למה־לי רב־זבחיכם יאמר ה׳
למען אחי ורעי! השי"ת האיר לי שראוי שאביא מהמקרא, תורה נביאים וכתובים, ואביא מה שגדולי הפרשנים ביאורו שם, בלי הרבה תוספות מצידי תחת הקטגוריה 'ביאורי מקרא' מקווה שתהנו מהרעיון הנפלא הנ"ל
ישעי' הנביא ע"ה (פרק א פסוק יא)
למה־לי רב־זבחיכם יאמר ה' שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי:
רש"י הק' זיע"א, שם
שבעתי עולות אילים - כמו "ישבעך וישנאך" (מש' כה , יז).
מריאים - בהמות צאן פטומות.
לא חפצתי - אחר שאתם עוברים על תורתי "זבח רשעים תועבה" (מש' כא , ז).
רבינו יוסף קרא זיע"א, שם
למה לי רוב זבחיכם - שאתם מרבים בזבחים.
יאמר יי' - פתרון: אומר יי'; דבר הווה הוא ולא להבא, כמו "ככה יעשה איוב" (איוב א , ה), שפתרונו: ככה היה עושה איוב.
רבי אליעזר מבלגנצי זיע"א, שם
למה לי רוב זבחיכם, שאתם סבורים שאסבול רעותיכם בשבילם, ומה הנאה יש לי בהם? אם לאכול , שבעתי עולות אלים , ונפשי קצה בהם כבר; 'אנוייץ אינשוי' (בלעז) , כמו "פן ישבעך וישנאך" (בנוסחנו: ושנאך; מש' כה, יז);
ואם לשתיית הדמים , לא חפצתי בם, שהרי בזמה ובחטא אתם מקריבים אֹתם בבמות כל השנה שלא במקומי,
ואין זבחיכם זבחי צדק, כי בזמה תביאום.
רד"ק זיע"א, שם
למה לי - אע"פ שהיו מזבחים ומקטרים בבמות , היו מביאים קרבנות לבית המקדש בחדשים ובמועדים. והואיל ואתם עוזבים תורתי, מה לי ולזבחיכם; כי לא צויתי אתכם עליהם, אלא שתזכרוני ותעלוני על לבבכם תמיד, ולא תחטאו;
ואם חטאתם, שתתודו עם הקרבן ותשובו מדרכיכם הרעים. ואם עשיתם כן, היו לי לריח ניחוח , אבל עתה אני קץ בהם, כאדם השבע מן הדבר שהוא קץ בו; זהו שאמר: שבעתי.
רבי יוסף כספי זיע"א, שם
למה לי וגו' - זה שאלה על סבה תכליתיית, כלומר: לאי זו תכלית אתם עושים זבחים? כי זה הוא לחנם. וכבר מנה המורה (מו"נ א , סט) ארבעת מיני הסבות. יאמר יי' - נכון זה הלשון, כמו שהיה נכון אם כתב: כה אמר יי' למה לי וגו', וכן ענין "לכו נא ונוכחה יאמר יי'" וגו' (להלן , יח); והמליצות שונות בהרבה מקומות שהענינים אחדים. שבעתי וגו' - דבר השם ככה, כפי מחשבתם שנמשכת אחר מחשבת השוטים מעובדי הצלמים, כמו שמבואר מן התורה והנביאים ומספר יוסיפון, שמחשבתם שהאלהות כולם אוכלים ושותים הזבחים. ואולם ביאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. לא חפצתי - כטעם שבעתי , כי השבע מאכילתו אינו חפץ לאכול.
~~~~~~~
ולצורך סיכום הרעיון אביא להלכה דב"ק של הרמב"ם זיע"א, יד החזקה, הלכות מעשה הקרבנות, פרק שני, הלכה יד
כל שיעורי הנסכים האמורין בספר יחזקאל ומנין אותן הקרבנות וסדרי העבודה הכתובים שם כולם מלואים הן ואין נוהגין לדורות אלא הנביא צוה ופירש כיצד יהיו מקריבין המלואין עם חנוכת המזבח בימי המלך המשיח כשיבנה בית שלישי:
ואכמ"ל
