לדמותו של הראי״ה קוק לאור הנצרות

למען אחי ורעי! אפתח פי במעשה שהי' כך היה, פעם חי לו בירושלים יהודי שכבר הגיע לגיל מופלג והיה מנהגו לשלוח את התפילין שלו לבדיקה כל שנה אצל סופר סתם.

פעם אחת, ארע מקרה ולא יכל לשלוח באותה שנה לסופר סתם שהי' רגיל לשלוח אליו... והציע לו בנו שיקח את תפילין שלו לסופר סתם אחר ממי שהי' רגיל לשלוח אליו שיבדוק אותן, סמך החסיד על בנו ושלח את התפילין לאותו סופר סתם שבנו המליץ, וכאשר חזרו הנה זה פלא היו כמה וכמה דברים פסולים בקלף של התפילין, ולא ידע הבן מה לומר לאביו, אזר אומץ וסיפר לאביו מה שקרה והוכיח לו את הדברים אחד לאחד.

ואז קרה דבר פלא, במקום שאביו יכנס למרה שחורה על כל השנים שלא הניח כראוי את התפילין, אלא שמח שמחה גדולה

שאל בנו 'מדוע הנך שמח, הרי אתה אמור להיות עצוב'.

השיב לו האב 'מה שהי' עד כה אוכל רק לתקן עם שמחה בכך שאביט הלאה שמעתה והלאה אניח תפילין כמו שצריך'

כך יהודי צריך לנהוג, עם מה שעברו ימיו בחושך, וכעת הגיע אליו הבנה שכבר טעה במה שטעה, אבל כעת עליו להמשיך הלאה את חייו ולא להמשיך עם שקר כאלו הכל הי' תקין...

והנה דע לך שכמו שהמעשה הזה, אנו חייבים לקחת לנו ללימוד הזה לחיינו, בכך שגם אנו נבין לפעמים עם טעות שהלכנו אחריה, הננו צריכים לשמוח על אפשרות התיקון שתהי' לנו.

והנה עדות מופלאה יש לנו מהראי"ה קוק וקורות חייו, ממה שסיפר לנו אחד מבני דורו של הראי"ה קוק שאירח אותו בביתו בשוויץ, ר' אשר שטרנבוך זצ"ל, וכך מסופר הרב יעקב טייטלבוים בשם רבו רבי מאיר אריק זיע"א[1]:

עוד המשיך הרר"י טייטלבוים ז"ל:

כל זה הי' אחר חקירה של שנה תמימה, כי מקודם לזה באו מכתבים עם שאלות ירושלים אודות הרב קוק, וצוה עלי הרב מטורנא לכתוב לר' אשר שטערענבוך לבאזעל (אצלו התאכסן קוק בשווייץ בשעת מלחמת העולם הא') בזה הלשון "יבוא אלי הוא ואשתו".

ומר שטערנבוך הידוע לחרד לדבר השם ומוקיר רבנן ורחים ודחיל רבנן, תיכף קיים ובא לעיר וויען יע"א. ובהגיע לבית הרב, מיד התחיל בחקירה מפורטת על כל התנהגות הרב קוק בכל מפעליו עת התאכסן בביתו בעת מלחמת העולם הראשונה, איך נטל ידיו ואיך הלך לישון, האם לא אכל מחלב עכו"ם ובאיזה ספרים עסק ומר שטערנבוך התחיל לשבחו. אז אמרה לו אשתו, זכור שלא היה כל כך ישר בהתנהגותו ואיננו נכון לשבחו כ"כ.

אז פנה הרב למר שטערנבוך והכריז עתה אל יפלא בעיניכם שקראתי גם לאשתו, כי כן לימדונו חז"ל "אשה מכרת באורחין".

פתאום נזכר מר שטערנבוך וסיפר שהספרים של הרב קוק היו שמורים ולא נתן רשות להסתכל בהם, אך פעם בעת שנכנסתי בערב לכבות את הלאמפף כדרכי, והרב ישן על מיטתו, נפל מידו הספר [על הארץ]. ניגשתי להרים הספר ונשתוממתי בראותי שהוא ה"ברית החדשה", ניו טעסטעמענט, של אותו האיש.

בבוקר שאלתי את הרב קוק בזה הלשון: "הנה אף על פי שהנני איש פשוט ולא יאות לי להבין דרכי אנשי המעלה, אמנם זאת לא אוכל להבין, כי אף אם צריך לעיין משהו בהיכלות הטומאה לטובת הכלל, הייתי חושבו לקחתו לבית הכסא, אבל לישון עם (דיבוק) חיבור טמא כזה איך יתכן".

אזי קפץ הרב מטורנא ושאל: "נו, מה ענה על זה",

ויען מר שטערנבוך, שדחה אותי ואמר "אסור להרהר אחר רבו".

ויאמר הרב מטורנא "גענוג, איר קענטשוין אהיים פארען"[1].

* עוד סיפר, שהי' שם (בוויען) ר' ברוך בריזעל מטבריא. והעיד, שקוק למד פעמיים בשבוע שיעור בקבלה עם תלמידים מאוניווערזיטעט שהיו קרקפתא דלא מינחי תפילין ר"ל.

* אחר כך שאלוהו מפרשבורג לעשות אסיפה בבאדן להחרימו. והשיב בזה לשון: "אויב איהר ווילט אצווייטן נוצרי אותו איש זאלט איהר מחרים זיין[2], כי אם יעשו ממנו עסק גדול, אזי יהיה לו עוזרים (וישאר כת), אמנם אם יניחוהו ולא יעשו עסק ממנו ברבות הימים ישתכח'.

ואל תתפלא לומד יקר דברי אפילו הראי"ה קוק העיד על עצמו שגדולי ישראל בכלל לא הסכימו עמו (הודאת עצמו) כלל באשר לחלומותיו על תחיתו הלאומית של עם ישראל וכמובא באגרות הראי"ה (חלק א' אגרת רע"ד עמ' שי'):

'קשה לי מאד לבוא לעמק השווה עם רוב גדולי הזמן ה' ישמרם ויחיים'..

וחבל שקמו להם עסקנים לראי"ה קוק ועושים השכם והערב יחצ"נות והפחדות, כל זה בשביל להשתרר על יהודים ולגנוב מהם כספים בשביל למלאות כיסיהם.

ואם יבואו ויטענו שהראי"ה קוק לא היתה לו משיכה לנצרות, הרי הוא ג"כ כתב שבחים על אותו האיש כמובא בספרי הדרשות שלו מאמרי הראיה, עמ' 5-6 (במקור התפרסם בעיתון "הניר", מאמר "דרך התחיה", חוברת א', עמ' 8, ירושלים, ה'תרס"ט):

'במעמד חלוש כזה באה הנצרות ותעש בקיעים באומה. מחוללה (של הנצרות) היה בעל כח אישי נפלא, הזרמתו הנפשית היתה גדולה, אבל לא נמלט מהחסרון האלילי[4], שהוא תגברת ההזרמה הנפשית מבלעדי החנוך המוסרי והלמודי, וכ"כ נמסר לזרמת הנפשיות שלו ומסר לתוכה את הדבקים בו, עד אשר אבדו את התכונה הישראלית ונתנכרו מעשיהם ורוחם למקור מחצבתם'.

ואכן ניתן לומר כך שג"כ אם נמצא את המגידים של הציונות/הדתית בעלי כח אישי נפלא והזרמת נפש גדולה... אבל הדבר מוביל בסופו של דבר לפריקת עול תורה ומצות... שהרי היכר הדבר כיצד תלמידיו ותלמידי תלמידיו ממשיכים להתנכר למקור מחצבתם, ה"י.

דהרי מדוע שהראי"ה קוק לא יעבור דרך שבט הביקורת, כפי שנהגנו עם שאר גדולי האומה (אולי שמא הסיבה לכך איננו עובר דרך 'שבט הביקורת' היא משום שיחצנ"י הראי"ה קוק יודעים בפועל איננו יוכל לעמוד בביקורת ולכן הם ממשיכים רק בסגנון של הפחדות, דמגוגיה והשלטת אימה), דהרי אם צומחים קלקולים ממשיכי דרכו, יש לחוש לגבי מה שאמרו גדולי הדור שיצאו נגדו בעבר ויש לבדוק אולי נאמנו דבריהם, כפי שלימדונו חז"ל כדאיתא במסכת יומא, דף פו ע"ב:

המפרסמין את החנפין מפני חילול השם שנאמר (יחזקאל ג, כ) ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו

ופירש"י, שם:

מפרסמין את החנפין - שהן רשעים ומראין עצמן כצדיקים אם יש מכיר במעשיו מצוה לפרסמו מפני חילול השם שבני אדם למידין ממעשיו שסבורין עליו שהוא צדיק ועוד כשבא עליו פורענות בני אדם אומרים מה הועיל לו זכותו'.