הגאולה קמעא קמעא ולכן אל תדחוק את הקץ

למען אחי ורעי, דע לך שבעלי הדעות המשובשות בדרך באופן גורף מביאים לך כל מיני אסמכתאות לדבריהם, אבל בפועל כל מה שמביאים הוא מבוסס על לימוד 'חפיפניקי' - כשמם כן הם - ואח"כ נהפך להיות שיטת הלימוד של 'הנחלת סיסמאות'

דוגמא לכך ניתן לראות מדב"ק של חז"ל במסכת ברכות ירושלמי, פרק א הלכה א

דלמא רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא [מיכה ז ח] כי אשב בחושך ה' אור לי. כך בתחילה [אסתר ב כא] ומרדכי יושב בשער המלך ואחר כך [שם ו יא] ויקח המן את הלבוש ואת הסוס ואחר כך [שם יב] וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך [שם ח טו] ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ואח"כ [שם טז] ליהודים היתה אורה ושמחה.

ולא סתם הדגשתי את דברי התנא הק' רבי חייא רבה ע"ה, אלא מכיוון שכאשר אנו לומדים דברי חז"ל, צריך לעשות השוואה לדבריהם הטהורים במקומות נוספים בש"ס[1], כדי להבין את עומק סברתם, ולכן אנו נביא ג"כ 'מעשה רב' של רבי חייא רבה ע"ה שמתקשר לעניין של דחיקת הקץ, ואחזור על דברי שכוונת הק' של רבי חייא רבה ע"ה היא ש'כך היא גאולתן' לא פחות ולא יותר אלא 'קימעא קימעא' ללא ניסיונות של דחיקת הקץ, והדבר יתבאר לקמן

איתא במס' בבא מציעא, דף פה ע"ב

אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי יומא חד ריש ירחא הוה נגה ליה ולא אתא אמר ליה מאי טעמא נגה ליה למר אמר ליה אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי, ומגנינא ליה וכן ליצחק וכן ליעקב ולוקמינהו בהדי הדדי סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה אמר ליה ויש דוגמתן בעולם הזה אמר ליה איכא רבי חייא ובניו גזר רבי תעניתא אחתינהו לרבי חייא ובניו אמר משיב הרוח ונשבה זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא כי מטא למימר מחיה המתים רגש עלמא אמרי ברקיעא מאן גלי רזיא בעלמא אמרי אליהו אתיוהו לאליהו מחיוהו שתין פולסי דנורא, אתא אידמי להו כדובא דנורא על בינייהו וטרדינהו: