ציונות חרדית בבחינת עבודה זרה בשיתוף
למען אחי ורעי, דע לך שמדי פעם צצו להם כמה בעלי דעות משובשות לגבי הטענה של התחברות לערכים לאומיים (ציונים) אבל הנה קמו להם לאחרונה בחינת 'יציצו כל פועלי און וגו' וקוראים לעצמם - או לפחות כך צריך לכנותם - 'חרדים/ציונים' או 'ציונות/חרדית' (להבדיל מהחרד"ל, שבאמת אלו מזרחי שמנסים לפצות את עצמם ו/או להציג את עצמם כמאן דאמר תורני)
אבל קודם כל כדי שנבין שג"כ הם אותה בחינה של עבודה זרה בשיתוף, כפי שכבר קבע לנו במסמרות ברזל רבי אלחנן בונים ב"ר נפתלי בינוש װאַסערמאַן הי"ד זיע"א, עקבתא דמשיחא, הרעיון הלאומי, פיס' לה, עמוד 48
...נמצא כי הרעיון הלאומי כמות שהוא, אינו מוכר על ידי התורה ואינו אלא אליל חדש שגם הוא עבודה זרה. במרוצת הזמן הוליד הרעיון הלאומי בן ונקרא שמו: דתי-לאומי. שם זה מורה כי התואר דתי לבדו אינו מספיק, יש להשלימו בתואר 'לאומי'. השם הזה לכשעצמו, מהוה כפירה באחד מיסודות האמונה. נאמר: "תורת ה' תמימה", אין היא חסרה דבר הינה ומום אין בה. הוזהרנו: "לא תוסיפו" ו"כל המוסיף גורע". אם הרעיון הלאומי הוא בבחינת עבודה זרה, אזי הרעיון הדתי-לאומי הוא בבחינת עבודה זרה בשיתוף. לאמיתו של דבר ניסו כבר בעבר הרחוק להוסיף תורה שניה על תורתנו...
דב"ק אלו נראים כאלו נכתבו ממש היום, אבל כבר אז מקדמת דנא ניכר ע"י גדולי ישראל מהי מהותה של ה-'ציונות', אזי אותם שגדלו בבתים של 'חרדים' הנה פתאום לא הספיק להם עבודת השי"ת ע"י תורה ומצות, אלא נתבדו להגיע למסקנה שהם צריכים תוספת הנקראת 'לאומיות' ('ציונות')
ולא מספיק שכבר ה'מזרחי' אחרי שעבר עליהם מה שעבר וניכר איך פרקו מעליהם כל ענייני הקדושה כי הלכו בסופו של דבר אחרי עגל הזהב, הכל לא בכדי פרקו כ"כ הרבה עול תורה ומצות בעקבות ההליכה לפי תפיסת עולם זו, ומסיבה פשוטה, כי באמת א"א שכפירה בהשי"ת ואמונה ילכו יחדו...
והנה חדלי אישים אלו שככל הנראה לא למדו מספיק מתורתינו הק' והחליטו ללכת אחרי צו, וחושבים שבגלל הלבושים הצואים הללו כבר ע"י 'אהבת הארץ' הגיעו ל'עליה להר הבית' ו'העברה על איסור שלוש השבועות' ע"י תירוצים דחוקים, ה"י
וכבר מדיונים שהיו לי עם כמה עמהם ניכר שהשכל לא מתפקד ושומעים מה טענות מוזרות והגיגים שיעידו על רמתם התורנית: א. זה שהרמב"ם לא מנה מצות ישוב ארץ ישראל זה לא אומר שהוא לא חשב שזו מצוה דאוריתא ב. מגילת אסתר, לא קראתי את המגילה הזו ג. במענה על כך שהמגילת אסתר נפסק להלכה אצל רבי צדוק הכהן מלובלין, האדמור מקאמרנא, המנח"א, ושו"ת דברי יששכר, התשובה היא של אלו עם הרמה הגבוהה שאתה חושב שיש להם אמרו "לא שמעתי עליהם" או "הבאת רק 4 אחרונים" (למרות שיש עוד) ד. הרמב"ן חלק על רש"י שיש מצות ישוב ארץ ישראל בפירושו עה"ת, מה פתאום הרי מי אמר לך שרש"י לא סובר אם הוא כותב ההפך שאין מצות ישוב א"י
וכן הלאה על זו הדרך תשובות מופלאות של "רמה" תורנית כלשהי שעדיין לא נתקלנו בה עד כה
ונסיים בעוד בעלה לתרופה ובחזיון קודש מדב"ק של רבי אלחנן בונים ב"ר נפתלי בינוש װאַסערמאַן הי"ד זיע"א, עקבתא דמשיחא, הרועים, אות כ"א, עמוד 35-36 (הוצאת נצח (בני-ברק, ה'תשמ"ט), תורגם מאידיש ע"י רבי משה שנפלד זיע"א)
בימינו אלה בחרו להם היהודים בשתי עבודות זרות אשר להן יקריבו את קרבנותיהם, הרי הם: הסוציאליזם והנציונליזם [הלאומיות]. את תורת הנציונליזם החדש אפשר להגדיר בקצור נמרץ: "נהיה ככל הגויים". אין דורשים מיהודי אלא את ההרגשה הלאומית. השוקל את השקל והמזמר את "התקוה", פטור מכל מצוות שבתורה.
ברור, כי שיטה זו נחשבת כעבודה זרה לפי דעת התורה. שתי עבודות זרות אלה הרעילו את המוחות ואת הלבבות של הנוער העברי, לכל אחת מטה ראשי של נביאי שקר, בצורת סופרים ונואמים, העושים את מלאכתם בשלימות.
קרה מעשה נסים: בשמים הרכיבו את שתי העבודות הזרות לאחת - נציונל-סוציאליזם, יצרו מהן מטה זעם איום, החובל ביהודים בכל קצוות ארץ. הטומאות להן סגדנו, הן החובלות בנו. "תיסרך רעתך" (ירמיה ב', י"ט).
