חיבוט הערבות והחמש מינים דערב-רב

אחי ורעי! הנה איתא ביד החזקה לרבינו משה ב"ר מימון 'הרמב"ם' זיע"א, ספר זמנים, הלכות סוכה ולולב, פ"ז הל' כ"א

וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש, אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה בזמן הזה; כיצד עושה, לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש, בלא ברכה - שדבר זה מנהג נביאים הוא.

ונראה לי בסייעתא דשמיא לומר חידוש שהתחדש לי מעניין 'חיבוט הערבה', דאיתא במדרש ויקרא רבה, פרשה ל פסקה יב (יב)

ד"א פרי עץ הדר אלו ישראל מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים.

כפות תמרים אלו ישראל מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים.

וענף עץ עבות אלו ישראל מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה.

וערבי נחל אלו ישראל מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים

ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם לאבדן אי אפשר אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה הה"ד (עמוס ט) הבונה בשמים מעלותיו ואימתי הוא מתעלה כשהן עשויין אגודה אחת שנאמר (שם) ואגודתו על ארץ יסדה לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון:

והנה מצינו ג"כ שדרוש דרשו בצורה פלאית שה'ערבות' הינם כנגד משה רבנו 'רעיא מהימנא' ואהרן הכהן 'אוהב שלום' ע"ה, כדאיתא בפיוט 'סוכה ולולב לעם סגולה' לרבי משה ב"ר יעקב אדהאן[1] זיע"א

הֶהָדָס רוֹמֵז לִשְלוֹשָה אָבוֹת.

מֹשֶה אַהֲרוֹן בַּדֵי עֲרָבוֹת.

יוֹסֵף לַלּוּלָב חֶמְדַּת לְּבַבוֹת.

דָּוִד לַאֶתְרוֹג כַּלָה כְּלוּלָה.

ועוד איתא בסידורים 'תפלה נאה לאומרה בשעה שאוגדין את הלולב'

...על ידי ג' הדסים שהם כנגד שלשה אבות אברהם יצחק ויעקב ע"ה ושני בדי ערבות שהם כנגד משה ואהרן ועל ידי לולב ואתרוג שהם כנגד יוסף ודוד שיתקשרו ד' אותיות שמך הגדול והקדוש... ועל ידי שני בדי ערבות מלוי ה"ה של שמך הגדול

והנה זה פלא הכיצד ה'דרש' וה'סוד' כביכול סותרים זה את זה, ויש לומר שהכוונה היא זו, שמרע"ה הוא הוציא את הערב-רב ממצרים, ואהרן הכהן ע"ה 'הוטעה' עם 'מעשה העגל' של הערב-רב

וכידוע שהערב-רב[2] הינם 'עמי ארצות' דהיינו 'בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים', כי מערבבים בין טוב לרע, ומהפכים בין טוב לרע וגם אומרים שהטוב הוא רע (רח"ל)

אבל כל עוד שהערבות מחוברים ל'צדיק יסוד עולם' הלולב, ואין נוגעים ב'לבא' האתרוג דא מלכותא קדישא דוד מלכא קדישא, אזי האחדות אפשרית, ואין מצב שיהי' יהודי שהוא 'מחוץ למחנה'!, רח"ל.

אבל ברגע שיש חמשה ערבות דהיינו 'ערבה' 'ערב ה' 'חמש מינים דערב-רב', כדאיתא בזוה"ק, ח"א, דף כה ע"א

וחמש מינין אינון בערב רב, ואינון (סי' נג"ע ר"ע) נ'פילים ג'בורים ע'נקים ר'פאים ע'מלקים, ובגינייהו נפלה ה' זעירא מאתרהא[3], בלעם ובלק מסטרא דעמלק הוו, טול ע"ם מן בלעם, ל"ק מן בלק, אשתאר בב"ל, (בראשית יא ט) כי שם בלל ה' שפת כל הארץ.

ואלין אינון דאשתארו מאלין דאתמר בהון (שם ז כג) וימח את כל היקום, ומאלין דאשתארו מנהון בגלותא רביעאה, אינון רישין בקיומא סגי, ואינון קיימין על ישראל כלי חמס, ועלייהו אתמר (שם ו יג) "כי מלאה הארץ חמס מפניהם", אלין אינון עמלקים[4].

אזי תיקנום צופים שרמזו לנו באותם חמש בדי ערבות הינם כנגד 'חמש מינין אינון בערב רב', ואין להם חיבור לכלל ישראל ואין מציאות של אחדות עמהם, והתיקון של אותם 'רישי עמא' הוא שבירת ראשם בחזקה ע"ג כלי, ורק אח"כ לאחר שבירת ראשם בעליונים ניתן להגישם כמנחה ריח ניחוח לה' מעל ארון הקודש...

____________________________

[1] רבי משה ב"ר יעקב אדהאן זיע"א - שימש כאב"ד ומנהיג רוחני של יהודי מכנאס. ידועים לנו ממנו כתריסר שירים, חלקם נדפסו בקובץ 'קול יעקב', חלקם מפוזרים בכתבי יד. פיוטו המפורסם ביותר שנתקבל בכל הקהילות הספרדיות הוא 'סוכה ולולב לעם סגולה', פיוט המפרט את טעמי מצוות החג על דרך הסוד. שירו 'מבורך שבת' נתקבל בכל קהילות צפון אפריקה. שיר נוסף שלו לכבוד התורה הוא 'לכבוד תורה ההדורה'. כמו כן ידועה קינה משלו - 'עדת א'ל נא בכינה'. נפטר בשנת ה'תצ"ז.

[2] מלש' ערבוביה שמערבבין 'טוב' ו'רע' 'אור' ו'חושך', כדאיתא בפירש"י, חומש ברא', פרק א פס' ד

"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל" – אף בזה אנו צריכים לדברי אגדה: ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים, והבדילו לצדיקים לעתיד לבא.

ולפי פשוטו, כך פרשהו: ראהו כִּי טוֹב, ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשין בערבוביא, וקבע לזה תחומו ביום, ולזה תחומו בלילה.

[3] דהיינו שהאות ה"א לא מחוברת לט"ל להשלים שם מ"ה קומת 'אדם'. והיא מופרדת כל זמן הגלות. וידועה הדרשה של אד"ם ר"ת א'דם ד'וד מ'שיח, וד"ל.

[4] זוה"ק ח"ג, פרשת נשא, רעיא מהימנא, דף קכה ע"ב

ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישי עמא כי מלאה הארץ חמס, ולית לון יכולת למעבד טיבו עם ת"ח, ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון ואפילו חיי שעה וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים...