ימי הילולא של יום כ"ד בתמוז
למען אחי ורעי! על מנת שזכות הצדיקים תעמוד לנו בתקופת עקבתא דמשיחא עלינו לזכור את הצדיקים שהקב"ה שתל לנו בכל דור ודור
ימי היארצייט של הצדיקים שנפטרו ביום כ"ד בתמוז
רבי שמשון הגיבור ע"ה, ומנו"כ בין צרעה ואשתאול.
רבי מתתיהו בר חיים סירירו מחכמי פאס מרוקו.
הגאון רבי אליעזר לעבאוויטש מוישניצא, בעל 'דמשק אליעזר'[1] (ה'תרל"ג)
רבי יצחק יואל מקונטקוזבה (ב”ר גדליה מליניץ) (ה'תרמ”ה).
רבי עמרם ישי ב"ר יצחק אייזיק בילטצער מסערענטש[2] (ה'תרמ"ט).
רבי שמואל יצחק ב”ר יחיאל מיכל לנדא מסוכטשוב (ה'תרע”ה).
רבי יהודה קרביץ, מתלמידי החפץ חיים, ראש ישיבת תפארת צבי ירושלים[4].
רבי יהושע ב"ר יעקב בירדוגו, בעל המחבר בית דינו של יהושע, מנו"כ במקנאס. (ט"ז באב ה'תרל"ח-ה'תשי"ג).
רבי שלמה גלמן, רב קהילת קווינס[5] (תשס"ח).
כ"ק האדמו"ר מספינקא, רבי מרדכי דוד כהנא, בעל המחבר גדולת מרדכי (תשע"א)
זיעועכי"א
___________________________
[1] גאון מופלא אך תמיד היה נחבא אל הכלים ולא רצה בשום אפן לקבל עליו על רבנות או על הוראה, אלא למד תורה לשמה מתוך דחקות ועניות שהיה מנת חלקו.
[2] אמר פעם בפרשת מסעי: הטעמים של 'אלה מסעי' הוא 'אזלא גרש', לרמז שבני ישראל אזלו בגלותם ממקום למקום על ידי גרוש, ולכן הטעמים של 'ויכתב משה' את מוצאיהם למסעיהם, הוא 'קדמא ואזלא', לרמז שמשום שקדמו ויצאו ממצרים לפני זמנם על כן צריכים להשלים זאת בגלותם.
[3] כאשר פנו אנשי ניו-יורק להג"ר יצחק אלחנן מקובנא ובקשו ממנו שיתן להם רב ומורה שעל פיו ישק כל דבר ויעמד כחומה בצורה כנגד פריצי הדור בארצות הברית, שלח אליהם את רבי יעקב יוסף, שהיה דרשן מפאר וחריף עצום, והיה מכנה בשם רבי יעקע'לע חריף. בארצות הברית טרח ויגע להעמיד הדת על תלה ולתקן עניני כשרות ושמירת שבת וכמעט שעלתה בידו, אלא שהיו שם כמה אנשים פוחזים וריקים שמררו את חייו, עד שמרב צרות ורדיפות נפל על ערש דוי בחלי התכוצות איברים, ועזבוהו כחותיו ונפטר שם בן ס"ב שנה. לאחר פטירתו נאמרו עליו בכל רחבי העולם הספדים מפלאים. בספר בטוב ירושלים (תולדות הג"ר בן-ציון יאדלר זצ"ל המגיד הירושלמי) מובא: כשנפטר הגאון רבי יעקב יוסף, אמר לי הגאון רבי שמואל סאלנט זצ"ל שאספידו בירושלים [ואמר עליו] 'שהוא השיב רבים מעוון, לכן מחיבים אנו להספידו ולפרסם ברבים את גדל זכותו, כמאמר חז"ל זכות הרבים תלויה בו', ועשיתי רצונו, ובבין המצרים נשאתי עליו הספד בבית הכנסת הגדול חרבת רבי יהודה החסיד.
[4] מתוך הספר 'בשבילי ראדין'
מנהגו של מרן ה'חפץ חיים' היה לומר דברי תורה ומוסר מדי ליל שבת. פעם אחת לפני שהתחיל בשיחתו נכנס הגאון רבי משה לנדינסקי זצ"ל ראש ישיבת ראדין, והחפץ חיים, שחש אז חולשה פנה אליו וביקש שידבר במקומו.
רבי משה סירב. החפץ חיים פנה אליו שוב וביקשו לדבר, אך הוא דבק בסירובו ולא הסכים לדבר. אחד מתלמידי הישיבה, רבי יהודה קרביץ, לימים מראשי ישיבת תפארת צבי בירושלים, שאל את רבי משה בלחישה מדוע הוא מסרב לדבר, והלא הרב שמחל על כבודו כבודו מחול?
תשובת רבי משה היתה: "לא נכנסים לאש"…
רבי יהודה קרביץ, שסיפר זאת לבנו ר' שלמה, הוסיף בהתרגשות כי עד היום אינו מבין – הרי רבי משה היה גאון הגאונים, אשר הבבלי והירושלמי שגורים על פיו על פה, ואשר עמד ליד החפץ חיים יותר מארבעים שנה בראשות הישיבה, ובכל זאת, לדבר לפני ה'חפץ חיים' נחשב אצלו כמו להכנס לתוך האש… אין זאת אלא, שכנראה זקוקים להיות גדולים כר' משה על מנת להבין כי לדבר לפני החפץ חיים זה חמור כל-כך כמו להיכנס לתוך אש…
[5] חתנו של כ"ק האדמו"ר מסטרטין, רבי משולם פייביש לנגנר זיע"א
Comments