לכבוד יומא דהילולת רבי חיים פאלאג׳י זיע״א

למען אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת רבי חיים פאלאג'י זיע"א (י"ז שבט ה'תרכ"ח), הנה כמה עלים לתרופה ממשנתו

רבי חיים ב"ר יעקב פאלאג'י זיע"א, גנזי חיים[1], בהר, נא ע"א

שבועת אלקים לפי שבעוה"ז ישראל משועבדין לאוה"ע, נלע"ד לפרש דהכונה כמ"ש רז"ל דהשביע לאומות והשביע לישראל והרי אוה"ע עוברים על שבועתם אך ישראל מקיימים שבועתם וסובלין ואינן מורדין [2]'אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" והרב מהרש"י[6] הסיעו לדבר אחר דהוא לסיים בכי טוב:

רבי חיים ב"ר יעקב פאלאג'י זיע"א, צדקה לחיים[3], עמ' נ"ה

כך היא מידתה של נוות ביתי תבורך מנשים - שכשיש בביתנו איזו שמחה וגיל, ובכלל לעשות סעודה לעניים, אינה נותנת לאכול לשום אחד מהקרואים, עד שמסדרת השולחנות לעניים בתחילה, ואחר כך משימה שולחנות שיאכלו הקרואים.

וכן ראוי לעשות כפי לשון הזוהר הקדוש הלזה, וגם כפי מה שאמרו בתיקונים - שצריך ליתן לעניים, מהטוב שלו ומתחילת המאכל, ולא למה שמשייר בסוף.

והגם כי בלאו הכי כבר מכינים מה שנותנים לאכול לפני העניים, וראוי להם, בכלים מיוחדים בפני עצמן, ואינו משיורי מאכלם, מכל מקום כיוון שנותנים להם לבסוף מורה על העדר כבוד, ושהם שיור.

רבי חיים ב"ר יעקב פאלאג'י זיע"א, ארצות החיים[4], שער ט', אות ח', דף לז ע"ב

כתב הרשב"ש סי' ב' דמצות ישיבת א"י אינה מצוה כוללת על כל ישראל בכללות שהרי אמרו בסוף כתובות דק"י שהיא מכלל השבועות שהשביעם הקב"ה שלא ימהרו את הקץ ושלא יעלו בחומה אבל מצוה היא על כל יחד לבוא ולדור יע"ש והרב מהרש"י[6] במדרש חזית ע"פ השבעתי אתכם כתב למה שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה היינו אפי' ברשות המלכויות שהשי"ת פזרנו בארבע כנפות:

רבי חיים ב"ר יעקב פאלאג'י זיע"א, צדקה לחיים[3], עמ' נ"ט

אשרי לבן, שיש לו יכולת לפרנס את אביו ואת אמו, והם שרויים אצלו בביתו, וסמוכים על שולחנו, כאילו הממון כולו, שיש לו - מאביו, ובזה מובטח לו, שתרום קרנו, ולא ימוט לעולם.

רבי חיים ב"ר יעקב פאלאג'י זיע"א, צדקה חיים[5], עמ' רמ"ט

עיקר לימוד התורה הוא לקיום המעשה, ובפרט לעשות צדקה וחסד. ... שהטעם הוא, כי כיוון שעיקר שזכינו לקבל התורה הוא בזכות הצדקה והחסד, שעשה אברהם אבינו, ואנחנו הבאים מזרעו אחזנו במידת הצדקה, לכן נקראת התורה בשם צדקה, להורות כי זכיית התורה הוא בעבור הצדקה.

ואדרבא נראה מזה כי הצדקה והחסד הוא גדול מן התורה, שהרי אנו קוראין לתורה בשם צדקה, להגדיל מעלתה, וכדרך רבותינו זיכרונם לברכה, שאמרו בפירוש: 'ותורת חסד על לשונה' - תורה וחסד לא נאמר, אלא תורת חסד. מי נתלה במי? - קטן נתלה בגדול. ושמקובל לנו, שמבטלים תלמוד תורה להוצאת המת והכנסת כלה שהם גמילות חסדים.

רבי חיים ב"ר יעקב פאלאג'י זיע"א, דרכיו למשה[5], עמ' ל"א

אם יהיה לו לאדם מישראל, איזו תביעה וטענה באיזה אופן שיהיה עם איזה אדם מאומות העולם, שבתחילה יבקש ממנו בשלום ובמישור ובפה רך, ולא לבוא עליו בעקיפין ובכעס ובאכזריות, אפילו עם הדין עמו, וילמוד דרך ארץ תוכחות מוסר מהקב"ה, שהוא מלך מלכי המלכים, ועם כל זה לא בא אל פרעה בתחילה באכזריות כי אם בדרך שלום, ששלח למשה רבינו עליו השלום בשליחות ובמיתון.

__________________________________

[1] איזמיר, ה'תרל"א

[2] משום...

[3] הוצאת שובי נפשי, ירושלים, ה'תשנ"ט

[4] ירושלים, ה'תרל"ג

[5] הוצאת שובי נפשי, ירושלים, ה'תש"ס

[6] מהרש"י - רבי שמואל יפה אשכנזי זיע"א (ה'רפ"ה-ה'שנ"ה) מחכמי טורקיה בעה"מ הפירושים יפה תואר; יפה מראה, יפה קול ויפה ענף על מדרשי רבה, והספה"ק תיקון סופרים.