מקום שבעלי תשובה עומדים - א׳

למען אחי ורעי! הנה סיפור מדהים, אחד מיני רבים על בעלי תשובה שזכו ע"י ההשגחה פרטית מהשי"ת להגיע למעמד נשגב זה של התבדלות מהתרבות הציונית, הנה הסיפור

אבל קודם אקדים את דב"ק של הרמב"ם זיע"א, משנה תורה, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ז' הלכה ד'

ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם.

וכמוכן דבר ידוע לצערנו הרב היצה"ר מנסה להסית אותנו נגד בעלי תשובה, כפי שמעידה המשנה במסכת בבא מציעא (פרק ד' משנה י') מזהירה אותנו מפני הונאת דברים לבעלי תשובה

כשם שאונאה במקח וממכר, כך אונאה בדברים.

לא יאמר לו בכמה חפץ זה, והוא אינו רוצה ליקח.

אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים.

אם הוא בן גרים, לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שנאמר (שמות כב) וגר לא תונה ולא תלחצנו.

וכעת נגיע למעשה המופת הזה

* * *

גדלתי במשפחה דתית לאומית למדתי בתיכון הימלפרב... עד האינתיפאדה השניה הייתי דתי לאומי נאיבי שהאמין שהממשלה ומדינת ישראל הם בעד יהודים. הנחתי שאם יהודים ייפגעו באיזשהי צורה-אז הממשלה תגיב ותוודא שזה לא יקרה שוב.

באיזור ספטמבר-אוקטובר שנת 2000 למניין הציונים פרצה ה"אינתיפאדה השנייה". באינתיפאדה זו יהודים נרצחו ונפצעו מידי יום לתקופה ממושכת. בתחילת האינתיפאדה הנחתי שהממשלה תפגע במי שצריך כדי שיהודים יפסיקו למות. אולם יהודים המשיכו להירצח, הממשלה לא עשתה דבר וקבר יוסף גם נפל לידי הערבים. כל יום שעבר גרם לי לתהות יותר ויותר למה הממשלה לא עושה שום דבר.

מסקנה זו גרמה לי בתחילה להימשך מאד לתורת רב מאיר כהנא, להתחבר עם כמה אנשים שלמדו באותה תקופה בישיבת שהוקמה ע"י כהנא המכונת "הרעיון היהודי" - ונהייתי אובססיבי לרעיון שלהם.

הייתי אמור להתגייס לצבא בסביבות שנת 2003, בתקופה זו התוודעתי לגירושים הרבים של יהודים מהבתים שלהם ביהודה ושומרון, והגעתי למסקנה שאם אתגייס לצבא אז יכריחו אותי לגרש יהודים מהבתים שלהם-שזה דבר שהוא אסון בעיניי. ואז החלטתי שאני לא מתגייס לצבא, ובהשפעת האידיאולוגיה של כהנא החלטתי לזרוק אבנים על בית של ערבים באיזור הרובע היהודי איפה שיש מצלמות, כדי שהמשטרה תבוא ותעצור אותי-ועקב המעצר תתן לי פטור מהצבא.

הדבר לא הלך איך שתכננתי, אמנם נעצרתי וברוך השם קבלתי פטור מהצבא, אך עברתי חקירה משפילה מהמשטרה והשב"כ, והם שלחו אותי לשבוע למגרש הרוסים. ושם עברתי השפלות ורדיפות, ואז התחלתי לראות איך העולם מתנהל באמת. החוויות שעברתי גרמו לי להפסיק להיות נאיבי ולראות מי האויב האמיתי של היהודים, מי האויב האמיתי של הקדוש ברוך הוא, מי האויב של התורה, ומי מונע מהמשיח להגיע: הציונות ותומכיה.

ראיתי שהמשטרה שונאת יהודים בכלל ודתיים בפרט, ראיתי שבתי המשפט הם נגד התורה, לא מעניין אותם מה הנאשמים אומרים, הם פועלים ביחד עם המשטרה לזייף ראיות ולהכניס אנשים לכלא ולאשפוזים פסיכיאטריים בכפייה, התקשורת תמיד מדווחת מה שהמשטרה והשלטון אומרים לה להגיד, הצבא אינו פועל לפי תורה ולכן אסור ללכת, הממשלה והכנסת הם שונאי ישראל ואנטישמים ממש-שמחפשים כל יום מחדש איך לפגוע ביהודים וביהדות. הדברים שעברתי גרמו לי לשבת עם עצמי ולעשות חשבון נפש רציני, וזה גרם לי להבין שמדינת ישראל וכל מוסדות השלטון שלה הם הסיבה לכל צרותינו בפרט ובכלל.

אם בעבר חשבתי שהמדינה בעד יהודים-גיליתי שההיפך הוא הנכון, ולא סתם ההיפך,-מדינת ישראל מחפשת איך לפגוע ביהודים כמה שיותר-בין בנפש, בין בממון ובין ברוח. כשגיליתי את זה הייתי בהלם ולקח לי זמן די ממושך לעכל ולהפנים את זה, אבל ברוך השם נפל לי האסימון בסופו של דבר ונהייתי אנטי-ציוני.

היות ואני בא מרקע דתי לאומי (בעיקר מבית ספר אבל גם במידה מסויימת מבית) , הנחתי שאני היחיד בעולם שיש לו דעות אנטי-ציוניות חזקות-לא ידעתי מה זה חרדים, לא ידעתי מה זה סאטמאר ונטורי קרתא, כשדברתי עם אנשים על זה שאני אנטי-ציוני קראו לי קיצוני (ככה לוזרים ופחדנים שמאלנים קוראים לאנשים שמחפשים את הקב"ה-כי אין להם אומץ להודות בזה שהאמת נמצאת אצל מי שמתנגד לציונות), התחלתי לחשוב שאולי אני באמת היחיד בעולם שנגד הציונות ושאלתי את עצמי אם הדעות שלי נכונות מבחינה הלכתית.

כיוון שהרקע שלי דתי לאומי-הכרתי את ה"רבנים" הדתיים לאומיים-והכרתי את סגידתם לציונות ולמדינה, אז ידעתי שהם מזוייפים ושונאי תורה ויהדות ושאין להם שום חלק בתורת משה, אז לא טרחתי לשאול אותם שאלות-כבר שאלתי בתיכון רבנים דתיים לאומיים כל מיני שאלות, ומהתשובות שקבלתי-ראיתי שאין להם מה להגיד חוץ מלסגוד למדינה ולציונות.

היות ואני ביישן מטבעי וחסר ניסיון ביצירת קשרים חברתיים (בתור אחד שגדל בחברה שמאלנית-חילונית-דתית לאומית אף פעם לא הרגשתי שייך חברתית כי הרגשתי שיש פה משהו מזוייף-רק לא ידעתי מה בדיוק), אז זה גרם לי להסתגר ולהתבודד ולא ליצור קשר עם אף אחד.

מצד אחד זה טוב כי זה מנע ממני להיות מושפע בצורה קיצונית מה"תרבות אנשים חטאים" של החברה המתיוונת הזאת, מצד שני לא פתחתי שום קשרים חברתיים ונשארתי לבד בלי חברים-ובלי אף אחד לדבר אתו. לכן לא ידעתי למי לפנות כדי לברר אם העמדות האנטי-ציוניות שלי מבוססות הלכתית-או שזה רק דעות שהגעתי אליהן בעצמי.

בהתחלה יצא לי להפגש עם הרב אברהם חזן שליט"א מארגון אזמרך בלאומים, ולאחר שיחה הוא הפנה אותי לרב אביעד נייגר, וגם עוד יהודי אחד מפתח תקוה, אבל משום מה עדיין לא אזרתי את האומץ לפנות אליו...

יום אחד מתוך שעמום ותסכול על זה שהחיים שלי תקועים, הגעתי לבית חב"ד ודברתי שם עם אחד הלומדים שהיו שם. השיחה התגלגלה לציונות ושפכתי את לבי על מה אני חושב בענייין, החב"דניק שם הסכים עם רוב מה שאמרתי והמליץ לי לדבר עם יואליש קרויס ממאה שערים.

הגעתי ליואליש והוא הפנה אותי לאמריקענר שול בשוק מאה שערים, באמריקענער שול דברתי שם עם אחד מהלומדים שם והוא הציע לי ג"כ לפנות לרב אביעד נייגר שליט"א מקרית משה, אמרתי לעצמי שאם כבר שלוש פעמים הנני שומע על הרב אביעד נייגר, בוודאי יש דברים בגו.

אמנם הדבר הראשון שהתריע אותי לגביו זה העובדה שהוא גר בשכונת 'קרית משה' הנחתי שעובדים עליי ומפנים אותי לדתי/לאומי היות וזה שכונה עם הרבה דתיים לאומיים כופרים, אבל אמרתי ניתן לזה הזדמנות.

התקשרתי אליו וקבענו שנפגש, ולאחר הפגישה ראיתי שהוא חושב כמוני, אבל אז גם ראיתי שהדעות שלי הם לא משהו ששייכים רק לדעות שהגעתי אליהן לבד, אלא שיש לזה גם ביסוס הלכתי, אז שמחתי ונרגעתי.

מאז שהתוודעתי וממשיך להתוודע לשיטות מרן ויואל משה וממשיכי דרכו, אני רואה שעצם קיום המדינה-גם אם זה על-פי תורה הוא אסור עד בוא משיח-קל וחומר המדינה כמו שהיא נראית היום-שהמדינה כיום מייצגת את כל העבירות שבתורה כדבר רצוי לכתחילה,-אז פשיטא לכל בר דעת שזה פסול, והיות שעצם קיום המדינה בכל מתכונת שהיא זה דבר פסול-אז פשיטא שנגזר מכך שכל מה שהמדינה עושה זה פסול-ולכן הצבא זה אסור כי זה נגד התורה, הבחירות הם נגד התורה, הבתי משפט אינם לפי תורה, התקשורת מסיתה בגלוי נגד יהודים, יהדות ותורה, הכנסת מחוקקת חוקים נגד התורה, מערכת ה"חינוך" מחנכת לעבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים ושנאת חינם, המשטרה נגד התורה, וכן הלאה על זה הדרך.

המדינה הציונית הקרויה בשם "מדינת ישראל"-היא האסון הגדול ביותר לעם ישראל מאז בריאת העולם-כיוון שהיא עוברת על כל חוקי התורה-וכופה על כל היהודים ברחבי העולם לעבור על חוקי התורה. אין לך אסון גדול מזה וזה מה שמעכב ביאת משיח צדקנו, בניין המקדש, מלכות הסנהדרין וקיבוץ גלויות.

מאז שהגעתי למסקנה לדברים אלה, פתחתי שנאה וסלידה לכל מה שקשור לציונות ולמי שתומך בה-ובעיקר שנאה לדתיים לאומיים כיוון שהם סוגדים למדינה, ועם כל הכבוד ל"תינוק שנשבה"-מסתבר שיש גבול גם לזה. ברור היום לכל בר דעת שאין שום קשר בין ציונות ליהדות ותורה, ושאין שום קשר בין מדינת ישראל לגאולה, ולכן אסור ללמד זכות על דתיים לאומיים שמכרו נשמתם לשטן מרצונם החופשי.

מאז שנהייתי אנטי-ציוני זה גרם לי לעשות חשבון נפש על המצב הרוחני שלי, וראיתי שאני בעצם דתי-לייט ששומר שבת, כשרות וחגים-אבל לא שום דבר אחר. אולי זה עדיף מכלום-אבל בעצם זה סוג של רפורמיות-כי רפורמים בוחרים לעשות כמה מצוות שבא להם (אם בכלל) ואת השאר זורקים לפח, אז הגעתי למסקנה שלפניי שתי דרכים באמת:

א. או לזרוק הכל, להיות חילוני גמור ולעשות מה בא לי.

ב. או להיות דתי באמת ולהיות מחוייב לקב"ה ולתורה כל רגע ורגע בכל מחשבה, דיבור ומעשה. כל שאר הדברים שבאמצע זה לפסוח על שתי הסעיפים ולכן זה שקר שאני לא מעוניין בו.

נוסף על כך-אני זוכר שמאז גיל קטן רציתי לברוח מהבית ולמצוא קהילה דתית אמיתית לגור בה-אבל לצערי לא היה לי את האומץ.

על כל פנים כיום אני יודע שהציונות זה המקור לכל צרותינו ולגלות המתמשכת-וידיעה זו גרמה לי לעשות חשבון נפש עם עצמי, לחזור בתשובה ולהחליט להיות שומר מצוות. וככה האינתיפאדה בשנת 2000 גרמה לי לפקוח עינים וכתוצאה מזה לעשות תשובה ולרצות לשמור מצוות ולהיות יהודי אמיתי, ולהתרחק מציונים ,מדתיים לאומיים ושאר רפורמים ושונאי השם ושונאי יהודים ותורה.

* * *

השי"ת יזכנו לחזור בתשובה שלמה לפניו ועי"ז נזכה לביאת גואל צדק ולגאולה האמיתית והשלמה בב"א