רחמנא ליבא בעי
אחי ורעי!
כתיב בפרשתנו (בראשית כד, סב)
"ויצא יצחק לשוח בשדה"
וכן איתא במדרש תנחומא, פרשת וירא, פרק א
אמר להן הקב"ה לישראל הוו זהירין בתפלה שאין מדה אחרת יפה הימנה והיא גדולה מכל הקרבנות שנאמר למה לי רוב זבחיכם וגו' כי תבאו לראות פני לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטורת וגו' חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו' ובפרשכם כפיכם וגו' גם כי תרבו תפלה וגו' (ישעיה א) מכלל שהיא גדולה מן הקרבנות ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפלתו ולעשות חסד עמו כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו
דהיינו שיש לנו להכיר בגדולת הבורא כל העולמים שמגלה אהבתו לתפלתינו...
וביארו לנו חז"ל במס' ברכות (דף כו ע"ב) שיצחק אבינו ע"ה תיקן לנו את בזמן זה תפלת מנחה
יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו
ועוד איתא במסכת ברכות, דף ו' ע"ב
אמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה.
שזמן תפלת מנחה הוא זמן מסוגל, אבל צריך להבין מדוע ואיך ויש לדייק מכך שנאמר שיצחק היה מתפלל ב'שדה' ומשמעות השדה מהי שהיא רמז לבית המקדש כידוע, וכן לגבי השדה שקנה אברהם אבינו בתחילת פרשת חיי שרה, אבל ג"כ ענין ה'שדה' נרמז לנו ג"כ בפרשת בראשית, כדאיתא במדרש פרקי דרבי אליעזר, פרק כא
ר' צדוק אומ' נכנסה שנאה בלבו של קין על הבל אחיו על שנתרצה מנחתו ולא עוד אלא שהיתה תאומתו של הבל יפה בנשים וחמד אותה בלבו ולא עוד אלא שאמר שאהרג את הבל אחי ואקח את תאומתו ממנו שנ' ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא אשה שנמשלה לשדה ולקח את האבן וטבעה במצחו של הבל והרגו שנ' ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו ר' אומ' לא היה יודע קין שהנסתרות גלויות לפני הב"ה ולקח נבלתו של הבל אחיו וטמנה בשדה
דהיינו שהדרך לזכות להזהר בתפלת מנחה היא ע"י שמירת הברית, וכמה ב"א צריך להתפלל לכך ע"י תפילות ותחנונים שיזכה לכך
ע"י שמירת העינים, שמירת המחשבה, שמירת הדיבור וכן הלאה, והדרך להגיע לשמירות הנ"ל היא ע"י תפלה להשי"ת
שהרי התיבה 'לשוח' קודמת לתיבה 'בשדה'
ושנזכה כולנו למידה זו בפרט בדור הזה של שמירה ותיקון כדקא יאות בב"א.
