אגרת ששלחה השבת לרבי אברהם אבן עזרא

למען אחי ורעי! הנה לאחרונה כמו להם כל מיני בורים ועמי ארצות גמורים שמנסים מתוך רגשי תאוות שלטון וכוח לצאת נגד הקבלה והמסורת של תורה שבכתב ותורה שבע"פ... והם חכמים בעיניהם למרות שהם טיפשים גמורים, ולא יודעים כי כבר הטענות הישנות שלהם הם אינם חידוש כי אם שוב פעם בורות ועמארצות גמורה, ומשום גאוותם אינם מוכנים להודות על טעותם כי שוב פעם כי הם רודפי פרסום ושליטה, דהרי אם מצות התורה אינם מעוניינים בהם זה גם משום שאינם מעוניינים בתיקון המידות ג"כ.

והנה אחת מהטענות שלהם הכי אומללה היא ממתי היום מתחיל, כאשר בבירור רואים במפורש במקרא שהיום מתחיל מהלילה, ועל כך כבר ענתה השבת בעצמה לרבינו אברהם ן' עזרא זיע"א:

אגרת ששלחה השבת לרבי אברהם אבן עזרא

ויהי בשנת ארבעת אלפים ותשע מאות ותשע עשרה בחצי ליל שבת בארבעה עשר יום לחדש טבת (י"ד בטבת ד'תתקיט) ואני אברהם הספרדי הנקרא אבן עזרא הייתי בעיר אחת מערי האי הנקרא קצה הארץ, שהוא בגבול השביעי מגבולות הארץ היושבת, ואני הייתי ישן ושנתי ערבה לו [לי], ואראה בחלום מלאך והנה עומד לנגדי כמראה גבר ובידו אגרת חתומה. ויען ויאמר אלי קח זאת האגרת ששלחה אליך השבת. ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה' אשר נתנה לנו, אשר כבדני זה הכבוד הגדול, ואתפשנו בשתי ידי, וידי נטפו מור, ואקראנה ותהי בראשיתה בפי כדבש למתוק, אך בקראי הטורים האחרונים חם לבי בקרבי, וכמעט תצא נפשי. ואשאל את העומד לנגדי מה פשעי מה חטאתי כי מהיום אשר ידעתי השם הנכבד והנורא ואשר בראני, ולמדתי מצות ה' לעולם אהבתי את השבת, ובטרם בואה הייתי יוצא לקראתה בכל לבי, גם בצאתה הייתי משלחה בשמחה ובשירים, ומי בכל עבדיה כמוני נאמן ומדוע שלחה אלי זאת האגרת.

וזאת היא:

אני שבת עטרת דת יקרים.	רביעית בעשרת הדברים:
ובין השם ובין בניו אני אות.	ברית עולם לכל דורים ודורים:
ובי כל מעשיו כלה אלהים.	וכן כתוב בראשית הספרים:
ולא ירד ביום שבת אזי מן.	למען אהיה מופת להורים:
אני עונג לחיים על האדמה.	ומרגוע לעם שוכני קברים:
אני חדות זכרים גם נקבות.	וששים בי זקנים עם נערים:
ולא יתאבלו בי האבלים.	ובי לא יספדו על מות ישרים:
והשקט ימצאו עבד ואמה.	והגרים אשר הם בשערים:
ינוחון כל בהמותיהם ביד איש.	כסוסים כחמורים כשוורים:
וכל משכיל ביינו הוא מקדש.	וגם יבדיל חשובים כנזירים:
בכל יום ימצאו שערי תבונה.	ביומו נפתחו מאה שערים:
מכובד מעשות דרך.	וכן מן מצוא חפץ ודבר כל דברים:
שמרתיך בכל ימים.	למען שמרתני מאד מימי נעורים:
בזקנתך שגגה נמצאה בך.	אשר הובאו אילי ביתך הספרים:
ושם כתוב לחלל יום שביעי.	ואיך תחשה ולא תדור נדרים:
לחבר אגרת דרך אמונה.	ותשלחה אלי כל העברים:

ויען ויאמר לי ציר השבת, הגד הוגד לה את אשר הביאו תלמידיך אתמול אל ביתך ספרים פירושי התורה, ושם כתוב לחלל ליל השבת, ואתה תאזור מתניך בעבור כבוד השבת להלחם מלחמת התורה עם אויבי השבת, ולא תשא פני איש.

ואיקץ ותפעם רוחי עלי ונפשי נבהלה מאד, ואקום וחמתי בערה בי ואלבש בגדי וארחץ כפי ואוציא הספרים חוצה אל אור הלבנה, והנה שם כתוב שם בפירוש: "ויהי ערב ויהי בקר" והוא כי כאשר היה בקר יום שני אז עלה יום אחד שלם כי הלילה הולך אחר היום. וכמעט קט קרעתי בגדי, גם קרעתי זה הפירוש, כי אמרתי טוב לחלל שבת אחת, ולא יחללו ישראל שבתות הרבה אם יראו הפירוש הרע הזה. גם נהיה כלנו ללעג וקלס בעיני העכו"ם. ואתאפק בעבור כבוד השבת, ואדור נדר אם אתן שנת לעיני אחר צאת יום הקדוש עד שאכתוב אגרת ארוכה לבאר מתי ראשית יום התורה, להרים מכשול ולהסיר פח ומוקש, כי כל ישראל הפרושים, גם כל הצדוקים יודעים כי לא נכתבה פרשת בראשית להגיד מעשה ה' בכל יום, רק בעבור שידעו שומרי התורה איך ישמרו השבת כאשר שבת השם הנכבד, לספור ימי השבוע. והנה אם היה סוף יום השישי [עד] בוקר יום השביעי, היה לנו לשמור הלילה הבאה. והנה זה הפירוש מתעה כל ישראל במזרח ובמערב גם הקרובים גם הרחוקים גם החיים, גם המתים. והמאמין בפירוש הזה השם ינקום נקמת השבת ממנו, והקורא אותו בקול גדול תדבק לשונו לחכו, גם הסופר הכותב אותו בפירושי התורה ידו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה ולכל בני ישראל יהיה אור'.