שורש טעותם של הציונות/הדתית
אחי ורעי! הנה עומד מולנו אתגר להבין מהיכן נובעת שורש טעותם של הציונות/הדתית - לא שאנו נלמד עליהם זכות על תפיסת עולמם המשובשת מכיוון שגם לאחר שהתבררה טעותם ושגיאתם עדיין אוחזים בקרנות המזבח ומנסים להמשיך את ריקודם סביב עגל הזהב, ולהקריב למולך הציוני.
והנה איתא במדבר רבה, פרשה לה פסקה ו
...תני בשם ר' אלעזר הסייף והספר ניתנו מכורכין[1] מן השמים אמר להם הקדוש ברוך הוא אם שמרתם מה שכתוב בספר זה הרי אתם ניצולים מן הסייף ואם לאו סוף שהוא הורג אתכם והיכן הוא משמען של דברים שנאמר (בראשית ג) ויגרש את האדם לשמור את דרך עץ החיים 'את דרך' זו 'דרך ארץ' ואח"כ 'עץ החיים' זו 'תורה'[2]
תני בשם רשב"י הככר והמקל ניתנו מכורכין מן השמים אמר להם אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו היכן הוא משמעו של דבר (ישעיה א) אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו וחרבין תאכלו א"ר אחא צריכים ישראל לחרובא עבדון תתובא אמר ר' עקיבא יאה מסכנותא לברתיה דיעקב כערקא סומקא ברישא דסוסיא חיורא:
ועוד נשנה במדרש דברים רבה, פרשת וילך, פרשה ד פסקה ב
א"ר אלעזר הסייף והספר ירדו כרוכים מן השמים אמר להן אם תעשו מה שכתוב בספר הזה אתם ניצולים מן הסייף הזה ואם לא תעשו אתם נהרגים בסייף הזה
והנה ג"כ במאמר מוסגר צריך לציין שהתנא רבי אלעזר ע"ה (תלמידו של רבי יוחנן ע"ה) שדב"ק נשנו כאן הרי הם מתאימות כפתור ופרח עם דב"ק במס' כתובות, דף קיא ע"א (וגם כן נשנה בצורה של דו שיח של הקב"ה עמנו) "בצבאות או באילות השדה" אמר רבי אלעזר אמר להם הקדוש ברוך
הוא לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר
את בשרכם כצבאות וכאילות השדה
ונחזור לענייננו דהנה תורתינו הק' והחרב - דהיינו הקרבות - ירדו לעוה"ז מכורכין אחד בשני, לא בשביל שישארו כך אלא כדי שנדע להפריד ביניהם, שנראה את זה כאות אזהרה
אבל הציונות/הדתית תפסה בצורה מעוותת את הרעיון הנ"ל בכך שהם צריכים להיות מחוברים אחד לשני ולא הבינה שהינם רק מכורכין לצורך הפרדה, לצורך בחירה, שנבחר בטוב (בתורתינו הק') ולא ברע (הסייף, החרב והמקל)
העניין הנ"ל של שילוב טמא בטהור הרי זה חוט השני שקושר את כל תפיסת עולמם של הציונות/הדתית[3]... מבלי ההבנה שאינם יכולים ללכת יחדו,
מי יתן והשי"ת יזכנו להאיר עיניהם לצאת מהבלבול הנורא הזה שהם שרויים בו, ויקויים בהם ובנו התפילה
אחינו כל בית ישראל,
הנתונים בצרה ובשביה,
העומדים בין בים ובין ביבשה,
המקום ירחם עליהם,ויוציאם מצרה לרווחה,
ומאפלה לאורה, ומשעבוד לגאולה,
השתא בעגלה ובזמן קריב, ונאמר אמן"
