לכבוד הוד שבהוד

למען אחי ורעי! לכבוד הוד שבהוד הילולת הרשב"י קדישא זיע"א, להלן דב"ק של חז"ל שעל פיהם בניתי את השיעור לקמן

מסכת שבת, דף לג ע"ב

רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו

פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות

ר' יוסי שתק

נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס

והנה בביאור של זקן משפחתי המהרש"א זיע"א, שם

כמה נאים כו' תקנו שווקים כו'. לכאורה דברים אלו הם בעצמם התנצלות של האומות לעתיד ביום הדין ודברי ר"ש הם בעצמם דברי הקב"ה לאומות העולם ביום הדין לעתיד כדאיתא בהדיא ברפ"ק דע"ז וצ"ל דוודאי רבי יהודה נמי מודה כמ"ש בסוגין דהתם שהשיב להם הקב"ה מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם כו' וכדאמר ר"ש הכא שהרי לא קאמר ר"י דתקנו שווקים כו' כלום לא עשו אלא בשביל ישראל כו' כמ"ש שם שכן יאמרו או"ה לעתיד אלא ר"י סתם דבריו מפני יראת מלכות ואמר כמה נאים כו' תקנו שווקים כו' מיהו שפיר מצינן למימר שלצורך עצמם עשו כתשובת הקב"ה דהתם ודו"ק:

מסכת עבודה זרה, דף ב ע"ב

אמר להם הקב"ה במאי עסקתם אומרים לפניו רבש"ע הרבה שווקים תקנינו הרבה מרחצאות עשינו הרבה כסף וזהב הרבינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה

אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם תקנתם שווקים להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמכם כסף וזהב שלי הוא שנאמר (חגי ב, ח) לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות כלום יש בכם מגיד זאת [שנאמר מי בכם יגיד זאת] ואין זאת אלא תורה שנאמר (דברים ד, מד) וזאת התורה אשר שם משה מיד יצאו בפחי נפש

יצאת מלכות רומי ונכנסה מלכות פרס אחריה מ"ט דהא חשיבא בתרה ומנלן דכתיב (דניאל ז, ה) וארו חיוא אחרי תנינא דמיא לדוב ותני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין [בשר] כדוב ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב

אמר להם הקב"ה במאי עסקתם אומרים לפניו רבש"ע הרבה גשרים גשרנו הרבה כרכים כבשנו הרבה מלחמות עשינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה

אמר להם הקב"ה כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם תקנתם גשרים ליטול מהם מכס כרכים לעשות בהם אנגריא מלחמות אני עשיתי שנאמר (שמות טו, ג) ה' איש מלחמה כלום יש בכם מגיד זאת שנאמר (ישעיהו מג, ט) מי בכם יגיד זאת ואין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה אשר שם משה מיד יצאו מלפניו בפחי נפש

דהיינו שעלינו ללמוד מכך שכל מה שאנו רואים לפעמים שאומות העולם וצריכים להיות אמיתיים עם עצמנו שזה כולל אפילו אלו שהקימו את מדינת ישראל, האם הם עשו את כל מה שעשו בשביל שישראל יתעסקו בתורה... אזי מכיוון שלא יש לומר שהכוונה על אלו שאפילו לא טרחו להכנס אח"כ כי הם הבינו שלא עשו כלום בשביל התורה אלא רק ההפך רח"ל, כדאיתא במס' סוטה, דף מט ע"ב

בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים

והנה איתא בזוה"ק רעיא מהימנא, פרשת נשוא, דף קכה ע"ב

ויפן כה וכה וירא כי אין איש עוזר לי לאפקא לי מהאי צערא בהאי קבורה דאתמר עלי ויתן את רשעים קברו ולא אשתמודען בי ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא ככלב מת דסרח בינייהו דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו בין מלכוון ואתהדרו אינון ערב ררעיין על ישראל עאנא דקב"ה דאתמר בהו ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולית לון יכולת למעבד טיבו עם ת"ח. ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון ואפילו חיי שעה וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות. דלא אשכחו אכסניא בינייהו ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישי עמא כי מלאה הארץ חמס מפניהם עלייהו אתמר היו צריה לראש

השיעור המלא תמצא כאן

* * *

הפיוט שחיבר רבי שמעון לביא זיע"א, בַּר יוֹחָאי, נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ:

בַּר יוֹחַאי,

שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ,

נִמְשַׁחְתָּ מִמִּדַּת הַקֹּדֶשׁ,

נָשָׂאתָ צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ,

חָבוּשׁ עַל רֹאשְׁךָ פְּאֵרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי,

מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ,

יוֹם נַסְתָּ, יוֹם אֲשֶׁר בָרַחְתָּ,

בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ,

שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי,

עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים,

לִמּוּדֵי יְיָ הֵם לוֹמְדִים,

אוֹר מֻפְלֶא אוֹר הַיְקוֹד הֵם יוֹקְדִים,

הֲלֹא הֵמָּה יוֹרוּךָ מוֹרֶיךָ:

בַּר יוֹחָאי,

וְלִשְׂדֵה תַפּוּחִים,

עָלִיתָ לִלְקוֹט בּוֹ מֶרְקָחִים,

סוֹד תּוֹרָה כְּצִיצִים וּפְרָחִים,

נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי,

נֶאֱזָרְתָּ בִּגְבוּרָה,

וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דַּת הַשַׁעְרָה,

וְחֶרֶב הוֹצֵאתָ מִתַּעְרָהּ,

שָׁלַפְתָּ נֶגֶד צוֹרְרֶיךָ:

בַּר יוֹחָאי,

לִמְקוֹם אַבְנֵי שַׁיִשׁ,

הִגַּעְתָּ לִפְנֵי אַרְיֵה לַיִשׁ,

גַּם גֻּלַּת כּוֹתֶרֶת עַל עַיִשׁ,

תָּשׁוּרִי וּמִּי יְשׁוּרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי,

בְּקֹדֶשׁ הַקָדָשִׁים,

קַו יָרוֹק מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים,

שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת סוֹד חֲמִישִׁים,

קָשַׁרְתָּ קִשְׁרֵי שִׁי"ן קְשָׁרֶיךָ:

בַּר יוֹחָאי,

יוּ"ד חָכְמָה קְדוּמָה,

הִשְׁקַפְתָּ לִכְבוֹדוֹ פְנִימָה,

לֵ"ב נְתִיבוֹת רֵאשִׁית תְּרוּמָה,

אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח זִיו, אוֹרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי,

אוֹר מֻפְלֶא רוּם מַעְלָה,

יָרְאתָ מִלְהַבִּיט כִּי רַב לָהּ,

תַּעֲלוּמָה וְאַיִן קוֹרָא לָהּ,

נַמְתָּ עַיִן לֹא תְשׁוּרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי,

אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָ,

אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ,

וְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶךָ,

לְבוּשֵׁי חשֶׁן תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ: