מושחתים נמאסתם שמובא בפירש״י הראשון עה״ת
אחי ורעי! הנה נוהגים בעלי הדעות המשובשות לנפנף בפירוש רש"י הראשון עה"ת כהיתר לכל הפשעים שלהם והצדקת שחיתות מוסרית, מבלי להבין לאשורן דב"ק של פירש"י
והנה כתב במפורש 'ונתנה לאשר ישר בעיניו' דהיינו למען לזכות בארה"ק, עלינו להיות 'ישרים' ולא עקומים ע"י חילול וביזוי תורה ומצות כפי שעשו אלו שהקימו את המדינה.
וכעת בעלי הדעות המשובשות הנגררים אחרי הציונות, שמנסים לשמש כ'חותמת גומי', מתרברבים בהיתר זה כאלו כעת הכל מותר.
ודב"ק של רש"י הק' זיע"א די ברורים, וכוונתו היא לכך שהארץ ניתנת למי שישר בעיני הקב"ה, ולא לאלו ההולכים בה בעקמימות כדאיתא בדב"ק של רבי נפתלי צבי יהודה ברלין 'הנצי"ב מווזל'ין' זיע"א, פתיחה לספר בראשית
זה הספר הנקרא "ספר בראשית" נקרא בפי הנביאים "ספר הישר", כדאיתא במסכת עבודת כוכבים (כה ע"א) על שני מקראות: בספר יהושע (י יג): "הלא היא כתובה על ספר הישר", ובספר שמואל (שמ"ב א יח): "ויאמר ללמד לבני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר". ומפרש רבי יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו "ישרים", שנאמר: "תמות נפשי מות ישרים" (במדבר כג י).
ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם "ישרים" בייחוד, ולא "צדיקים" או "חסידים" וכדומה. וגם למה מכונה זה הספר ביחוד בכינוי "ישרים", ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכנוי.
והענין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פעלו... צדיק וישר הוא" (דברים לב ד), דשבח "ישר הוא" נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחורבן בית שני, שהיה "דור עקש ופתלתל" (שם פסוק ה); ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס[1]. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית. כגון הסיקריים.
ועל זה היה צידוק הדין, שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאֵלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות אע"ג שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסוּת ישוב הארץ.
וזה היה שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו "ישרים", היינו: שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים; מכל מקום היו עִמם באהבה, וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אף-על-גב שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם, כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם!
ובבראשית רבה פרשת וירא (פרשה מט) איתא על זה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו : "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע" (תהלים מה ח) - "אהבת להצדיק את בריותי, ותשנא להרשיען...", והיינו ממש כ"אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז ד ובפסוק ה), שאף-על-גב שאין הבן הולך בדרך מישרים - מכל מקום שׂוחר שלומו וטובו. וכן הוצק חן ודרך ארץ נפלא, על דבר אברם את לוט, כמו שנתבאר בפרשת "לך".
וכן ראינו כמה נוח היה יצחק אבינו להתפייס ממשנאיו, ובמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו - נתפייס באופן היותר ממה שבקשו ממנו, כמבואר במקומו.
ויעקב אבינו, אחר שהיטב חרה לו על לבן, שידע שבקש לעקרו לולי ה', מכל מקום דבר עמו דברים רכים. עד שאמרו על זה בבראשית רבה (פרשה עד): "קַפְדָנוּתָן של אבות ולא עַנְוְתָנוּתָן של בנים" (עיין שם), ונתפייס עמו מהר.
וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בדרך ארץ מה ששייך לקיום העולם, המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומשום הכי נקרא כמו כן ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט.
ובלעם בשעת רוח הקודש - לא היה יכול להתפלא על רוע מעשיו, שאינו צדיק וחסיד כאברהם יצחק ויעקב, אחרי שהוא נביא אומות העולם וראשו במקור הטומאה. אכן התפלא על רוע הילוכו בדרך ארץ, שאם שראוי היה לו לשנוא את ישראל תכלית שנאה, באשר שהמה בני אברהם יצחק ויעקב וראשם במקור הקדוּשה, אבל מכל מקום לא היה ראוי לפניו לבקש לעקר אומה שלימה. ואינו דרך ישרה בקיום העולם. ועל זה צעק "תמות נפשי מות ישרים", היינו: מקיימי הבריאה.
ובדברינו נתיישב יפה על מה נקרא זה הספר ספר הישר, שהוא ספר הבריאה.
________________________________
[1] וכן איתא בדב"ק של רבי ישעי' קרליץ 'החזו"א' זיע"א, אמונה ובטחון, פרק ג פיס' יא
ובני אדם השלמים בטוב המדות בהיותם מתלמדים עליהם בנערותם בספרי תיקון המדות, ואת הלכות המשפט לא למדו, ולבם לא קנה את אהבת המשפט, צפוים המה לחלי של עוות הדין יותר מאלה ההדיוטים שלא למדו את מוסר היראה ותורת המדות, כי ממדת היצר הרע להכניס גבהות הלב ותקיפות הדעת בלב המשתלם, ומביט על אנשי המון הבטה גאונית, כאילו הוא מורם מהם למעלה למעלה, וכל מה שהוא עושה הוא בעיניו מן המעשים היותר נדיבים ומתוקנים, וכשחוק יהיה בעיניו אם יחשדוהו כי הוא עושה חמס נגד הדין, 'הלא מעשי הם תמיד לפנים משורת הדין ומיושרים תכלית ההטבה, לא עלי נאמר שמירת המשפט, זה יתכן לאנשים האוהבים את עצמם שמעשיהם בלתי שלמים וכל נטיותיהם אחרי הבצע, אבל לא לבעלי היראה בעלי השלימות', ולא עוד אלא החושד בו הוא בעיניו כבוזה את החכמים ומחלל כבוד שמים חלילה:
פוסטים קשורים
הצג הכולכ"ק האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל ב"ר יו"ט ליפא טייטלבוים זיע"א, דברי יואל מועדים חלק י' – שבועות, סימן קל"ג, משנת תרצ"ג ויהי בימי שפוט...