האב זורק מידו את השבט

למען אחי ורעי! לכבוד ט"ת וא"ו בשבט[1] אביא מאמר מעורר לתשובה מעניין ט"ו בשבט מדב"ק של כ"ק האדמו"ר רבי יצחק מנשכיז[2] זיע"א (נפטר ביום כ' שבט), תולדות יצחק, לחמשה עשר בשבט, דף יא ע"ב-יב ע"א

במשנה ר"ה חמשה עשר בשבט ר״ה לאילנות, ביאר אדמו״ר, דהנה ידוע דאילן רומז על האדם כדכתיב כי האדם עץ השדה. והנה תיבת שבט יש לו ב׳ פירושים. א׳ לשון שבט ורצועה. וא׳ לשון שביטה וזריקה כמו כוכבא דשביט. והנה דרך העולם. אב המלמד את בנו, אוחז בידו שבט מוסר לאיים בו על הבן, להדריכו בדרך ישרה. וכיון שהבן משיג היראה ושב לעשות רצון אביו אז האב זורק מידו את השבט, וידוע דטבת ושבט מתעוררים בהם דינים כדאי׳ בזוה״ק. וכהוראת תיבין שבט לשון שבט ורצועה כנ״ל. וידוע דשלשים יום קודם כל חג וזמן נס. מתעורר הארת החג ההוא, והשפעת רצון העליון כפי בחי' הנס שנעשה בימים ההם בימי קדם. ולכן בחמשה עשר בשבט מחמת שהוא שלשים יום קודם לפורים. שנעשה אז נס לישראל. ואי׳ בגמרא הם לא עשו אלא לפנים אף הקב״ה לא עשה עמהם אלא לפנים. נמצא שגזירת אחשורוש וכל המנין שהי׳ אז. עשאו הקב״ה רק לפנים כדי לאיים על ישראל שישובו אל השי״ת, כמשל האב האוחז השבט וכוונתו שלא להמית בו את בנו ח"ו ואפי׳ להכותו חס האב עליו, רק שיהי׳ הבן סבור שרוצה האב להכותו, ואח״כ כשהבן עושה רצון אביו, האב זורק את השבט מידו, כן הי' אז כששבו ישראל בתשובה שלימה כמאמר הכתוב שק ואפר יוצע לרבים. זרק הקב״ה השבט מידו, ולכן בחמשה עשר בשבט ר״ה לאילנות ר״ל לבני אדם. שעד כאן הי׳ הקב״ה מחזיק השבט בידו לאיים על העולם. ומחמשה עשר והלאה שמתעורר הארת נס פורים, מתחיל הקב״ה לזרוק השבט מידו כרחמיו וברוב חסדיו:

השי"ת יזכנו שהארת ט"ו בשבט תזכנו לחזור בתשובה שלמה ולהנצל מקלי' הציונות והלאומיות, ועי"כ נזכה לביאת משיח צדקנו בב"א.

________________

[1] כי כך צריך לאומרו, ולא ח"ו כפי שנוהגים לומר two

[2] רבי יצחק ב"ר מרדכי מנשכיז זיע"א - נולד בסביבות שנת ה'תק"ן. היה חתנו של רבי מאיר ב"ר לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א. היה תלמידם של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, רבי ברוך ממז'יבוז' ושל החוזה מלובלין. כאביו אף הוא זכה לשבחים גדולים מצדיקי דורו. תורותיו הודפסו בספה"קים: זיכרון טוב; תולדות יצחק. נפטר ביום כ' בשבט ה'תרכ"ח.