בקי בהלכה ברצוא ובשוב

אחי ורעי! דע לך שבעלי הדעות המשובשות יעדיפו יותר לשים עיקר לימודם בספה"ק שמדברים בענייני אמונה מבלי לשים עיונם למה שאותם הספה"קים מצווים והוא לימוד הלכה, לדעת דבר ה'

וכן איתא בדב"ק של רבי נחמן מברסלב 'מוהר"ן' זיע"א, ליקוטי מוהר"ן, ח"א, תורה ו', סימן ד'

וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה, וצריך להיות לו שני בקיאות, הינו בקי ברצוא, בקי בשוב, כמו שכתוב: 'זכאה מאן דעיל ונפיק' (זהר ויקהל ריג:, האזינו רצב.).

וזה בחינת (תהלים קלט ח): "אם אסק שמים שם אתה", בחינת עיל, בחינת בקי ברצוא. "ואציעה שאול הנך", בחינת ונפיק, בחינת בקי בשוב. וזה (שיר השירים ו ג): "אני לדודי ודודי לי". 'אני לדודי', זה בחינת עיל. 'ודודי לי' זה בחינת ונפיק. [וזה סוד כונת אלול], וזה עקר כבודו.

וזה (ישעיהו נח יג): "וכבדתו מעשות דרכיך". 'דרכיך' לשון רבים. הינו עיל ונפיק, וכשיש לו אלו השני בקיאות הנ"ל, אזי הוא הולך בדרכי התשובה וזוכה לכבוד ה', כמו שכתוב: "וכבדתו מעשות דרכיך", הינו שזוכה לכתר, כי 'לית כבוד בלא כ"ף', ואז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו, [וזה סוד כונת אלול]:

רבי ישעי' קרליץ 'חזו"א' זיע"א, אמונה ובטחון, פרק ג', פיס' יא

ובני אדם השלמים בטוב המדות בהיותם מתלמדים עליהם בנערותם בספרי תיקון המדות, ואת הלכות המשפט לא למדו, ולבם לא קנה את אהבת המשפט, צפוים המה לחלי של עוות הדין יותר מאלה ההדיוטים שלא למדו את מוסר היראה ותורת המדות, כי ממדת היצר הרע להכניס גבהות הלב ותקיפות הדעת בלב המשתלם, ומביט על אנשי המון הבטה גאונית, כאילו הוא מורם מהם למעלה למעלה, וכל מה שהוא עושה הוא בעיניו מן המעשים היותר נדיבים ומתוקנים,וכשחוק יהיה בעיניו אם יחשדוהו כי הוא עושה חמס נגד הדין, הלא מעשי הם תמיד לפנים משורת הדין ומיושרים תכלית ההטבה, לא עלי נאמר שמירת המשפט, זה יתכן לאנשים האוהבים את עצמם שמעשיהם בלתי שלמים וכל נטיותיהם אחרי הבצע, אבל לא לבעלי היראה בעלי השלימות, ולא עוד אלא החושד בו, הוא בעיניו כבוזה את החכמים ומחלל כבוד שמים חלילה:

פיסקא זו באמונה הובטחון של החזו"א מתארת את אלו שמכונים 'רבנים' אצל בעלי הדעות המשובשות בעיקר מאלו של קוק וכת דיליה, אין לך תיאור יותר מדוייק כלפיהם, המציג אותם בצורה כה תמצתית ומדוייקת להפליא...