ביאור לסימן שכט בשלחן ערוך - ח״ב

אחי ורעי! הנני מאמר מאלף בענין ביאור סימן שכט בשולחן ערוך

כ"ק האדמו"ר מבישטינא, רבי איתמר ב"ר ישכר בער לייפער[1] זיע"א, מכתבים הצריכים תלמוד, דברים הנוגעים לארץ ישראל בדבר התגרות באומות ומלחמה עם הערבים[2], עמ' 28

כבוד הרב הגאון העורך שליט"א,

שמעתי באזני וקראתי בעיני על דבר שיטתם של כמה גדולי התורה שמזהירים באזהרה חמורה, שלא ליתן שום כברת ארץ מארץ ישראל אל הערבים, ויסודם משו"ע הל' שבת סי' שכ"ט, שיוצאים למלחמה על הנכרים אפילו לא באו אלא על עסקי קש ותבן וכו'.

ולא זכיתי להבין במאי קמיירי, אי קודם החורבן ובשעה שיש מלכות ישראל, מאי קמ"ל בשו"ע, ומילתא דפשיטא הוא, והרמב"ם בהקדמתו למשנה כתב ע"ז בארוכה, שאם מתרמי מלחמה בשבת והנביא מצוה לצאת למלחמה בשבת, הרי מחויבין לחלל שבת על פיו, וכל מי שממרה את פיו חייב מיתה ועיי"ש באריכות. וברמב"ם הל' ממרים וכו'.

ואי מיירי אחר ביאת משיח, הרי כבר נאמר ולא ישא גוי אל גוי חרב וגו' ואדרבא כל הגוים יבואו להשתחוות בהר הקודש. ובע"כ מיירי השו"ע בזמן גלותנו, ובזמן גלותנו הרי ידועים דברי הרמב"ן ז"ל ברי"פ וישלח, שמעשה אבות סימן לבנים בזמן גלותם, ולעשות כמו יעקב אבינו ולצאת תמיד כנגד עשיו בדורון ובתפלה וכו'.

וכן כתב שם במדרש רבנו בחיי, שלדורות צריכין לעשות כיעקב אבינו וכותב שם רבנו בחיי וז"ל: וכן אנחנו צריכים ללכת בדרכי האבות ולהתקין עצמנו להקביל פניהם במנחה ובלשון רכה ובתפלה לפני ד' יתעלה, אבל במלחמה אי אפשר שנא' השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו' השביעם שלא להתגרות מלחמה עם האומות עכ"ל.

ולא זכיתי להבין דברי רבנו בחיי שכתב ללמוד בבנין אב מיעקב אבינו שלא להתגרות, והרי יעקב לא בא להתגרות ולמרוד באומה"ע, אלא להגן על עצמו ועל בני ביתו. וי"ל שגם לדורות יהא מותר באופן זה כשצריכים ישראל להגן על עצמם מפני האויב, מותר להם לצאת למלחמה כנגדו להגן עליהם ועל ביתם. אולם כשיהודים רוצים סתם להתגרות באומה"ע זה בודאי אסור. אכן מדברי רבנו בחיי משמע שלעולם אסור לצאת למלחמה כנגד אומה"ע, כל זמן שאנחנו בגלות.

לפיכך קשה עלי דברי רבנו בחיי שמשמע שעניני מלחמה תמיד אסור, ובודאי ראה מה שכ' הטור בסי' הנ"ל ואביו הרא"ש ז"ל, בדין מלחמה אפי' בשבת ואפי' על קש ותבן וכיו"ב.

ודין זה הביאו כל אחרוני הפוסקים, ותמיהה על רבנו בחיי מהיכן לקח דין זה דאסור להתגרות, ואע"פ דבסוף כתובות כתיב הל' דלא למרוד, אולם נראה דאין נפ"מ וענין שניהם הוא מלחמה ושפיכת דמים, וכן לא ייעשה בגלותנו.

וכן תמיהה לי על גדולי התורה הנ"ל שלא הזכירו כלל את דברי הש"ס בסוף כתובות הנ"ל, ופסקו בפשיטות דאסור ליתן לגויים איזה שטח משטחי ארץ ישראל, דזה בודאי יגרום ח"ו לשפיכת דמים. ויעקב אבינו כשחצה את אנשיו לשני מחנות דהיינו למלחמה, ואמר אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו, היתה כוונתה למחנה הכוללת הפחות חשובים, את השפחות והעבדים, אבל בדורנו אם ח"ו יבוא עשיו אין לדעת מי יהיו הקרבנות.

וכל אנשי הדעת סוברים שבאם יחזירו לערבים כל השטחים, אז בודאי ימנעו מלחמות נוספות ושפיכת דמי נקיים, ואחז"ל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ואיני יודע על מה קבעו עצמם כל אלו שאומרים לא להחזיר שום שטח משטחי ארץ ישראל.

ואם הציווי להתכונן לקראתם בדורון, הרי מותר ליתן להם דורון מעט כברת ארץ, ולאו דוקא זהב וכסף.

לא באתי להתערב בענינים הללו ולחוות דעתי אבל חפצי לדעת על מה סמכו עצמם בכל הדברים האלה, ועל כן נא לתרץ לי כל התמיהות האלה והנני בכל הברכות לו ולתורתו. ידידו עוז.

איתמר לייפער

האדמו"ר מבושטינא

חופק"ק מאנסי נ. י.

כ"ק האדמו"ר מבושטינא, רבי איתמר ב"ר ישכר בער לייפער זיע"א, מכתבים הצריכים תלמוד, ע"ד האיסור להתגרות באומה"ע[1], עמ' 30

כבוד הרב הגאון העורך שליט"א שלו' רב.

כבודך יצא לסתור מה שכתבתי בקונטרס הקודם, לברר שאין להתגרות באומות, וכי חילק בין מרידה ובין התגרות, והענין של התגרות לא נאמר בשום מקום, כך כתב ב"מ. והנה מצאתי שלא כדבריו, וביב"ע על שה"ש ה' די, כתב מפורש, מה דין אתון מתגרין בעמי ארעא למפק מן גלותא וכו' עיי"ש. הרי מפורש איסור התגרות באומה"ע.

מה שכתב ששאר גדולי ישראל ג"כ למדו הש"ס בסוף כתובות, וחס לי' לזרעי' דאבא לחלוק על גדולי ישראל, אבל אני רוצה להביא כאן קטע אחד מסה"ק ויואל משה בשם הגה"ק ר"א גאלאנטי ז"ל, ויראה מיד שאינו צודק כלל, וענין הג' שבועות נוהג בכל זמן ובכל עת ובכל שעה.

וז"ל הרה"ק המחבר ויואל משה במאמר ג' שבועות סימן ע"ה, והקדוש ר' אברהם גאלאנטי זצוק"ל (אשר החיד"א בשה"ג אות א' כתב עליו, הוא הקדוש מופלג בקדושה ככתוב בס' שבחי האר"י והוא הי' מגדולי תלמידי הרמ"ק זצ"ל ועיי"ש שהאריך בשבחו) הביא בספרו זכות אבות על מס' אבות מעשה רב וזלה"ק, על המשנה דאל תתוודע לרשות, כלומר, להשביע השבעות כגגדם ולמרוד באומות ולצאת למלחמה כנגדם, כמו שהעלו על לב אנשי פורטוגאל, ורצו להרים ראש להרגם וללכוד המלוכה, והי' שם זקן אחד ושאל על ידי שם אחד והשיבוהו, אם תעירו ואם תעוררו וגר" וכמו שפירשו ז"ל ג' שבועות השביע הקב"ה את ישראל, אחת שלא ימרדו בהקב"ה, וז"ש ואל תתודע לרשות דהיינו רשות הרבים, לילית ובן זוגה ס"מ וע' שרים עכ"ל הק'. והנה אנשי פורטוגאל עשו גזירת שמד והרגו במיתות משונות ר"ל כנודע, והנה עברו על השבועה באופן נורא, והי' זה בימי גלות שפאניא וכפי הנראה מאותה המעשה שבס' הנ"ל, שהיה בכוחם להרגם וללכוד המלוכה ולהנצל מכל אלה, ואעפי"כ השיבו מן השמים, שלא לעבור על השבועה.

ופלא בעיני הלשון שכתב בהשבועה, שלא ימרדו בהקב"ה, ולא מצינו לשון זה בשום מקום, וצ"ל הכוונה דאם עוברין על אלו השבועות הוה מרידה בהקב"ה ולהלן יתבאר בזה.

ועכ"פ הדבר ברור בלי ספק שאין אלו השבועות תלויות כלל בשבועות האומות.

עכל"ק, ויראה מכאן כ"מ דענין הג' שבועות, שייך בכל מקום ובכל זמן ואף במלכות פורטוגאל, וע"כ שפיר כתבתי שאני תמה על גדולי ישראל שפסקו בפשיטות דאסור ליתן לערבים אף שעל קטן מאדמת ארץ ישראל שלא הזכירו כלל את הש"ס דכתובות הנ"ל.

אכן רוצה אני לעורר שלא באתי ח"ו להרהר אחרי גדולי ישראל הנ"ל, ומי אני ואני זדמ"ח[2], ואין כוונתי, אלא ללמוד ולהבין הסתירות והקושיות השונות בחיינו ולעמוד על האמת לאמתה של תורה והלכה.

לבסוף אזכירה נא כאן המ"ר בדברים פ"א סי' י"ז ד"א מהו רב לכם אם ראיתם לעשיו שמבקש להתגרות בכם פנו לכם צפונה ואין צפונה אלא תורה ועיי"ש.

וכן מה שכ' שתי סתירות בנשימה אחת, כתב שצדקו אותם שאין לעשות מדינה לפני ביאת הגו"צ ואח"כ מאשים את החרדים שלא עשו הרבה לריבוי הקדושה, והנה אם המדינה אסורה מה ריבוי קדושה שייך.

ומלבד הכל הרי גדולי הצדיקים בנו שם הרבה בתים ומוסדות התורה וכידוע.

אגב אומר לו שהרבה מנכבדי קוראי המאור, הביעו לי יישר כוח בגלל אמרותי הטובות, ובפרט להזק את ענין של איסור ההתגרות מן הסה"ק רבנו בחיי, אבל אחד המכנה עצמו "רב" הוכיח אותי, למה זה אני שו"ט עם עורך המאור, וכל דבריו הנם היפך האמת ורחוקים מיראת שמים.