אל תתחבר לרשע ואפילו בשביל התורה

למען אחי ורעי! הנה אחרי שבוע לאחר שהקומה עוד ממשלת צללים של ימין מלא מלא [בשקרים של פוליטיקאים].

ראש הישיבה נגד נתניהו "עוכר ישראל, מגדולי מחטיאי הרבים"

קם לו אחד ממנהיגי 'דגל התורה' ונזכר שהוא צריך להראות קצת חמימות של תורה, קצת יידישקייט, ומה יותר טוב אחרי הקרירות שנוצרה בעקבות ההתחברות לרשעים, מאשר קצת להפוך דא"ח לסיסמאות חסרות תוכן שהם רגילים למכור לקהל שומעיהם.

עד כמה גדול העוון הנ"ל שישנם אנשים שמתיימרים להיות צדיקים, ואף מתלבשים בלבוש של 'חרדים' ואפילו קוראים לעצמם 'חרדים' אבל העיקר חסר מן הספר, מכיוון שהם הקימו להם דבר הנקרא 'מפלגות/חרדיות' ורצים לבקש מהציבור שלהם 'הב הב' פתקים בקלפי בשביל שסך הכל מה שיעשו זה לשבת תחת כפיפה אחת עם הפריץ החילוני, ואותו פריץ חילוני יעשה שמדות ביהדות.

והנה כל דבריו הם על צד כך ש'נאה דורש' אבל לא נאה מקיים כי אלו עסקינן כאן בחוטא ומחטיא הרי מי התיר את ההתחברות, והאם לפני כן כאשר היו הבחירות והקמת הממשלה, מדוע רק שבוע לאחר השבעת אמונים לשלטון הערב-רב פתאום נזכרים לעשות קצת 'קנאות' בשביל להציל מהקרירות ואם באמת לפי טענתו שזה איננו מצד 'קנאות' אלא מצד 'אליבא דהלכתא' הרי היינו מצפים ממנו להורות להלכה לפרק את החיבור לרשעים, ולא להתחבר לחוטא ומחטיא הרבים, אבל כל הנ"ל אצל רבני 'דגל התורה' להראות לנו שהם סך הכל 'נאה דורש' אבל לא מצוי אצלם 'נאה מקיים', רח"ל.

ובכל זאת אביא את דבריו ע"מ שלכל הפחות אולי יהיו כאלו שכן יתקבל אצלם אישית לא רק 'נאה דורש' אלא גם יקחו על עצמם 'נאה מקיים' ובבחירות הטמאות לא יצביעו, הערותי יהיו בסוגרים מרובעות כאלו []:

'בשולי הענין יש בנותן טעם לציין מקרה רע שפשה בדור האחרון, לאחר שהתועים השתלטו בכח הזרוע על ארץ ישראל ובנו בתוכה מדינה, שישנה תופעה גם אצל היראים לדבר ה' כביכול יש איזה שהוא יחס בינינו לבינם [הערת הכותב: למה לכאורה, באמת יש קשר ביניהם].

כמובן כל אחד מבין שאין חלקנו עמהם ומה לנו שם [הערת הכותב: איך אפשר להבין דבר כזה, הרי אתם הולכים יחדו בגוש הימין], אבל כאן המקום לשאול שאלה פשוטה: את מי אנחנו שונאים יותר, האם אותם או את הערבים צמאי הדם שקמים עלינו לכלותנו?.

אם נשאל את הבריות, ואפילו את יושבי בית המדרש, לא צריך לחשוב הרבה בשביל לדעת את התשובה. אך בזה טמונה הבעיה: 'הא למדת שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו'. ואם את ההורגו נצטוינו להרחיק מאיתנו רק עוד דור שלישי, הרי לגבי מי שבא להחטיא אותנו - יש לנו שנאה איומה שלא נותנת לנו להדבק בו עד סוף כל הדורות [הערת הכותב: ובכל זאת החליטו ללכת אתם יד ביד]. אם כן מה היחס בין השנאה שאנו שונאים את הישמעאלים לבין השנאה של מי שבא להחטיא אותנו ? מה מקום בכלל יש לדמות בין זה לזה?

לפעמים כאשר הערבים צוררים אותנו לאבד נפשות מישראל, ובחסדי שמים הקב"ה מצילנו מידם, יש תחושה כאילו 'כוחותינו' פגעו ב'כוחותיהם'. אבל כיצד שייך להרגיש כלפי המחטיאים הרגשה של 'כוחותינו'? איזו שייכות יש בינם לבינינו? כמובן שגם הערבים אינם כוחותינו, ואין בעיה לשנוא אותם, אבל הם לכל הפחות עוד מכונים בני דודים, בעוד שהאחים התועים לא שייכים אלינו כמלוא נימא ואנו מצווים לשנוא אותם שנאה תהומית שלא תפוג לעולם.

בפרט בשנים האחרונות, כאשר אנו מוכרחים לקיים את חובתנו ולצאת להצביע בבחירות פעם אחר פעם , פשתה איזו הרגשה של חיבור כביכול אנו קשורים לגוש מסויים, וניצחון הגוש הרי הוא נצחוננו, והעיתונים מפמפמים במשך שנים למי אנחנו שייכים - האם לצד זה או לצד אחר. יש גם תחושה של הזדהות עם הנרדף, ועם מי שהלך איתנו מימים ימימה/

אבל צריכים לדעת את הידיעה הפשוטה, לא בתור קנאות וכדומה כלל וכלל אלא בתור מציאות אמיתית שאין ברורה הימנה. [הערת הכותב: ובכל זאת ממשיכים להתחבר לרעים ורשעים, והרי התורה ציוותה להתרחק מהם].

כאשר מדובר באחד מגדולי מחטיאי הרבים, שבמשך שנים בעומדו בראשות המדינה היה עוכר ישראל, עקר את התורה והוכיח שאין לו חלק באלוקי ישראל, כראותינו בחינוך הילדים ושאר עניינים, צריכה להיות שנאה אדירה כלפיו שאינה ניתנת למדידה, וכיצד שייך להרגיש איזו שהיא הרגשה של חיבור מסויים כאילו יש משהו משותף בינו לבין שומרי התורה? השנאה כלפיו וכלפי הדומים לו צריכה להיות בלי יחס לשנאה שיש לנו כלפי זרע ישמעאל.

אין בכך שום חידוש אלא זהו מה שהתורה מצוה ואומרת, 'לא יבוא להם דור עשירי בקהל ה'', הרי המצרים עמדו עלינו במשך מאות שנים והתנהגו כלפינו באכזריות נוראה, טבחו ללא רחם ורצו להשמיד את ישראל, כמו שיודע כל דרדקי מהכתובים ומדברי חז"ל ולו מעט עד היכן הדברים מגיעים, ועם כל זה אין לנו מצוה לשנוא אותם עולמית אלא כבר דור שלישי יבוא להם בקהל ה', ואילו העמונים והמואבים שרצו להחטיא אותנו - אין בכלל מילים שיוכלו די באר לתאר את הריחוק בינינו לבינם, והתורה רק מזהירה שלעולם לא יבואו בקהל ה'. אמנם יכולים אנשים לבוא ולומר שגם אחינו התועים הם אחינו, וצריכים ללמד עליהם זכות בגדר תינוקות שנשבו, אולם אין כל זה ענין למה שהתורה עצמה מצוה אותנו לשנוא אותם שנאה שאין אחריה כלום. וכבר הפסוקים בתהלים מצווחים ואומרים 'הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי', ללמדך שהשנאה שצריכה להיות כלפי מי שבא להחטיא את ישראל היא 'תכלית שנאה', שנאה שלא שייכת מעליה שנאה גדולה יותר, הכל בגלל שהם באים להחטיא - והמחטיא חמור לאין שיעור ממי שבא להרוג.

אותם חוטאים ומחטיאים שעומדים ומנהלים את המדינה [הערת הכותב: וביניהם גם הח"כים "החרדים" שאמר שצריך להצביע להם], הם כאלו שאיבדו ומאבדים מדי שנה מליוני נשמות מישראל ועקרו אותם לנצח, השכיחו מהם את אותם יהודים ועשו את הדבר הגרוע ביותר עלי אדמות, ואין רשעותם מתקרבת למי שרק ניסה להרוג את הגוף ולאבדו מהעולם הזה. הם באו לכלל ישראל והחריבו אותו מתוכו, הוציאו מתוך הכלל אין ספור נשמות שיותר לא ישובו לעולם והורידו אותם לפי שאול, ומי יוכל להגדיר במילים את גודל החורבן שהמיטו עלינו ואת עוצמת השנאה שאנו אמורים להרגיש כלפיהם.

אז גם כאשר אנו יושבים בעל כרחנו בסביבתם של אנשי המדינה ומצילים מיד הארי, לא שייך להרגיש איזה שהוא קשר כביכול יש חוט המקשר בינם לבינינו'. [הערת הכותב: אפשר לומר 'לא שייך להרגיש' אבל בפועל לפעול עמהם ועוד לשבת בהסתדרות הציונות עם הגופים הרפורמים זה מה שעושים בפועל].

וכעת מתבררת הדו-פרצופיות של ה"שלוחי דרבנן" ושולחיהם שהקימו להם "מפלגות/חרדיות" דהיינו מלשון פירוד, כי עושים פירוד לבבות ופילוג באומה הישראלית ע"י כך שמראים עצמם בשוק וגורמים לקנאה מצד העמיארצות שהקימו להם מדינה שמתרברבים בהצלחותיהם הגשמיות, אבל משמיטים את הכשלונות הרוחניים העצומים שגרמו הם עצמם, וכמובן שהדבר היחידי שיהי' להם לומר שזה למען התורה, אבל בפועל זה למען העסקנים

והנה איתא בדב"ק של חז"ל במס' אבות רבי נתן, פרק ט' משנה ד':

'ואל תתחבר לרשע מלמד שלא יתחבר אדם עם אדם רע ולא עם אדם רשע. שכן מצינו ביהושפט שנתחבר באחאב ועלה עמו רמות גלעד, ויצא עליו קצף מאת ה'. שוב נתחבר לאחזיה, ויעשו אניות בעציון גבר, ופרץ ה' את מעשיו, שנאמר: (דה"ב כ') "בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך וישברו אניות". וכן מצינו באמנון שנתחבר עם יונדב ויעץ לו עצה רעה, שנאמר: (שמואל ב יג) "ולאמנון ריע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד חכם לרע".