חיפוש
חנוכה והמאבק על חירות הנפש ולא הלאומית
למען אחי ורעי! דע לך שבעלי הדעות המשובשות מנסים להציג את חנוכה מעין אירוע לאומי דהיינו את המלחמה (עפ"ל), אבל האמת היא כי העיקר כפי שחז"ל ביארו לנו כדקא יאות שהעיקר של חנוכה הוא נס פח השמן, המלחמה על קיום התורה ולא על קיום גבולות...
רבי שמואל דוד ב"ר רפאל שלום שאול הכהן מונק זיע"א, שיח שדך, פרשת מקץ, אות ג', עמ' סה-סו
ובזה נבין למה פרסמו כ״כ את נס המנורה של חנוכה ולא פרסמו את נס המלחמה שנפלו בה רבים וגבורים ביד מעטים וחלשים כמו שטבעו בהזכרת מעין המאורע, (וכבר פער פיו לבלי חוק הרשע הגדול והמפורסם שבהם שרצונו לעשות מלחמה עם התלמוד על כך שהפך את גבורת מלחמת בית חשמונאי במלחמתם לנס של פך שמן, עפרא לפומיה), אבל האמת היא שהרי העידו על עצמם בנוסח על הנסים שהיו חלשים והאמת היא שלא נלחמו בני חשמונאי ומתתיהו על חירותם הגופנית שהרי כבר מתחילת בנין בית שני היו משועבדים לאו״ה ואף הוצרכו לצור את צורת שושן הבירה בשער שושן שבבהמ״ק ומ״מ לא מרדו מפני כן, אבל מרדו כשגזרו על הדת. ומצינו בספר החשמונאים (אע״פ שאין הספרים הללו בני סמכא) שבאחת מן המלחמות נהרגו הרבה מישראל ואח״כ נמצא שתחת בגדיהם היו להם צלמים, משמע שגם בימיהם היו אנשים שנלחמו רק על חירות העם הגופני ועבדו ע״ז, והם נהרגו כי לא היו כדאי.
ובהפטרה של שבת חנוכה נאמר הלא ידעת מה המה אלה וגו׳ לא בחיל ולא בכח, ופירש״י כשם שהזיתים מעצמן נמסקין ומטיפין שמן לנרות כך לא בחיל ולא בכח וגו', ע״כ, וזה נתקיים בנס חנוכה כי אז הוצרכו להלחם, ושמא יעלה על הדעת ח״ו שכחם ועוצם ידם הושיעו להם, לכן עשה הקב״ה נס במנורה שדלקה מעצמה כמו במראה זכריה (כפירש״י בזכריה) לומר שגבורות המלחמה היו רק נסים מן השמים.
וכשם שהשבטים אמרו כיון שנכבה אור תורה אין רצוננו בשלום כך אמרו בני חשמונאי וכן עשה להם הקב״ה נס במנורה מדה כנגד מדה, ולכן תקנו חז״ל פרסומי ניסא דווקא של נס המנורה שאי אפשר להבינו בדרך הטבע והוא המגלה ומלמד לנו שאף המלחמה היתה בדרך נס.
[וכבר הבאתי ראיה במק״א שלענ״ד המלחמה היתה רשות ולא היתה אלא מחמת קנאת השי״ת, שהרי בדורו של שמד כשהיו שם גדולי התנאים מ״מ לא נלחמו].
והמלחמה עם אויבי השי״ת היינו השלום באמת כמ״ש בשבת ר״פ כל כתבי (דף קט״ז ע״א) שמותר לשרוף ספרי המינין עם אזכרותיהן ק״ו ממגילת סוטה ומה להטיל שלום בין איש לאשתו אמרה תורה למחוק את השם ית״ש המעין הללו המטילין איבה וקנאה ותחרות בין ישראל לבין אביהם שבשמים עאכו״כ, ותימה היאך למדו מצות המלחמה מן מצות השלום, אלא מוכח כי עיקר השלום הוא השלום שבין ישראל לאביהם שבשמים ולא השלום עם בני אדם רשעים, אדרבה השלום עם הרשעים הוא איבה בין ישראל לאביהם שבשמים (וכמו איש ואשתו דרים יחד ואחד מן החוץ בא לחרחר ריב ביניהם ומגרשים אותו כדי להטיל שלום בין איש ואשתו, גירוש זה נקרא ע״ש עיקרו שהוא עשיית שלום ולא ע״ש צורתו החיצונה שהוא מחלוקת).
