חיפוש
לכבוד הילולת רבי מאיר אריק זיע״א
למען אחי ורעי! לכבוד הילולת רבי מאיר אריק זיע״א (ה'תרט"ו - ט"ו בתשרי ה'תרפ"ו), אביא כמה עלים לתרופה
'מעשה רב'[1] מאת רבי מאיר אריק זיע"א (מובא בשם תלמידו רבי יעקב טייטלבוים זיע"א מתוך הספה"ק משכונות הרועים ח"ג)
כל זה הי' אחר חקירה של שנה תמימה, כי מקודם לזה באו מכתבים עם שאלות ירושלים אודות הרב קוק, וצוה עלי הרב מטורנא לכתוב לר' אשר שטערענבוך לבאזעל (אצלו התאכסן קוק בשווייץ בשעת מלחמת העולם הא') בזה הלשון "יבוא אלי הוא ואשתו".
ומר שטערנבוך הידוע לחרד לדבר השם ומוקיר רבנן ורחים ודחיל רבנן, תיכף קיים ובא לעיר וויען יע"א. ובהגיע לבית הרב, מיד התחיל בחקירה מפורטת על כל התנהגות הרב קוק בכל מפעליו עת התאכסן בביתו בעת מלחמת העולם הראשונה, איך נטל ידיו ואיך הלך לישון, האם לא אכל מחלב עכו"ם ובאיזה ספרים עסק ומר שטערנבוך התחיל לשבחו. אז אמרה לו אשתו, זכור שלא היה כל כך ישר בהתנהגותו ואיננו נכון לשבחו כ"כ.
אז פנה הרב למר שטערנבוך והכריז עתה אל יפלא בעיניכם שקראתי גם לאשתו, כי כן לימדונו חז"ל "אשה מכרת באורחין".
פתאום נזכר מר שטערנבוך וסיפר שהספרים של הרב קוק היו שמורים ולא נתן רשות להסתכל בהם, אך פעם בעת שנכנסתי בערב לכבות את הלאמפף כדרכי, והרב ישן על מיטתו, נפל מידו הספר [על הארץ]. ניגשתי להרים הספר ונשתוממתי בראותי שהוא ה"ברית החדשה", ניו טעסטעמענט, של אותו האיש.
בבוקר שאלתי את הרב קוק בזה הלשון: "הנה אף על פי שהנני איש פשוט ולא יאות לי להבין דרכי אנשי המעלה, אמנם זאת לא אוכל להבין, כי אף אם צריך לעיין משהו בהיכלות הטומאה לטובת הכלל, הייתי חושבו לקחתו לבית הכסא, אבל לישון עם (דיבוק) חיבור טמא כזה איך יתכן".
אזי קפץ הרב מטורנא ושאל: "נו, מה ענה על זה",
ויען מר שטערנבוך, שדחה אותי ואמר "אסור להרהר אחר רבו".
ויאמר הרב מטורנא "גענוג, איר קענטשוין אהיים פארען"[1].
*
עוד סיפר, שהי' שם (בוויען) ר' ברוך בריזעל מטבריא. והעיד, שקוק למד פעמיים בשבוע שיעור בקבלה עם תלמידים מאוניווערזיטעט שהיו קרקפתא דלא מינחי תפילין ר"ל.
*
אחר כך שאלוהו מפרשבורג לעשות אסיפה בבאדן להחרימו. והשיב בזה לשון: "אויב איהר ווילט אצווייטן נוצרי אותו איש זאלט איהר מחרים זיין[2], כי אם יעשו ממנו עסק גדול, אזי יהיה לו עוזרים (וישאר כת), אמנם אם יניחוהו ולא יעשו עסק ממנו ברבות הימים ישתכח'.
רבי אברהם יעקב טייטלבוים זיע"א, קול יעקב, עמ' פ', (ניו יורק, ה'תשנ"ו)
והמהר"ם אריק [בעל ה"אמרי יושר" ו"מנחת פתים"] אמר פעם לתלמידיו: "כל חולה אפשר למצוא רופא בקי היודע הסימנים המובהקים כיצד לקבוע מהות המחלה, אם הלב חולה או העינים חולות וכד'. אבל יהודי שבחיצוניותו אין נראה בו פגם, לובש בגדי חסידות ואין מכירים אותו, האיך עומדים על מהותו אם נכשל ומכשיל בדעות כוזבות?
אם יש לו חבילה של קושיות על צדיקי הדור או דורות שעברו,
או להיפך, שיש לו חבילה של תירוצים ללמד זכות על כופרי זמננו או מדורות שעברו, זו הוכחה ברורה לעמוד על מהותו, ולאיזה כת הוא שייך".