בין פסח לעצרת

למען אחי ורעי! הגענו למעמד האדיר שבו אנו חוגגים את יום מתן תורתינו הק', וחג זה מיוחד משום הכרת הטוב שהאנו צריכם להכיר לבוראנו, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.

הלימוד הראשון שיש לנו מעניין הכרת הטוב הוא קרבן 'שתי הלחם' שנהגו אבותינו בזמן-הבית להקריב והוא קרבן תודה, ויש לשאול מה דווקא מיוחד בקורבן 'שתי הלחם' דווקא לחג השבועות, וכך ביאר הרמב"ן זיע"א, ויקרא פרק כג פסוק יז

"חמץ תאפינה" צוה הכתוב שתהיינה חמץ, לפי שהם תודה לשם כי חקות קציר שמר לנו, וקרבן התודה יבוא על לחם חמץ ואולי אסור החמץ מפני שירמוז אל מדת דין, כי נקרא "חמץ" כאשר יקרא היין אשר יקהה חומץ יין וחומץ שכר (במדבר ו ג), והלשון נגזר מלשון מעול וחומץ (תהלים עא ד), כי נגזל מהם טעמם ולא יאכלו, וכן "כי יתחמץ לבבי" (שם עג כא), יכעוס ויאבד טעמו ממנו ובעבור שהקרבנות לרצון לשם הנכבד, לא יובאו מן הדברים אשר להם היד החזקה לשנות הטבעים, וכן לא יבאו מן הדברים המתוקים לגמרי כגון הדבש, רק מן הדברים המזוגים, כאשר אמרו בבריאת העולם (ב"ר יב טו) 'שיתף מדת רחמים במדת הדין ובראו'.

מעמד הר סיני

והנה בחג השבועות שהוא יום מתן תורה יביא הקרבן בדין תודה, כי הוא יום העצרת, והמשכיל יבין וזה סוד מה שאמרו רבותינו (ויק"ר ט ג) 'כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל לעולם וכו', כי בו מצה וחמץ, כענין בעולם הבא'.

דהנה משמעותו של 'שתי הלחם' שהוא ממזג 2 הפכים שיכולים להתקיים רק בעוה"ב, ובעוה"ז אין להם קיום, והם אסורים כל השנה, אבל ישנו רק יום אחד בשנה שהדבר מתאפשר והוא יום מתן תורה יום שבו נגלה הקב"ה לעמו ישראל ונתן להם את תורתו, וזה מעין עוה"ב

אבל כדי שאפשר יהי' להגיע למעמד הזה של קורבן התודה 'שתי הלחם' בחג השבועות אנו קודם כל צריכים להטהר מהחמץ בפסח למשך שבוע, וכן להתחיל אח"כ לספור 7 השבועות כמו שאשה שמטהרת 7 ימים לבעלה, רק אז יש לנו את הכוח להגיע למעמד הנשגב של יום מתן תורתינו הק'[1]

עוד סוג של הכרת הטוב שיש לנו בחג השבועות, מלבד קרבן התודה של שתי הלחם, היא הבאת הביכורים, וכן כבר בהגדה של פסח אנו מתחילים להזכיר לעצמנו את השאיפה של יום מתן תורה בכך שאנו מזכירים בהגדה של פסח את הבאת הביכורים, ובתוך דבריהם ג"כ מזכירים לנו את הסכנה שאורבת לנו

'צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּשׁ לָבָן הָאֲרַמִּי לַעֲשֹוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל. שֶׁנֶּאֱמַר "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב" (דברים, כ"ו ה').

הפס' של הבאת הביכורים אנו מזכירים לעצמנו כבר בהגדה של פסח, בהקשר של כך שישנם אנשים בעולם שמנסים 'לעקור את הכל', לבן הארמי הי' כפוי טובה, כי כל השפע שהי' לו הגיע בזכות יעקב אבינו ע"ה[2], ומכיוון שיש בידינו כלל 'מעשה אבות סימן לבנים'[3] כך גם מאז בריאת העולם ועד ימינו אנו אנו עדים לכך שישנם כפוי טובה שכל מטרתם היא 'לעקור את הכל', כי אינם רוצים להודות למי שאמר והי' העולם.

ולכן הם באים בכל מיני צורות ולבושים, תחבולות וטענות (הארמי אותיות הרמאי)[4], ורצונם לעקור את 'הכל' בין ברוחניות ובין בגשמיות, ואף הינם יותר גרועים מגזירותיו של פרעה, שהדבר היחידי שעומד מאחוריהן זה סך הכל ניסיון של 'לעקור את הכל', שנובע מתוך כפויות טובה.

השי"ת יהי' בעזרנו שנצליח כולנו להנצל ולהתבדל מכל מיני אנשים שנראים 'לבנים' (דהיינו 'תרבותיים') אך בתוך תוכם מבקשים 'לעקור את הכל' (ואפילו את עצמם מבלי לשים לב).

ודווקא עי"ז נזכה לקבל את התורה מתוך קדושה וטהרה, ע"י כך נזכה לבחינה של הכרת הטוב שהשי"ת נתן לנו את התורה על ידי הבאת ביכורים ועל ידי קרבן תודה של שתי הלחם.

חג שבועות שמח, בשורות טובות ישועות ונחמות לכל עמך בית ישראל

"נעשה ונשמע" - 'כתובה' סמלית לכבוד חג השבועות, לכבוד ה'חתונה' בין הקב"ה לכנסת ישראל במעמד הר סיני

________________________

[1] הזוה"ק, ח"ב, דף קפג ע"א.

[2] פירש"י, בראשית פרק ל פסוק כ"ז

[3] בראשית רבה, מ"ח ז'; רמב"ן עה"ת בראשית י"ב פס' ו' ופס' י'; מהרש"א, עבודה זרה, דף ח' ע"ב.

[4] רבינו יעקב בעל הטורים זיע"א, בראשית כ"ה פס' כ'