אודות זיוף שם ישראל

למען אחי ורעי! בהגיענו לפרשת השבוע וישלח הננו נפגשים עם כך שהשר של הס"מ נותן לנו שם חדש ליעקב אבינו ע"ה, והוא השם ישראל, אבל הוא נותן אותנו בצורה של גרעון שם יעקב, ורק שם ישראל יקרא לו (בראשית פרק לב פס' כט)

"וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל".

ואילו כאשר השי"ת מברכו, הוא צריך לעשות סוג של תיקון למה ששרו של עשו מברך אותו, וחוזר ואומר ששמו יעקב, אבל יקראו לך ג"כ בשם ישראל, אבל לעתיד לבוא 'יהיה שמך' (בראשית פרק לה פס' י)

"וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל".

רבי אהרן משה שכטר שליט"א

...ויש בכל זה צעד חדש – חכמי המסורה הכתיבו הש"ס בכדי שלא תשתכח תורה מישראל, וגדולי הדורות שנשאו ונתנו בדבריהם לפרשם נהגו ג"כ ככה אחריהם. וכל זה נעשה מצד מוסרי התורה - אבל אלו המבקשים הכתיבו ע"י בקשתם מלמד לעצמם. בטענת למה נגרע באו בני ישראל לומר רצוננו ללמוד לדעת התורה, הכינו לנו כלים לקבל אותה על ידם, וכאן יש תוצאת התעוררות מקבלי התורה.

ויש בזה חשיבות מיוחדת בזמננו. דמצב הגלות נשתנה מאד לאחרונה: במקום הריגות אכזריות מצד האומות, פעם מחמת שמד, ופעם מחמת שנאה וכוונה לאבד, הרי עיקר הצרה היום היא מהצרים מבפנים שבאים בזיופים ובסילופים עלינו. אמנם חידושם היום הוא כי אינם מסתפקים עוד בסילופי תורה כאומנותם מקדם, אלא רצים הם בזדונם אחר סילופי עם ישראל – והמתבונן ידע כי לא דבר קטן הוא מה שהחליפו והסירו שם ישראל מעם ה' והניחו אותו על הארץ, כאילו עיקר השם שלה היא - במקום שמעולם היה תפארת הארץ מה שהיא מתיחסת לעם, ארץ ישראל. וסימן הוא זה להחושך הנפשי שהורידו לעולם, כדוגמת הא דמעתה יתכן להיות ישראלי מבלי לידע ולהרגיש עצמיות האומה, בלי דעת דרכיה ומועדיה, בלי דעת דברי ימיה, בלי לדעת אבותיה הקדושים - ושוב מה איכפת בשמירת יחוסיה - ושוב מה איכפת כלל להיות ישראלי, והופעה אחת היא הסרת תפארת ישראל ויקרותה ועמידת המלשינים והזדים. סילוף השם הוא איבוד השם, ובאיבוד השם נעשה הגוף עצמו אבידה שאינה מתבקשת.

והרי בני ישראל נקראו לראשונה בהשם היקר ישראל על ים סוף: "וישע ה' ביום ההוא את ישראל וגו' וגו' ", ומתוך כך שרו שירת הים עם משה עבדו. ואח"כ נקראו ישראל במדבר סיני: "ויחן שם ישראל נגד ההר".

זהו סוד האומה וסוד שמם - ובזמנים אלו של החושך, נשמתה של האומה דורשת ומבקשת סוד עצמיותה ואור הויתה, והנפשות שבהם פועמת דרישה זו חוזרים מתוך כל מצבי הגלות לדרוש ולבקש שרשם בתורה, ומתיצבים תחת ההר.