הבדלו מדעת העורים והחרשים
למען אחי ורעי! הנני שמח להביא בפניכם לכבוד יומא דהילולת כ"ק האדמו"ר מחב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון 'הריי"ץ' זיע"א, עלה לתרופה (אגרות קודש מוהריי"ץ, כרך יג, אגרת ד'תתנג, עמ' שנו-שס):
'[שלהי מנ״א תש״ב] מוה״ר גרשון[1] שי׳ שלום וברכה!
במענה על מכתבו מכ״א שבט שהתאחר בדרך הילוכו, אצטער במאד אשר גם תלמידי התמימים הקשישים שזכו לראות פני קדש הקדשים הוד כ״ק אאמו״ר הרה״ק — זי״ע ולשמוע הדברות קדש, טועים הם בסיבת היסורים והצרות דהאידנא וכוונתם, וחושבים גם הם כשעמא דבר וכמוכי סנורים כי צרות רגילות המה בצרות הגלות ואשר על כן המה היסורים והצרות, והטרדות והבלבולים הבאים מהם גורמים בנזקין שאין הדעת צלולה ללימוד התורה ודא״ח ואין הלב פתוחה לעסוק בעבודת התפלה כדרישת תורת החסידות — ורק כאשר השי׳׳ת יסיר את הצרות והיסורים ויתן את סיר הבשר עם השומים בצלים ואבטיחים — אז די פאמוניצע ועט זיין אפעטע און אפולע, בלשונו של החסיד ר' משה ז״ל זעבינער — ונאכל ונשתה ונחליק בטנינו וזקנינו מרוב טובה והרחבת הדעת הנה אז, אז נלמוד את התורה ונתעסק בעבודה שבלב.
לא ידידיי אהובי נפשי, הבדלו מדעת העורים והחרשים אשר עינים להם ולא יראו את היד החזקה והזרוע הנטוי׳, הוא דבר ה׳ אם לא ביד חזקה וגו׳ ואזנים להם ולא ישמעו את קול ד׳ חוצב להבת אש שובו שובו בית ישראל ולמה ח״ו תמותו, כי הצרות והיסורים חבלי משיח המה ועל סף גאולה אמיתית ע״י משיח צדקנו אנו עומדים, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, ובכן אין שום התנצלות על התשובה, כי כל החי בישראל בין איש ובין אשה צריך להכין את עצמו לקבל פני האורח המקווה זה רבות בשנים הוא משיח צדקנו, וההכנה היא בהטבת המעשים בפועל בלימוד התורה ובקיום המצות — כל אחד ואחת לפי מעמדו ומצבו ובכולם יחד להיות סור מרע ולבערו.
וזאת למודעי כי כל זמן שלא יוטב מצבן של ישראל הרוחני והמוסרי בקיום המצות מעשיות לא יוקלו הצרות ולא יסורו היסורים אלא ח״ו וח״ו הי׳ לא תהי׳ עוד יתגברו ויתגברו עד אשר יעשו את שליחותם להחזיר את ישראל.
מצוה וחובה על כל אחד ואחת מישראל, בארצות הגולה ומה גם בארצנו הקדושה להודיע ולפרסם בחוצות וברחובות גלוי לכל בכל לשון שבני אדם מדברים אשר כל איש ואשה בישראל זקן וזקנה צעיר וצעירה ילד וילדה המחללים את השבת, האוכלים טריפות, וחיים חיי משפחה שלא עפ״י דיני התורה הן המה מביאי חורבן העולם בכלל, וחורבנם של קהל עדת ישראל — לא רק במובן הרוחני והמוסרי כי אם במובן הגשמי והכלכלי — בפרט.
בכל המדינות בכלל ובארצנו הקדושה בפרט אשר בחסדי השי״ת עוד לא בא צר ואויב— ויתן השי״ת ולא יבוא — הנה כהנביא יונה בשעתו, החובה על כל הרבנים הבני תורה וכל ישראל המאמינים בה׳ ובתורתו הקדושה בין איש ובין אשה מבלי הבדל גיל, עליהם לקרוא בקול מר צורח,
אם לא תשובו אל ה׳ ותורתו, אם לא תעזבו את דרכיכם הרעים בחילול שבת ומועד, באכילת טריפות, בחיי משפחה בלא טהרה במקוה כשרה, אם לא תוציאו ילידיכם הבנים והבנות מבתי השמד הן הנה התלמוד תורות ובתי ספר אשר המורים והמורות חפשים בדעה אפיקורסים מחללי כל קדש, הנה עוד ימי מספר ונינוה נהפכת, ואל תשענו במשענת קנה רצוץ יתן השי״ת והאויבים יהפכו לאוהבים, וח״ו וח״ו אל יבוא אותו היום אשר ח״ו וח״ו הי׳ לא תהי׳ כי האוהבים יהפכו לאויבים, גורלכם וגורל בניכם ובנותיכם וגורל טפכם ועולליכם, לחיים ולמות, גורל קניניכם ורכושכם אם ישארו בידכם או אויבים ישללו ויבוזו בידכם הוא, אם תשובו לד׳ ולתורתו בשמירת המצות מעשיות יקיל מעלינו ומעל כל ישראל אחינו ואחיותינו את חבלי משיח ויזכנו לקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש.
המאמין בד׳ וביעודיו על ידי נביאיו הקדושים, והקורא בתורה בדברי חז״ל רואה הוא כי ממרום שלח ד׳ אש להצית את כותלי הגלות המר ולשום מועקה בצוארי בני ובנות [ישראל] עד כי ישובו אל ד׳ ודתו בקיום המצות מעשיות ולא יעכבו עוד ביאת גואל צדק משיח צדקנו כי בא מועד לחננה.
היושבים בארצנו הקדושה, וכל ישראל המאמינים בד׳ ובתורתו ומחבבים קדושת הארץ והמקומות ובניני הקדש שבארץ, והמחזיקים במוסדי התורה ולומדי׳ ד׳ עליהם יחיו עליהם ועלינו לדאוג לטהר את הארץ מהתועבות אשר שנא ד׳ הן המה היכלי הטומאה ובתי ועד העברינים, אשר שם שעירים ירקדו תערובות אנשים ונשים משחקים בקוביא, בתי אכל וחנויות ישראל של טריפה ונבילה, בתי ספר ובתי לימוד של החפשים בדעה ומפירי מצוה.
אוי לי אם לא אומר ואוי לי אם אומר כי ישראל היושבים בארצנו הקדושה הם בסכנה כפולה ומשולשת מהיושבים בארצות הגולה, כי מסורת אבות אשר קודם ביאת המשיח יטהר השי"ת את הארץ מכל תועבותיו ויקיא את מחללי הדת והקד' כאשר קאה את הגוי בטרם בוא ישראל.
כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ופירשו דהגאולה האחרונה תהי' כמו הגאולה הראשונה[2], דכמו בהגאולה הראשונה הנה צעקו ישראל מעצמת מכאובם אל האלקים, וכתי' ותעל שועתם וגו' וגם אנכי שמעתי וגו', הנה כן בהגאולה האחרונה שבאה ע"י זעקת בנ"י ושועתם מחבלי משיח, וזהו כימי צאתך מאמ"צ, וכשם דבהגאולה הראשונה הנה בטרם שהביא הקב"ה את ישראל לנחול את הארץ הנה טיהר את הארץ מתועבותי' והקיא את הגוי עושה התועבות באופן פלאי, אשר גוים רבים ובני הענקים גבורי כח אשר כל האנשים כחגבים בעיניהם הנה נכחדו הם ועצביהם מעל פני האדמה, הנה כן בגאולה האחרונה יטהר השי"ת את הארץ ויקיא את המינים ואת הזדים עושי התועבות מקרב הארץ[3].
רז"ל אמרו (ב"ק ס, ע"א) כיון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים ולא עוד אלא כו' כן הי' - לא עליכם ולא עלינו - בכל המדינות הכיבוש של צוררי ישראל, לבי יתפלץ לרגלי מאורעות האחרונו' אשר צר הצורר מתקרב לגבולי ארץ אבות, והעומדים בראש ההגנה חפשי הדת מאמיני הבל בוטחים רק על זרוע ידם ושמחים עלי גיל להעריך בחורי ישראל לקרב, וגם כהיום אשר יד הקב"ה החזקה אוחז בעורף ישראל להשיבו - אנה ה' בחסד וברחמים - אל תורתו ומצותיו, הנה הם - המכתירים למנהיגי ישראל ובאי כחם של ישראל - מחזקים בנושנות לאמר, כי ככל הגוים בית ישראל, ומורדים בו באלקי ישראל ובתורתו בעזות מצח.
האנשים האלה, לא ידעו בשת, כעשרים וחמש שנה, תקעו והריעו בחצוצרות לבשר את ישראל בכל מדינות הגולה — ולכל לראש במדינות עפרות זהב — על ידי בעלי כשרון קסם הנאום וההטפה, לאמר, מצרים נתנו יד ואשור ישענו, ואין דבר גאולת הארץ תלוי׳ אלא בממון הקל, ובכן הנה יביאו את התרומה לבנות את הארץ, ומכיון דאשור פשטה את הרגל ופנתה עורף, הנה אשור חדשה המציאו במה להטעות את ישראל, להטותם באמונת הבל שוא ומדוחים ולהדיחם מהאמונה הטהורה בד׳ אשר יגאלנו בגאולה שלמה ע״י משיח צדקנו.
איש לא יפונה אשר המחללי שבתות ומועדים, אוכלי טריפות ונבילות, עוברים על התורה והמצוה בשאט נפש המה הראוים לעמוד בראש תנועה קדושה המיועדה מאת אבינו שבשמים, לקבץ את נדחינו מארבע כנפות הארץ ולהוליכנו קוממיות לארצנו הקדושה, ולא עוד אלא מרהיבים המה לחלל בזרוע רשע את קדש הקדשים של יעוד ד׳ והבטחתו בחולי חולין של כוזב ושקר המדיניות — פוליטיק — "בונה ירושלים ד' ואת נדחי ישראל יכנס" כתיב אבל נדחי ישראל יכנסו לבנות את ירושלים — בלא ד׳ — אין כתיב'...
______________________________________
[1] רבי גרשון ב"ר דוד חן זיע"א, נולד בשנת ה'תרמ"ו. שימש כמשגיח בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, רבה של אלכסנדריה שבאוקראינה וראש ישיבת תומכי תמימים המקומית, חבר בית הדין הרבני בחיפה, ומאוחר יותר - רב שיכון חב"ד בירושלים, וחבר בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש. נפטר ביום ו' בסיון ה'תשל"ח.
[2] זוה"ק ח"ב, דף רלט ע"ב: 'כגוונא דא לזמנא דאתי כתיב, (עמוס ט יא) "אקים את סוכת דוד הנופלת", כתיב (שם ה ב) "נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל", מאי "ולא תוסיף קום"?!, (משמע דהא זמנא אחרא קמת). אלא בזמנא אחרא קמת, היא קמת מגרמה, ולא אוקים לה קודשא בריך הוא, דהא בגלותא דמצרים קודשא בריך הוא אוקים לה, ועבד כמה נסין בגין לאקמא לה,
ובגלותא דבבל הוא לא אוקים לה, בגין דלא עביד לון נסין, דגרים חובה, אלא היא קמת, וסליקו בני גולה כאינון דלא הוה לון פרוקא, ולא הוה תיאובתא דקודשא בריך הוא עלייהו, בגין דגרם ההוא חובה דאינון נשים נכריות, ועל דא קודשא בריך הוא לא אוקים לה לכנסת ישראל, ולא עבד לה נסין וגבוראן בההוא זמנא כדקא יאות.
אבל לזמנא דאתי "ולא תוסיף קום" כתיב, לא תוסיף קום מגרמה, אלא קודשא בריך הוא יוקים לה, דכתיב "אקים את סכת דוד הנופלת", וכתיב (ירמיה ל ט) "ואת דוד מלכם אשר אקים להם", ובגין כך כתיב הכא "ויקם משה את המשכן".
[3] מדרש פרקי דרבי אליעזר, פרק לג: 'לעתיד לבא הב"ה אוחז בכנפות הארץ ומנער מכל טומאה כאדם שמנער את הבגד ומשליך כל מה שבתוכה ומשליך אותה לחוץ שנ' "לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה".
Comments