המכתב מאליהו וביאורו על עקבתא דמשיחא

רבי אליהו דסלר זיע"א, מכתב מאליהו, ח"ג, עמ' 217-218, עקבות משיחא

מאז חורבן הבית, גדל והלך כח הגאוה של המלכות הרביעית. בגלות זו ההסתר והחושך, שבאו בעטיו של חטא אדם הראשון, הולכים וגדלים, ההשקפות החומרניות מתגברות ומאפילות על הרוחניות.

מדי דור בדור מתפתח המדע, מתרבות האפשרויות לניצול עולם הזה לתועלת האדם, וכתוצאה מכך מתרבה גאות האדם, כאילו הכל בידו ניתן, ולא יבצר ממנו כל דבר. השקפות אפיקרסיות על עליונות כח האדם הולכות ומציפות את כל העולם כולו, עד כדי יציאה בריש גלי במלחמה כנגד האמונה והמאמינים בה' ותורתו. זהו עיקר תוכן הגלות של המלכות הרביעית, ולכן עלינו לדעת שזהו הנסיון שבו צריכים ישראל לעמוד בגלות זו.

סוף גלות זו היא התקופה הקרויה בפי חז"ל: "עקבות דמשיחא", שבה "חוצפא יסגא" (סוטה מ"ט:). אז גלות השכינה היא תחת יד חצופי ישראל: הן נשמות "ערב רב" המעורבות בישראל, אשר שורש טומאתם העיקרי הוא החוצפה כלפי שמיא - מדת עמלק. זה לשון הגר"א (בביאורו לתיקוני זוהר חדש, דף ל"ז ע"ב):[1] "ערב רב שבישראל הן עמלקים כמו שכתב בזוהר"[2]: ומובא שם שב"ערב-רב" ישנם כחות של חמש אומות, ראשי תיבות : נג"ע ר"ע: והעיקר שבהם הוא עמלק - ע' האות האחרונה. השלטון על העם הקדוש נמסר בידי ערב-רב, כמובא בהגר"א (שם)[3]: "הערב רב שהן רישא דעמא קדישא בגלותא בתראה, שנאמר - היו צרייך לראש, וכמו שכתב ברעיה מהימנא".[4] בכח גאותם ושלטונם מנסים הם להשפיע בהשקפות טמאות אפיקורסיות של "כחי ועוצם ידי", ועומדים בחציפות ובעזות כנגד האמונה, התורה ועבודת ה'.

זה הוא הנסיון שלתוכו הוטל עם ישראל ב"עקבות דמשיחא". ה' יתברך משיב יהודים רבים לארץ ישראל ושולטים בה, ופורקי עול התורה מתגאים כאילו הם עשו ופעלו זאת בגבורתם, וככל שתגדל גאותם תגדל חוצפתם, ויגבר רצונם להשליט את האפיקורסות ח"ו.

זהו הנסיון האחרון של גלות השכינה, הנסיון הקשה ביותר. אם נכיר את הנסיון הזה בכל הקפו, נדע את התפקיד שהטילו משמים על תקופתנו - להתחזק נגד הדעות החומריות הכוזבות, ולהכיר כי טעות גמורה היא בידי אלה הטוענים[5] כאילו שאנו עשינו את שלנו - באנו לארץ ישראל, לחמנו עליה, והננו שולטים בה - וה' יתברך כבר יעשה את שלו ובמשך הזמן ירבו אמונה ויראת שמים. אולם עלינו להכיר כי הם מחליפים את מה שבידי ה', ואינו בתחום בחירתנו, כי הרי "ה' איש מלחמה", וידיו פעלו כל זאת, במה שמוטל עלינו לעשות, ואינו בידי שמים, כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'.

העומדים בתקיפות ובגבורה נפשית בנסיון הקשה הזה, של הדעות הכוזבות של "כחי ועוצם ידי", ואינם מתפעלים ומושפעים מחוצפת הכפירה, ולא מתבטלים כלפיה כלל, אלא אדרבא מתחזקים באמונתם ואינם זזים מהשקפת התורה וחז"ל[6] כמלא נימה, ומתמסרים לגמרי לעבודה פנימית בתורה ובתפלה ויראת שמים, הם אשר יזכו לגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו. להם יתגלה שוב האור העליון של ההכרות הבהירות, ידיעת האמת לאמיתה - אורו של גן-עדן, ויתוקן כל החושך וההסתר שהיה מתעבה והולך מאז חטא אדם הראשון, ויזכו לסוף התיקון דלתתא, שבעולם הזה, ולגילוי כבוד הדר מלכות ה' בשלמות בעולם הבא - מלכות דסלקא לעילא.