יוסף מוקיר שבת

למען אחי ורעי! דעו לכם שכיבוד יום השבת הוא דבר מאוד גדול, לכן ראוי לכל אדם לכבד את השבת, כדאיתא במס' שבת דף קיט ע"א:

יוסף מוקיר שבי הוה, ההוא נכרי בשבבותיה דהוה נפישי נכסיה טובא אמרי ליה כלדאי כולהו נכסי יוסף מוקר שבי אכיל להו, אזל זבנינהו לכולהו ניכסי זבן בהו מרגניתא אותבה בסייניה בהדי דקא עבר מברא אפרחיה זיקא שדייה במיא בלעיה כוורא, אסקוה אייתוה אפניא דמעלי שבתא אמרי מאן זבין כי השתא אמרי להו 'זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקר שבי דרגיל דזבין אמטיוה' ניהליה זבניה קרעיה אשכח ביה מרגניתא זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא פגע ביה ההוא סבא אמר מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא.

והנה גירסא בלשון קלה ומורחבת

זהו ספור על איש עני, שמו יוסף, שגר בכפר קטן הרחק מן העיר. איש פשוט וצנוע אך נודע שמו ברבים כמי שאוהב את השבת ומכבד אותה יותר מכל דבר. אמנם היה יוסף איש עני, אולם בשבת הוא חי כמו מלך. בשבת הוא ובני ביתו היו לבושים בגדים נאים ואוכלים מעדנים כסעודת שלמה בשעתו. על כן קראו לו "יוסף מוקיר שבת".

ואיך הצליח יוסף, שגר בצריף קטן ועבד קשה למחיתו והתפרנס בדחק, לחיות בשבת כמו מלך?…

כל השבוע הסתפקו יוסף ובני משפחתו באכל דל. כך שאת רב משכרתו חסך יוסף כדי לקנות צרכי שבת בשפע ומן המבחר. בשבת גם היה מכניס אורחים ובביתו היתה אוירה שמחה כאשר שלחנו מלא כל טוב.

בשכנותו של יוסף גר גוי רע לב עשיר מאוד, וכגדל עשרו כן גדל קמצנותו. מעולם לא תרם כסף לאיש, ואם עניים דפקו על דלתו היה מגרש אותם בכעס. רב הזמן היה נוהג להסתגר בביתו המפאר ומטכס עצה איך להרויח עוד כסף ולהגדיל את רכושו, והעקר דאג שכספו לא יתבזבז.

לילה אחד חלם עשיר זה חלום מוזר ומפחיד שבו אמרו לו, שכל כספו ורכושו יעבר ל"יוסף מוקיר שבת". העשיר התעורר בבהלה מחלומו, השכים קום והזדרז לקרא לחכמים ולספר להם את חלומו. החכמים הציעו לו למכר את כל הונו ולקנות במקום זה אבן יקרה על מנת שיוכל לשמר עליה. שמח העשיר על עצת החכמים והחליט לעשות כדבריהם. הוא מכר את כל רכושו, וקנה תמורת זה אבן יקרה מאוד. ועל מנת לשמר עליה היטב, הכניס אותה בתוך כיס פנימי קטן שתפר לכובעו, ולכל מקום שהלך חבש את כובעו עם האבן היקרה החבויה בו, וכך רוח לו, כי חשב שהאבן הטובה נמצאת במקום הבטוח ביותר.

יום אחד טיל העשיר להנאתו על גשר מעל לנהר, כשהוא שמח וטוב לב ובטוח שחלומו לא יתגשם לעולם. מי יוכל להגיע למקום מחבוא בטוח שכזה? חשב בלבו. עוד הוא מהרהר ולפתע נשבה רוח סערה שהעיפה את כובעו מעל ראשו ישר לנהר שמתחת לגשר.

העשיר קרא לעזרה, זעק וצרח, אולם איש לא שמע את זעקתו. הכובע שנפל לנהר השתלשל לאט לאט עד לקרקעית הנהר. חלפו כמה ימים והכובע התפורר במים, האבן היקרה נתקה מן הכובע והחלה לטיל בנהר הלוך ושוב, עד שהתקרבה לדג גדול מאוד, שבלע אותה.

כך המשיכו המים לזרם בנהר, ודגים בנהר פרים ורבים, ודיגים באים יום יום לצוד דגים מן הנהר על מנת למכרם בשוק, והאבן עדין מטילת במעי הדג הגדול…

יום ששי אחד כאשר הדיגים דגו דגים כדרכם, מה התפלאו למצא בתוך שלל הדגים דג אחד גדול במיחד. הם לא ידעו את נפשם מרב שמחה. הם קוו למצא איש עשיר שיקנה את הדג הזה ויכפילו את פרנסתם. הם מהרו לשוק למכר את הדג. אולם בגלל השעה המאחרת לא מצאו קונים, פה ושם מצאו הדיגים עובר ארח שאמנם התפעל מגדל הדג, אולם לא עלתה בלבו לקנות דג יקר כל כך.

ערב שבת, יהודים מזדרזים בהכנות האחרונות לקבלת פני שבת המלכה, והדיגים עדין מנסים למכר את הדג ואין קונה. פתאום צץ רעיון בדעתו של אחד המוכרים בשוק להציע לדיגים למכר את הדג ל"יוסף מוקיר שבת", האיש שמוכן לשלם ביד רחבה על כל מאכל טוב לכבוד שבת.

מהרו הדיגים להגיע לביתו של יוסף, ומה שמח יוסף בראותו את הדג הגדול. ללא שום הסוס מהר לקנות את הדג ובשמחה שלם עבורו במיטב כספו, ולא עוד אלא ששבח את הדיגים על שהביאו לו דג גדול ונאה לכבוד שבת.

מפאת השעה המאחרת הזדרז יוסף להכין את הדג לבשול. בעודו מנקה את הדג בשמחה, גלה בתוכו דבר נוצץ… ומה התפלא לראות אבן יקרה בבטנו של הדג… אכן אבן יקרה מכל יקר!… שמח יוסף שמחה גדולה על האוצר הגדול שנפל בחלקו, הניח את האבן היקרה למשמרת, וגמר לבשל את הדג לכבוד שבת.