כן וכתב דה"ל למיכתב ואת מקדשיכם אשומם ע"ש ולא ידעתי דיוק בזה שהרי כל הפרשה מדבר לפעמים בלשון עתיד ולפעמים בלשון עבר עם ו' המהפך והרי מיד אח"כ כתוב כזה והשמותי אני את הארץ אכן העירני לפרש פי' אחר במשנה זו מה שראיתי ברמב"ם ה' בית הבחירה (פרק ו') שהביא דרשה זו דוהשמותי גם לענין מקדש ויליף מזה דקדושת מקדש לא בטלה ונ"ל שהוציא הרמב"ם כן אף דבמתניתן לא כתוב כן רק על בית כנסת ממה דאיתא בת"כ מקדש מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות פי' דדרש כן מדלא כתיב מקדשי או מקדשכם לשון יחיד דאז לא הי' במשמעו רק בית מקדש אבל מדכתיב מקדשיכם לשון רבים דרשינן גם בתי כנסיות והשתא מדקאמר בת"כ לרבות ב"כ נראה בפי' דעיקר קרא אמקדש קאי ולכן נ"ל דהוציא רבי יהודה דרשתו ממה דכתיב והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם ואיך שייך ולא אריח דאם מקדש חרב ריח ניחח מניין ואין לומר באם יקריבו בבמה דזה אינו שהרי משבאו לירושלים לא הותרו במות עוד כדאמרינן זבחים (דף קי"ב) ועוד דאפילו בשעת היתר הבמות אין ריח ניחח בבמה כדאמרינן שם (דף קי"ט) ולכן דייק ר' יהודה מזה דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא וכיון דמאן דס"ל כן ס"ל בעדיות (פ' ח') מקריבין אף על פי שאין בית שייך שפיר ולא אריח דאפי' תקריבו במקום מקדש אחר שיחרב דאין בזה איסור חוץ כיון שקדושה ראשונה קדשה לע"ל וא"צ מחיצות מכ"מ לא אריח בריח ניחוח וא"כ מוכח מזה דקדושת מקדש היא גם לאחר חרבן ומרבוי דמקדשיכם אתיא גם בתי כנסיות לכן שפיר דרש ר' יהודה קדושתן אף כשהן שוממין שהרי אתקשו בתי כנסיות למקדש ולפ"ז עיקר דרשת רבי יהודה היא מדדרש מקרא דוהשמותי דקדושה ראשונה קדשה לע"ל וזהו מה שכתב הרמב"ם דמזה אתיא דקדשה לע"ל שלא מלבו הוציא דרשה זו אלא היא דרשת ר' יהודה במתניתן דפסק כוותי' [ומזה תשובה למה שכתב הטורי אבן במגילה דרבי יהודה ס"ל דלא קדשה לע"ל ולפ"ד אדרבה מוכח דסבירא ליה קדשה לע"ל ולמה שהקשה מברכות (דף ס"א) כתבתי ישוב במקום אחר] והשתא מה דקאמר רבי יהודה במתניתן שנאמר והשמותי את מקדשיכם לא נקט דרשה זו רק להשמיענו דבכלל זה גם ב"כ ואזיל לשיטתו לדרשתו שבת"כ דסתם ספרא רבי יהודה וממילא נשארו בקדושתן גם כשהם שוממין כמו מקדש דבדידי' אתיא כן מסיפא דקרא דולא אריח. והיוצא מדברינו דאפילו למ"ד דמקריבין אף על פי שאין בית דיליף כן מוהשמותי מכ"מ אמר הקדוש ברוך הוא ולא אריח בריח ניחחכם וכיון דאמרינן בזבחים (דף מ"ו) לשם ששה דברים הזבח נזבח ובכללם לשם ריח ולשם נחוח לא יכלו להקריב קרבנות לאחר חרבן כיון שאי אפשר לשם ריח ולשם ניחח ואם תאמר כיון שכן לענין מה אמרינן מקריבין אף על פי שאין בית הרי לא יכלו להקריב משום ולא אריח יש לומר דיש נפקותא לענין מה דאמרינן בזבחים (דף ק"ז) המעלה בזמן הזה ר"י אמר חייב ר"ל אמר פטור וכו' ע"ש א"כ חייב המעלה בחוץ א"נ י"ל דולא אריח הוא דוקא כשביהמ"ק שמם ע"פ רצון הקדוש ברוך הוא לא כן כשצוה הקדוש ברוך הוא לבנותו ועדיין לא נגמר אז מותר להקריב בלא בית כמו שהקריבו הרבה שנים בימי עזרא ועל זה קאי עיקר דברי ר"י שמעתי שהרי אמר אדברי ר"א שאמר שמעתי כשהיו בונין וכו' דהיינו בימי עזרא ועוד יש נפקותא לענין שאם הקריב בזה"ז שהזבח כשר ונאכל אם הקריב בטהרה ופסח אפילו הקריב בטומאה וכן יצא ידי נדרו וחובתו אם הקריבו דלשם ריח ולשם ניחח לא גרע מלשם זבח ולשם זובח דהיינו שינוי קדש ושינוי בעלים דג"כ כשר בדיעבד וכן בכל המקומות דמייתי הגמרא להקריב בזמן הזה כגון במכות (דף י"ט) דפריך אי ס"ל קדשה לע"ל אפילו בכור נמי הפירוש כן שמצד קדושה לע"ל יכול להקריב ואפילו לכתחלה כשיצו' נביא על כך אבל בלא זה לכתחלה אסור להקריב כיון דבפי' אמר הכתוב שלא יהי' לריח ניחח ולפענ"ד מזה הטעם לא הקריבו קרבנות אפילו התנאים דס"ל דקדושה ראשונה קדשה לע"ל.
וגם אין לחלק בין זמן החרבן לזמן הזה דמאין לנו לומר שעתה יהי' לריח ניחח הלא כל דור שאין ביהמ"ק נבנה בימיו כאלו נחרב בימיו והנה זמן רב אחר כתבי כן להגאב"ד דק"ק ווארמס כתב לי הרה"ג וכו' מ"ה בנימין אויעראבאך נ"י הגאב"ד דק"ק האלבערשטאדט כשהעתיק ספר האשכול כ"י לרבינו אברהם ב"ד אב"ד ז"ל הקדמון מצא בהגהה פירוש המשנה דמגילה הנ"ל כאשר כתבתי ושמחתי מאוד שכוונתי לדעת הגאון ז"ל עכ"פ מזה ראי' שאין להקריב אפילו במזבח לבד עד שיבא נביא ויצו' על כך ומסכים זה עם דברי ספרי הנ"ל ועם סידור ברכות ש"ע ע"י אנשי כנסת הגדולה שבתחלה יבנה המקדש ע"י ב' החרשים שהוא משיח בן יוסף ומשיח בן דוד כדאמרינן סוכה (דף נ"ד) ויתקבצו נדחי ישראל ויקויים והביאותים וגו' ושמחתים בבית תפלתי ואח"כ יקריבו קרבנות לקיים עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כן יה"ר בבא"ס.
הקטן יעקב יוקב בלאאמ"ו מ"ה אהרן עטטלינגער ז"ל.
וכן פסק זה מובא ג"כ להלכה בדב"ק של כ"ק האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים זיע"א, ויואל משה, מאמר ב', סי' כ"ט (עמ' רכח)
ובס' בנין ציון סי' א' האריך לבאר מהכתובים ומהש"ס שאחר החורבן א"א להקריב קרבנות, ומה שאמרו מקרבין אעפ"י שאין בית הכוונה שעת שהגיע הזמן שצוה הקב"ה לבנות את הבית אלא שלא נגמר עדיין אז מותר להקריב בלא בית כמו שהקריבו הרבה שנים בימי עזרא. וכתב עוד תירוצים אחרים על הך מימרא דמקריבין אעפ"י שאין בית. ולדינא מחליט שמה שאחר החורבן א"א להקריב קרבנות עד שיעלה רצון מהשי"ת ויבוא משיח צדקינו ויתקבצו נדחי ישראל אל הר הקודש. והוא ז"ל מבאר זה בטעמו ונימוקו ע"ד הנגלה וכיוון בזה אל האמת שכן נראה בעליל דעת הזוה"ק פ' בהר[3].
וכבר כל גדולי ישראל דאז ועד היום עמדו בתקיפות נגד דברי הבה"ב של דרישת ציון, על כך שזה אסור, והם: רבי דוד פרידמאן מקרלין זיע"א, רבי חיים נתנזון זיע"א, רבי שמשון רפאל הירש זיע"א, הנצי"ב מוולוזי'ן זיע"א (יותר מאוחר), ועוד...
וכמו"כ ראה בחיבורי הגדול והקדוש 'ילקוט השבעתי אתכם' שם מעניין דב"ק של בעל הערוך לנר על איסור העברה על איסור השבועות, ואביא עלה אחד לתרופה משם
רבי יעקב יוקב ב"ר אהרן עטטלינגער זיע"א, מנחת עני, האזינו, קלב ע"ב, ד"ה ורבי בון
ורבי בון אמר מנות שורות הבנין דכל דור שאין ביהמ"ק נבנה בימיו כאלו נחרב וא"כ על ידי זכות הצדיקים ע"י שישיגו מעלות התורה הגבוהות ומגינים על דורם הוי כאלו נבנה ביהמ"ק שורה אחר שורה ואמר נסחכלתי ומניתי השורות ולא מצאתים עדיין מושלם ולכן לא רציתי לכוון ולהתפלל על בנין הבית, וזה שאמר הכתוב השבעתי אתכם וגו' אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ שאין הגאולה באה עד שנתמלאו כל התנאים כדי שתהי' שלמה מכל צדדי'. ואעפ"כ אנו מצווין להתפלל בכל יום על משיח ועל הגלות ועל בנין ביהמ"ק שיגיע העת שיחפץ[4].
__________________
[1] וזוהי גירסתנו אצל האשכנזים, אבל אצל הספרדים נוהגים לומר 'שתבנה' כדאיתא בדב"ק של רבי מנחם די לונזאנו זיע"א, עבודת הקודש; רבי חיים יוסף דוד אזולאי 'חיד"א' זיע"א, ברכי יוסף על או"ח, סימן קכג, ס"ק ב'; רבי חיים יוסף דוד אזולאי 'החיד"א' זיע"א, בפתח הדביר, או"ח, סימן קכג, סע' א; רבי חיים פלאג'י זיע"א, כף החיים, סימן טו, ס"ק מב; רבי חיים יוסף הבבלי זיע"א, עוד יוסף חי, פרשת בשלח, סי' יז; רבי חיים סופר זיע"א, כף החיים, או"ח, סימן קכג, סע' א, סע' ט.
[2] ואוסיף כמו כן שגם מורה על ביטול הדעה שעסקינן באתחלתא דגאולה.
[3] הביא לעיל בסוגיא 'כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק' דהיינו בזה"ב, כדאיתא בזוה"ק ח"ג דף קט ע"ב
ובחוצה לארץ דשכינתא מרחקא מן בעלה, אתמר, כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלו"ה, בגין דלית תמן קרבנין בחוצה לארץ, ולזמנא דקודשא בריך הוא מתקרב עם שכינתיה, אתקיים ביה האי קרא (זכריה יד ט) ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד, ועלת העלות שריא עלייהו:
ועוד הביא מהזוה"ק ח"ב, דף עט ע"ב
הכי תנינן, כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, מאי טעמא, משום דזרעא קדישא לארעא קדישא סלקא, ושכינתא באתרה יתבא, והאי בהאי תליא.
[4] ועיי"ש בהמשך דברי קדשו שכוונתו היא שאנו צריכים לפעול על עצמנו להגיע למצב של 'עד שתחפץ' שזה תלוי במעשינו, שלא תהיה התפילה לשפה ולחוץ אלא באמת נבקש, כדאיתא במדרש שמואל, פרשה יג
ויאמר ה' אל שמואל שמע בקול העם וגו'. תני רבי שמעון בר יוחאי, אותי מאסו, גם אותי מאסו, כי גם אותי מאסו. אמר ליה הקב"ה, בשלשה דברים הן עתידין למאוס, במלכות שמים, ובמלכות בית דוד, ובבנין בית המקדש. אימתי מאסו בשלשתן, בימי רחבעם. הדא היא דכתיב, (מלכים א ב, טז) וירא כל ישראל וגו' מה לנו חלק בדוד. זו מלכות שמים. ולא נחלה בבן ישי. זו מלכות בית דוד. איש לאהליו ישראל עתה ראה ביתך דוד. זו בנין בית המקדש. אמר רבי שמעון בר מנסיא, אין ישראל רואין סימן ברכה לעולם, עד שיחזרו ויבקשו שלשתן. הדא היא דכתיב, (הושע ג, ה) אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם, זו מלכות שמים. ואת דוד מלכם, זו מלכות בית דוד. ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים, זה בנין בית המקדש:
