הבחירה בין ׳שפלות וענוה׳ ובין ׳השתדלות אנושית׳

לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי! הנה מצינו שבעלי הדעות המשובשות תמיד מתרברבים בכך שבשביל להגאל הננו צריכים לפעול כל מיני פעולות אנושיות וגשמיות כדי שנוכל להגאל, ודוחקים הצידה את לימוד תורתינו הק' וקיום מצוותיה ע"מ שנוכל להשיג איזה דמיונות של גאולה מזוייפת ורגעית באופן עצמאי

והנה בפרשתנו עמד על כך כבר לפני כ-500 שנה בעל הפירוש כלי יקר עה"ת הלא הוא רבי שלמה אפרים ב"ר אהרן מלונטשיץ[1] זיע"א, חומש בראשית, פרק כח, והנה דב"ק

ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה. מה שהזכיר הרוחות המקבילין זה כנגד זה ולא הזכירן כסדרן, לפי שאמרו במדרש (עיין מדרש תהלים מד ב) אין התשועה באה לישראל כי אם בזמן שהם בתכלית השפלות, שנאמר (תהלים מד כו) כי שחה לעפר נפשינו וגו' מה כתיב בתריה קומה עזרתה לנו. וטעם של דבר שכל זמן שאינן בתכלית השפלות אז אינן תולין בטחונם בה' וחושבים תחבולות להנצל מפח יקוש על ידי תחבולות אנושיות[2], ועל כן ריחק ה' את האדם ורבה העזובה, כי לא בטחו בתשועת ה' אך כשיראו כי אזלת יד השתדלותם ואין עוזר וסומך, אז עיניהם נשואות אל ה' לקרוא אליו בעת הצר להם וה' שומע, ובאותו זמן התשועה באה דרך בריחה מן הקצה אל הקצה, דהיינו מן תכלית השפלות אל תכלית המעלה. ולפי שכפי הטבע לא יאומן כי יסופר שיעלו בשפל מצבם אל רום מעונה, על כן נאמר ליעקב במראה זו שלוש מעלות בדרך לא זו אף זו, כי מתחילה אמר והיה זרעך כעפר הארץ באותו זמן שיהיה שחה לעפר נפשם באותו זמן ופרצת רצה לומר יעלה הפורץ לפניהם להעלותם אל גרם המעלה. ואם תאמר אף אם יעלו מן השפלות אל איזו מעלה מכל מקום אי אפשר שיברחו מן הקצה אל הקצה להיות במדריגה גדולה אלא בהכשלם יעזרו עזר מעט כנבואת דניאל (יא לד), תלמוד לומר ימה וקדמה, כי שני רוחות אלו מקבילין והם הפכיים, כי במזרח לעולם זריחת השמש ובמערב לעולם שקיעתה, ואחר שבזמן שיהיה הערב שמשן של ישראל כמו שפירש רש"י על פסוק (בראשית מט כז) ולערב יחלק שלל באותו זמן שקיעה יברחו לקצה שכנגדו להיות כסאם כשמש נגדו יתברך. ואם תאמר שזה יהיה דוקא אם יהיו כרוח מערבי שאף אם השמש שוקעת שם מכל מקום יש לה גם זריחה באותו רוח קצת כך ישראל בזמן שיהיה להם זריחה מעט משם יעלו להיות כרוח מזרחי, כי גם שם אין השמש זורחת לעולם כמו בתקופת טבת, כך לא תתמיד שררתם. תלמוד לומר צפונה ונגבה כי אף אם יהיו כרוח צפוני זה שבו צר ואור חשך בעריפיה (ישעיה ה ל) ואין בו אורה כלל כך יהיו ישראל נעדרי האורה לגמרי משם יעלו אל הקצה האחרון שכנגדו להיות כרוח דרומי זה שנקרא כן על שם דר רום, כי לעולם השמש זורח הוא שם ודר ברומו כך תתמיד זריחת שמשן של ישראל לעולם, כמו שנאמר (שם ס כ) לא יבוא עוד שמשך, וידורו לעולם ברומו של עולם, וזה הבטחה על הגאולה האחרונה:

ועוד דב"ק של בעל הכלי יקר למדנו אותם עוד קודם לכן בפירוש רש"י על הגמרא, במסכת סנהדרין דף צח ע"א, במחלוקת רבי יהושע ורבי אליעזר ע"ה, האם צריך לעשות תשובה (רצונית[3]) או לא בשביל להגאל, וזוהי דעתו של רבי יהושע ע"ה בסוף המחלוקת ביניהם

כי למועד מועדים - אלמא יש קץ בדבר.

וככלות נפץ יד עם קדש - כשתכלה תקומתם וחוזק ידיהם שהיתה נפוצה אילך ואילך גבורה ותועלת לפשוט אנה ואנה, ואחר שתכלה גבורתם שיהיו שפלים למאד.

תכלינה - אלו הצרות ויבא משיח, כדאמרינן כי אזלת יד[4].

ומכאן למדים מדברי רש"י הק' זיע"א עד כמה טפשים בעלי הדעות המשובשות, שחושבים שאנו כבר הגענו לקץ וכן עוד מרהיבים בנפשם לשקר לאנשים עמי ארצות לבוא ולומר שאנו בימי המשיח וכיו"ב, והרי אין לך רשעות וטפשות מרובה מזו

שהרי האם צריך תשובה בשביל ל"הגאל", מהו ל"הגאל" אם לא רק שיבוא משיח צדקנו בב"א.

והשי"ת יזכנו לחזור בתשובה ולזכות לשפלות ולענוה ... ונזכה לראות בביאת משיח צדקנו בב"א

_____________________________________________

[1] ה'ש' - ז' אדר ב' ה'שע"ט.

[2] רבי שלמה אפרים ב"ר אהרן מלונטשיץ זיע"א, כלי יקר, חומש ברא', פרק כז

ויש אומרים שוי"ו של ויתן הוראה שלא יסמוך האדם על הנס אלא יעשה את שלו ככל אשר ימצא בכוחו לעשות ומה שיחסר הטבע ישלים הנס כמו שאמרו חז"ל (ספרי ראה סד) יכול אפילו יושב ובטל תלמוד לומר בכל אשר תעשה. לכך נאמר ויתן רצה לומר אחר שעשית כבר כל אשר היה בכוחך לעשות אז גם ה' יתן לך מאוצרו הטוב כמו שנאמר (תהלים פה יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף גם ה' יתן הטוב וגו'. כי מתחילה צריך אתה לעשות פעולתך, אמנם באמת דוקא, כי לא ישלח ה' עזרו למי שפועל פעולות ותחבולות אנושיות לא בצדק ולא באמת ומשפט, אבל למי שיתעסק באמת ואמונה ישלם ה' עזרו מקודש, וכשהפעולות האנושיות נצמחים תחילה מארץ, אז על צד החסד השקיף ה' ממרומו ובמה השקיף. גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה, במלת גם חתם כל הענין והוא מבואר מעצמו:

[3] מהרש"א זיע"א, חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף צז ע"ב

וא"ל ר"א כו' כבר נאמר שובו אלי וגו'. זה הכתוב משמע ליה יותר מפורש בתשובה רצונית ששאל מהם לשוב ולא הכריח אותם על התשובה. וא"ל והלא כבר נאמר כי אנכי וגו'. ר"ל דודאי שהש"י שאל מישראל על התשובה הרצונית שהיא יותר טובה אבל אם לא יעשו כן הרי נאמר שובו בנים שובבים כי אנכי בעלתי אתכם וגו' דהיינו תשובה הכרחיית שעל ידי הצרות אנכי בעלתי אחד מעיר ושנים ממשפחה דהיינו הנשארים שיעשו תשובה מתוך צרה:

[4] יד בגימ' דוד