ההבדל העצום בין ׳שבת חיי שרה׳ ׳לשבת חברון׳
למען אחי ורעי! ביקשו ממני שאבאר את המציאות ע"פ דעת תורתינו הק', שנעשה לאחר חילול השם הגדול לפסטיבל המכונה 'שבת חברון', ואמנם הי' ראוי לפרסם לפני שבת חיי שרה, אבל בגלל הרדיפות וההטרדות של המזרחיסטנים למיניהם לפעמים אינני מצליח למצוא זמן להספיק הכל והי"ת יתן לי כוחות עזר וסיוע להשלים הכל, וכעת נחזור לעניינו.
והנה לאחר מה שמכנים בעלי הדעות המשובשות עורכים פסטיבל 'שבת חברון' בזמן שמתקיימת פרשת 'חיי שרה'.
ודע לך שזה ממש ההפך בין ב' הדברים הללו, כי הם מנסים להלביש את תפיסת עולמם החולנית המכונה 'לאומיות'[1] על תורתינו הק', ה"י
והנה ביאור נפלא זה מצינו בדב"ק של רבי יעקב ב"ר ראובן אבן צור[2] זיע"א, ויקרא יעב"ץ, סוף דרוש א'
השבעתי אתכם בנות ירושלים וכו'. ורז"ל פירשו (כתובות קי"א ע"א) השבועה הראשונה לישראל, שלא ימרדו באומות העולם לעלות בזרוע קודם הקץ כמעשה בני אפרים. וזהו [המשך] קול דודי הנה זה בא [להזהיר], שלא יעלו בזרוע ויעברו על השבועה ויענשו על זה בא.
או דבזכות זה שמקבלין דין שמים עליהם שלא למרוד באומות העולם עד עת קץ, בא הקץ "מדלג על ההרים" בזכות אבות, שלא רצו ליקח בזרוע אף אם להם לבדן נתנה הארץ למורשה.
ומצינו שאברהם ביקש מקום לקבור שרה ולא מצא, עד שקנה בדמים יקרים. וכן יעקב ביקש וכו' וקנה במאה קשיטה[3] שלא למרוד באומות העולם, עי"ז מקרבין את הגאולה, שזכות אבותם מסייעת בדבר זה, לחלוק כבוד למלכות ולמי שהשעה משחקת לו וק"ל.
וכל מעשי האבות הנ"ל יש לנו ללכת בדרכיהם, וזוהי הישרות שבזכותה ניתנת הארה"ק למורשה (כדאיתא בפירש"י הראשון עה"ת).
והרחיב את הישרות הזו של האבות, באר היטב, הנצי"ב מוולוזין זיע"א בהקדמה לחומש בראשית, וראוי לשנן דב"ק (העמק דבר בראשית פתיחה)
וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בדרך ארץ. מה ששייך לקיום העולם המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומש"ה נקרא כמ"כ ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט. ובלעם בשעה שהיה רוה"ק עליו לא היה יכול להתפלא על רוע מעשיו שאינו צדיק וחסיד כאברהם יצחק ויעקב אחרי שהוא נביא אוה"ע. וראשו במקור הטומאה. אכן התפלא על רוע הילוכו בדרך ארץ שאם שראוי היה לו לשנוא את ישראל תכלית שנאה באשר שהמה בני אברהם יצחק ויעקב וראשם במקור הקדושה. אבל מכל מקום לא היה ראוי לפניו לבקש לעקר אומה שלימה. ואינו דרך ישרה בקיום העולם. וע"ז צעק תמות נפשי מות ישרים. היינו מקיימי הבריאה. ובזה יבואר הא דאיתא בסנהדרין ד' ק"ה א' אם תמות נפשי מות ישרים תהא אחריתי כמוהו ואם לאו הנני הולך לעמי. ופירש"י מיתת עצמי. ולא נתבאר איך מרומז זה במות ישרים. וגם מה שמסיים ואם לאו הנני הולך לעמי. אינו מרומז בזה המקרא כלל. אלא כמש"כ וה"ק אם תמות נפשי מות ישרים היינו שלא ארצה באבדן אנשים אז תהי אחריתי כמוהו. ואם לאו היינו אחר שארצה לאבד את ישראל כמו דכתיב לכה איעצך וגו'. אז הנני הולך לעמי באבדן כמו כל עמי. ובדברינו נתיישב יפה על מה נקרא זה הספר 'ספר הישר' שהוא 'ספר הבריאה':
---------------------
[1] מהרש"א זיע"א, מסכת סוטה, דף מא ע"א
[2] רבי יעקב ב"ר ראובן אבן צור זיע"א - נולד בכ"ז באייר ה'תל"ג, במקנס. בילדותו למד תורה מאביו, רבי ראובן אבן צור זיע"א. כבר בגיל צעיר הוא התבלט בכשרון ואהבה גדולה לספרים ובמשך חייו רכש ספרים או העתיק כתבי יד נדירים אותם בעצמו או ע"י לבלרים. בהיותו צעיר העתיק מקונטרסים את כל התקנות וההסכמות של פאס. (מהעתקה שלו נדפסו לאחר מכן לאחר כ-200 שנה, תקנות פאס), הספרייה שהשאיר אחריו לבני משפחתו נחשבת לספרייה החשובה ביותר במרוקו, וכן הפירוש "מנחת יהודה" לרבי יהודה בן עטר זיע"א, נדפס על פי עותק שהכין בגיל חמש עשרה. נשא לאשה את בתו של רבי יהודה עוזיאל זיע"א. בגיל עשרים מונה לסופר בית הדין של רבי יהודה בן עטר זיע"א בפאס. לאור ניסיונו בתפקיד זה כתב את הספה"ק עט סופר (בו מצויות נוסחאות של שטרות שונים והדינים הקשורים אליהם). אחת עשרה שנה לאחר מכן התמנה לדיין בבית הדין לצד רבי יהודה בן עטר ורבי שמואל הצרפתי זיעועכי"א. באותן שנים למד תורה מרבי יהודה בן עטר, רבי וידאל הצרפתי ורבי מנחם סרירו זיעועכי"א. לאחר פטירתו של רבי יהודה בן עטר זיע"א ירש אותו כאב בית הדין, כאשר לצדו משמש גם רבי שמואל בן אלבאז ורבה של העיר פאס זיעועכי"א. בתפקידו זה הוכר כגדול הפוסקים מקרב רבני מרוקו באותה העת. התשובות שהופנו אליו קובצו על ידיו בספה"ק משפט וצדקה ביעקב. כשהנהיג את קהילת פאס דאג שהמיסים בקהילה ייגבו באופן פרוגרסיבי, קרי העשירים ישלמו יותר והעניים ישלמו פחות. לאחר כשלושים ואחת שנים כרבה של קהילת פאס, עבר לשמש ברבנות בקהילת מקנס. שהותו במקנס ארכה כאחת עשרה שנה. במקנס פעל לצד רבי משה בירדוגו ורבי משה אדהאן זיעועכי"א. לאחר שרעב פשה בעיר מקנס עזב לתיטואן. בתיטואן הקים בית כנסת ושהה בה שנים אחדות. חייו האישיים היו קשים, נפטרו לו ששה עשר ילדים בחייו, ונותר רק בנו רבי רפאל עובד זיע"א. מבין תלמידיו שסמך הינם: בנו רבי רפאל עובד אבן צור, רבי שאול אבן דנאן, רבי אליהו הצרפתי, רבי משה אבן זמרא, רבי מתתיה סרירו, ורבי אפרים מונסינייגו, ידועים בכינוי 'בית דין של חמישה', זיעועכי"א. כמו"כ ידוע לנו שנתן הסכמות לספה"ק שיצאו ע"י חכמי מרוקו, כגון בספה"ק חפץ השם לאור החיים הק' זיע"א. חיבר את הספה"קים: שו"ת משפט וצדקה ביעקב - ישנן תשובות שלא נכנסו לספר והן מפוזרות בחיבורים של רבני הקהילות; עט סופר - דיני שטרות; לשון לימודים - מכתבים ומליצות; עת לכל חפץ - ספר שירים, תפילות, קינות ופיוטים; ויקרא יעב"ץ - דרשות עה"ת. בערוב ימיו חזר לעיר פאס ונפטר ב-ב' בטבת ה'תקי"ג ומנו"כ שם (בסמוך לציוני רבותיו ותלמידיו זיעועכי"א), קברו בבית הקברות היהודי בעיר פאס הוא אתר עלייה לרגל בקרב יהודי מרוקו.
[3] וג"כ לגבי יצחק אבינו ע"ה נמצא לכך אסמכתא כדאיתא בפירוש הרמב"ן זיע"א, בראשית פרק כו' פסוק כ'.
