מוסדות שמקבלים תמיכה מפורקי עול תורה ומצות

למען אחי ורעי! דע לך שבעלי הדעות המשובשות אם תמצא אצלם מוסדות חינוך רובם ככולם, הינם 'מחנכים לסיסמאות' ו'וורטים' על התורה ומהפכים דא"ח ל'פולקלור' רח"ל

והדרך שהם עושים זאת היא ע"י שהלימוד תורה אצלם נעשה בעירבוביא בין טוב לרע, דהיינו שמהפכים "רע" ל"טוב" ו"טוב" ל"רע" (רח"ל), ודבר זה הוא איסור מפורש לפי דעת תורתינו הק'

ועוד טעות איומה היא שאפשר לשלוח לחינוך שמקבל תמיכה מ'מלכות המינות'.... והרי כבר מצינו בפגיעה בהבל פיהן של תינוקות של בית רבן, וכן איתא בתנא דבי אליהו, פרשה יח, ד"ה פעם אחת

פעם אחת הייתי מהלך בתוך גולה של בבל, ונכנסתי לעיר גדולה שכולה ישראל, ואין בה גוים, מצאתי שם מלמד תינוקות אחד, ויש לפניו מאתים נערים שרובן בני שמונה עשרה ובני עשרין שנה, (ואין רבן ביניה אלא בן אחד ובן בן בלבד), בשביל מעשיהן מקולקלין של אותן נערים מת רבן ומתה אשתו ומת בנו ומת בן בנו, ומתו כל הנערים שרובן בני שמונה עשרה ורובן בני עשרים שנה, והייתי בוכה ומתאנח עליהן, בא עלי מלאך אחד, אמר לי, מפני מה אתה בוכה ומתאנח, אמרתי לו, לא אבכה ולא אתאנח על אילו שבאו לידי מקרא ומשנה ועכשיו הלכו להן כלא היו, אמר לי, יפה אתה בוכה ומתאנח, מפני מה הן עושין דרכים מכוערין ודברים שאינן ראויים ומקלקלין את עצמן ומוציאין שכבת זרע חנם, הן לא ידעו בעצמן שמיתה משגתן, אם כך היא מידה למה נתנה משנה לחכמים (קידושין פ"ד בגמרא פ' ע"ב), לא יתייחד אדם עם שתי נשים, אבל אם תאמר אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים, אין הלכה כן, שאם יעמוד אחד (ובא) [ויבא] עליה בעבירה אין כאן עדות שלימה, אבל אשה אחת מתייחדת עם שלשה בני אדם, שאם יעמוד אחד מהן ויבא עליה בעבירה יש כן עדות שלימה, (מה) [ומה] הפרש בין שנים לשלשה, אלא זה ששנו שלשה, לא שנו אלא בתלמידי חכמים ובחכמים גדולים, אבל בפריצים אפילו עם מאה לא תתייחד.

האיר ה' עיני במשמעות דברי התנא "בתוך גולה של בבל, ונכנסתי לעיר גדולה שכולה ישראל, ואין בה גוים" – מה קרה לגוים, ועוד בעיר שמצויה בגולה של בבל??? למה הם אינם מצויים שם, פשיטא המלמדים היו מבעלי הדעות המשובשות 'בעלי זרוע' ומחפשי השררות שגרשו את הגויים... ודו"ק.

ועל דרך זו גם צריך לבאר בענייני דיומא שהפיגולים (מפלגות) למיניהם כל אחד פותח לו מוסדות חינוך ושם מחנכים את תלמידיהם להצביע כמו עדרים, כדברי התנא 'שהאמת תהי' נעדרת דהיינו עדרים עדרים' וכל עדר עם המוסד חינוך לטומאת הבחירות שלו.

ועוד איתא בדב"ק של רבי נתן מברסלב 'מוהרנ"ת' זיע"א, ספר ליקוטי הלכות או"ח, הלכות פסח הלכה ז, אות ו'

וְעַל - כֵּן רָאוּי לָנוּ לִבְכּוֹת וְלִצְעֹק יוֹם וָלַיְלָה נִבְטוֹשׁ רֵישָׁא בְּכוֹתְלָא דְבֵיתָא. בַּת עַמִּי חִגְרִי שָׂק הִתְפַּלְּשִׁי בָּאֵפֶר אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ מִסְפַּד תַּמְרוּרִים. עַל גֹּדֶל הַשֶּׁבֶר וְהַצָּרָה הַגְּדוֹלָה הַנִּשְׁמַעַת בָּעוֹלָם, אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא הָיְתָה כָּזֹאת, אֲשֶׁר נִתְחַבְּרוֹת בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת כַּמָּה כִּתּוֹת רְשָׁעִים גְּמוּרִים מְפֻרְסָמִים, וְעָשׂוּ לְעַצְמָן חֶבְרַת חִנּוּךְ נְעָרִים לְלַמֵּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּטַנִּים חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּלְשׁוֹנוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. וְהֵם מְטַמְּאִים הֶבֶל פִּיהֶם הַקָּדוֹשׁ וְעוֹקְרִים אוֹתָם בְּחַיֵּיהֶם מִקַּטְנוּתָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִן הַתּוֹרָה, כִּי מַרְגִּילִים אוֹתָם בְּדַרְכֵי הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּבְמַלְבּוּשֵׁיהֶם מִנְּעוּרֵיהֶם וְהֵם צוֹדִים נְפָשׁוֹת יְקָרוֹת לְפוֹרְחוֹת לַגֵּיהִנֹּם, אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ, אוֹי לָנוּ עַל שִׁבְרֵנוּ, אוֹי וַאֲבוֹי, וְאִם אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה כְּמוֹ אֶפֶס קָצֶה מֵעֹצֶם הַצָּרָה הַזֹּאת יִכְלוּ הֲמוֹן יְרִיעוֹת, כִּי אֵין רָעָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ, כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה בַּחוּשׁ שֶׁכָּל אֵלּוּ הַנְּעָרִים שֶׁנִּתְגַּדְּלוּ עַל - פִּי הַדְּרָכִים הָרָעִים הָאֵלּוּ הֵם אֶפִּיקוֹרְסִים מְפֻרְסָמִים וְהֵם גְּרוּעִים מִמְּשֻׁמָּדִים, וּמְחַלְּלִים שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא וּמִתְלוֹצְצִים מִכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה. וּבְיוֹתֵר מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִדִּבְרֵי הַתַּלְמוּד וְאַגָּדוֹת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַד שֶׁאָסוּר לַחֲזֹר וּלְהַעֲלוֹת עַל הַכְּתָב וּמִכָּל שֶׁכֵּן בְּעַל פֶּה, דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים וְהַמָּרִים, אֲשֶׁר הֵן הֵן הָאֶפִּיקוֹרְסִים הַגְּמוּרִים שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ שֶׁאֲפִלּוּ הַכּוֹפֵר בְּדָבָר אֶחָד מִדִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נִקְרָא חִנּוּךְ נְעָרִים לְלַמֵּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּטַנִּים חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּלְשׁוֹנוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. וְהֵם מְטַמְּאִים הֶבֶל פִּיהֶם הַקָּדוֹשׁ וְעוֹקְרִים אוֹתָם בְּחַיֵּיהֶם מִקַּטְנוּתָם מֵהַשֵּׁם אֶפִּיקוֹרוֹס, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁהֵם כּוֹפְרִים בְּרֹב דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּבְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ חָכְמָה יְוָנִית? וְהֵשִׁיבוּ, יְלַמְּדֶנוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה. וְכַמְבֹאָר בָּאַלְשֵׁיךְ וּבַשְּׁלָ"ה וּבִשְׁאָר סְפָרִים גֹּדֶל הָאִסּוּר לִלְמֹד חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּלְשׁוֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלַן, מִלְּבַד מַה שֶּׁמְּבַטְּלִין הֶבֶל פֶּה הַקָּדוֹשׁ שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן שֶׁיַּעַסְקוּ בִּדְבָרִים חִיצוֹנִיִּים שֶׁאָסוּר לַעֲסֹק בָּהֶם. וְאִי אֶפְשָׁר לְהִתְוַכֵּחַ וְלִטְעֹן עִמָּהֶם עַל דַּרְכֵיהֶם, כִּי מְהַפְּכִים דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים וּמוֹצְאִין לָהֶם סְבָרוֹת הֲפוּכוֹת שֶׁל שְׁטוּת וָהֶבֶל, שֶׁצְּרִיכִין, חַס וְשָׁלוֹם, לְהַרְגִּיל אֶת הַתִּינוֹק בִּדְרָכִים נְבוֹכִים הָרָעִים הַלָּלוּ, בִּדְרָכִים רָעִים אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמְעוּ מֵעוֹלָם. וְכָל דַּרְכָּם וְהַנְהָגוֹתָם הוּא רַק לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַתִּינוֹק בְּדַרְכֵי הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִנְּעוּרָיו אֲשֶׁר הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִזְהִירָנוּ לְהִתְרַחֵק מֵהֶם וּמִדַּרְכֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם". וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ". וְכַמְבֹאָר בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן קעח, שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת מֻבְדָּל מֵהֶם בְּמַלְבּוּשָׁיו וּבְמַעֲשָׂיו וְכוּ'. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ וּלְבָאֵר עֹצֶם הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא נִהְיְתָה, אֲשֶׁר עַל זֶה הִתְנַבְּאוּ כָּל נְבִיאָיו שֶׁיִּהְיֶה בְּסוֹף הַיָּמִים צָרָה אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְהָיְתָה עֵת צָרָה לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמוֹהוּ לֹא תוֹסִיף וְכוּ'".

אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהִתְרַחֵק אֶת עַצְמוֹ וְאֶת בָּנָיו מֵהֶם. וְאִם אֵין בְּיָדֵינוּ לְמָנְעָם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, עַל כָּל פָּנִים הַחִיּוּב עַל כָּל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי יִשְרָאֵל הַכְּשֵׁרִים לְהַזְהִיר אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָּנָיו לְדוֹרוֹת שֶׁיִּתְרַחֲקוּ בְּכָל מִינֵי הִתְרַחֲקוּת מִדְּרָכִים אֵלּוּ.

וְשֶׁלֹּא לִתֵּן אֶת בָּנָיו לְחֶדֶר שֶׁלּוֹמְדִים בּוֹ אֶחָד מֵהַבָּנִים אֵלּוּ הַהוֹלְכִים בִּדְרָכִים אֵלּוּ הָרָעִים הַנַּ"ל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵצֶל זֶה הַמְלַמֵּד אֵין עוֹסְקִים בַּלִּמּוּד הָרַע הַזֶּה רַק לוֹמְדִים אֶצְלוֹ תּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה גְּמָרָא וּפוֹסְקִים, רַק שֶׁקְּצָת תַּלְמִידִים לוֹמְדִים בְּמָקוֹם אַחֵר אֵלּוּ הָעִנְיָנִים, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְהִתְחַבֵּר עִמָּהֶם כְּלָל שֶׁלֹּא יַמְשִׁיכוּ אֶת בָּנָיו חַס וְשָׁלוֹם, לְדַרְכָּם הָרָעָה וְלִסְבָרוֹתֵיהֶם הַמָּרוֹת שֶׁלֹּא יַכְנִיסוּ בּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה תַּאֲוָה לִלְמֹד סִפְרֵיהֶם הָרָעִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עַל כְּלָלִיּוּת יִשְרָאֵל וִימַהֵר גְּאֻלָּתֵנוּ וְיָבִיא לָנוּ אֶת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ. אָז יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְכוּ'".