כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו
למען אחי ורעי! לצערנו הרב קיים בלבול גדול לגבי ענייני הציונות והמאבק נגדה... ותיאר את המאבק וסיבת המאבק נגד הציונות כדקא יאות כ"ק האדמו"ר מחב"ד, רבי שלום דובער ב"ר שמואל שניאורסאהן 'הרש"ב' זיע"א, שמחת תורה ה'תרס"א (מובא מתוך ספר השיחות תש"ב להרבי הריי"ץ):
...'תלמידי ישיבת "תומכי תמימים", הלומדים כיום בכל המערכות ואלה שילמדו בה במשך הזמן והזמנים, את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה – הנני כורת אתכם היום ברית, ברית השתתפות לעבודה במסירות נפש לתורה ויראת שמים ועבודה שבלב, בלי ויתורים ובלי פשרות, יקוב הדין את ההר, יקוב הדין של הצמצום הראשון את ההר של חברת מפיצי ההשכלה.
"הקב"ה בורא רפואה קודם למכה", הקב"ה הקדים הרפואה של התייסדות "תומכי תמימים" למכת המלמדים של חברת מפיצי השכלה, מובטח לי ש"תומכי תמימים" תחזק על חברת מפיצי השכלה והכפירה בתורה ומצות שהם מפיצים, אשר תלמידי ה"תמימים" עתידים לתקן[1].
הסבא, הרבי הצמח צדק, אמר על ניגון זה: כל האומר שמועה בשם אומרה יראה כאילו בעל השמועה עומד כנגדו.
אבי, רבי – הוד כ"ק אאמו"ר מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע – אמר בשעה ששרים את ניגונו של רבנו הזקן בן ארבע הבבות, הוא זמן מוכשר לתשובה, שכן עת רצון אז למעלה, וחסידים יודעים מה פירוש עת רצון, הרי הצד השווה שבהן שהשעה היא שעת עת רצון[2].
תמימים! "כל היוצא למלחמת בית דוד, כותב גט כריתות לאשתו".
"בית דוד" זה גילויו של משיח בן דוד.
כפי הידוע מעליית הנשמה שהיתה לבעל שם טוב, בה היה בהיכל המשיח ושאלו: "אימתי קאתי מר?" ומשיח ענה לו: "לכשיפוצו מעינותיך חוצה", כשמעיינות תורת הבעל שם טוב ודרכי עבודתו יפוצו בעולם, אז – אתי.
ביאת המשיח תלויה במדה מרובה ב"יפוצו מעינותיך חוצה".
שכן, הפצת המעיינות תביא לביאת המשיח, שזהו "בית דוד", גילוי אורו של משיח בן דוד.
ברם, ל"בית דוד" יש מלחמות.
אף ש"רוח אלקים מרחפת על פני המים – זה רוחו של משיח", שבכוונת הבריאה היה, שההנהגה הגשמית בעולם תהיה ברוחו של משיח, אבל בגלל חטא עץ הדעת וחטא הדורות שהיו מכעיסין לפניו יתברך, זקוק העולם לתיקון על ידי עבודה, ובגמר הבירורים יהיה ב"יפוצו מעינותיך חוצה" משום הקדמה לביאת המשיח.
"שית אלפי שנין הוי עלמא, שני אלפים תהו, שני אלפים תורה ושני אלפים ימות המשיח".
שני אלפים תורה היו צריכים לתקן את שני אלפים תהו, היינו לברר את הניצוצות של שבירת הכלים דתוהו.
לאחר מכן שני אלפים ימות המשיח, גילוי המשיח והאלף הששי בכלל הם עקבות משיחא.
והיובל בו משיח בן דוד בא הוא הזמן של "חרפו אויביך ה' חרפו עקבות משיחך".
לבי כבד עלי בגין חברת מפיצי השכלה, שזה שנים רבות מעלילים עלילות בממשלה על "חדרי" ישראל ומוריהם, רוצים הם – היה לא תהיה – לעקור מן השורש את ה"חידר" וה"מלמד" היהודי[3], ולטמא ר"ל מוחותיהם של ילדי ישראל בכפירה בה' ובתורתו על ידי המורים האפיקורסים שלהם ומשלחת מלאכים רעים, המורים של החדרים המסוכנים.
הריני שונא אותם כולם, "תכלית שנאה שנאתים", ולבי דווה עליהם[4].
אבל בטוחני, שאני רואה את השינוי המר לרע ואת הצרות שהם ימיטו ויביאו על כלל ישראל, ולאחר מכן את הסוף המתוק של יובל עקבות משיחא, שיביא את ביאת המשיח.
ברם, בתקופת היובל של עקבות משיחא צריכים לעבור את מלחמת בית דוד.
לומד אני את המאמר: "אם ראית דור אחר דור מחרף - צפה לרגליו של משיח, ומאי טעמא אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך, ומה כתיב בתריה "ברוך ה' לעולם אמן ואמן".
"אם ראית דור אחר דור מחרף" – הדור הראשון המחרף הם מורי בתי הספר והחדרים המסוכנים של חברת מפיצי השכלה, שיחנכו את דור המחרפים ומגדפים השני שיביא את חבלי משיח בעולם ובישראל.
ועל כך צריכים למלחמת בית דוד, לחזק את האמונה בגאולה השלימה על ידי משיח צדקנו ולהקל את חבלי משיח[5].
שתי דרגות ברע של עקבות משיחא: הדרגא הראשונה ב"אויביך ה'" אנשים שהם אויבי ה', אלה הם האפיקורסים הקשישים, המשכילים, חברי מפיצי השכלה, המורים האפיקורסים של החדרים המסוכנים, ותלמידיהם אלו הדור השני של מחרפים שהם כולם אויבי ה' וכל ענינם לחרף את ה' ותורתו.
הדרגא השניה הם אנשים שחושבים בענין של "עקבות משיחך".
"אויבי ה'" אינם מאמינים בהשי"ת ואינם מאמינים בתורת ה', לועגים ממצוות ה' בכלל, ומאמונה בביאת המשיח בפרט, ואילו הדרגא השניה הם אנשים שבדרך כלל מאמינים בה' ובתורתו, אלא שאמונתם נעדרת קדושת התורה[6].
ישנם כאלה, המאמינים בגאולה בכוח עצמי, כדוגמת החברה חדשה[7], המהפכים את הפסוק "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס", ואומרים שאת נדחי ישראל הם יכנסו והם יהיו בוני ירושלים.
הלואי שלא יגרמו ח"ו לחורבן רוחני וגשמי חדש, והשי"ת ישמרנו מהם ומהמונם בדרגא השניה שהם "חרפו עקבות משיחך" ישנם כמה וכמה סוגים שונים, עד לבני תורה, אלא שחלשים הם באמונת הגאולה.
הם אף מסבירים זאת בטעמים של יראת שמים[8], אבל באמת זוהי חלישות אמונה בביאת המשיח.
מלחמת בית דוד יש לה טכסיס מיוחד עצמי "לא בחיל ולא בכוח כי ברוחי".
חיל וכוח הם מוסר ותוכחה, ורוחי – השגה אלקית ועבודה שבלב.
ללמוד נגלה בעיון רב, לדעת כל סוגיא בכל פרטי סברותיה, דבר דבר על אופנו, החל מיסוד-רמז ההלכה בתורה שבכתב, וכפי שההלכה מופיעה בקיצור נמרץ במשנה ולאחר מכן כפי שהענין מוסבר באריכות הפלפול בגמרא ומתפרש ברש"י ובשיטות התוספות, יש להתעמק בסגנון לשונו של הרמב"ם, בחידושי הרשב"א, לדעת כיצד מופיעה ההלכה ב"טור" וב"בית יוסף" ולהתעמק בסגנון לשונו של רבנו הזקן בשולחנו.
ולאחר כל זאת צריכים לדעת שכל זה הוא רק גליא שבתורה, ולגליא זו יש פנימיות, והפנימיות היא החיות של הגליא, ואילו ההנחה האמיתית של השגה אלקית היא רק בעבודה שבלב.
"תמימים" הם אלה שצריכים לשרת במלחמת בית דוד, הם הנם אלה שצריכים להציל את כלל ישראל ביובל עקבות משיחא מידי אויבי ה', חברת מפיצי השכלה ותלמידי החדרים המסוכנים ותלמידי תלמידים, מחרפי ה' ומחרפי עקבות משיחך[9].
היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו.
הסדר בגשמיות הוא שעל איש הצבא להיות בריא, לא רק שלא יהיה בעל מום, כי אם בריא אולם ברמ"ח אברים ושס"ה גידים, שכן, כדי שאיש הצבא יוכל להיות בן חיל – עליו להיות בריא, כך הסדר בגשמיות ומכל שכן ברוחניות.
על איש הצבא שזקוקים לו למלחמת בית דוד, להיות בריא.
לא מספיק אברים שהם רמ"ח מצוות-עשה, ושס"ה גידים שהם שס"ה מצוות לא-תעשה, עליו להיות בעל כוח וחזק בעבודת השי"ת וביראת שמים.
חסידות קוראת לחוזק זה בשם "איתן". איתן פירושו חזק וקשה.
בחוזק ישנן כמה דרגות – חזק וחזק יותר, ואילו בקשיות אין דרגות, זה קשה שאין קשה הימנו, זאת אומרת שהקשיות ביראת שמים היא במידה כזו שכל הרוחות שבעולם לא יזיזוהו ממקומו בתורה ועבודה, היינו בעל מסירות נפש אמיתי[10], ושום מניעות ועיכובים ונסיונות לא יפריעוהו בעבודתו.
איש צבא כזה הנו בן החיל במלחמת בית דוד שיכול להציל – ואכן יציל – את מצב בני ישראל מידי אויבי ה' ומאלו אשר חרפו עקבות משיחך, על ידי הרבצת התורה ביראת שמים ועל ידי התעוררות לתשובה.
כדי להיות איש הצבא במלחמת בית דוד, מן ההכרח לכתוב בתחילה גט כריתות לכל הדברים הגופניים[11], לכל נוהגי האדם ה"בעל-בית", ולהתמסר להנהלת "תומכי תמימים", המחנכת ומדריכה אנשי צבא לקראת מלחמת בית דוד.
רז"ל אומרים שלפני ביאת המשיח יהיו חבלי משיח.
חבלי המשיח יהיו הן בגשמיות והן ברוחניות.
ולפי תיאורי רז"ל יהיה הזמן ההוא מאויים מאד.
תמימים! הנחות ורוח העולם, אף של שומרי תורה ומצוה, הינן קרירות ומריחות בכפירה, שכן בין קרירות לכפירה מחיצה דקה ביותר, ואלה שלא זכו, ומסוממים בגאוה מחידושי התורה שלהם, מוצאים כמה מאמרי חז"ל המקררים את עצמם ומקררים גם את האחרים בפשטות של תורה[12], באמרם שתורה יש ללמוד מתוך פשטותו של השכל האנושי'...
והכלל הזה היינו רק למי שמקיים כדקא יאות את הוראתו, ומכאן אידך זיל גמור לגבי מי אלו שהולכים נגד הפסק שלו (אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, כרך א', אגרת פו (פורסם בספה"ק אור לישרים, עמ' 57-59)):
...'והמסייעים בידי הציונים הנ"ל עתידים ליתן את הדין, כי מחזיקים המה ידי מחטיאי הרבים, ולזאת מי לה' ולתורתו לא יתחבר לעושה רעה ולא ידבק אליהם, אדרבה ינגד להם בכל מה דאיפשרי, ועד אשר יהי רצון ה' לגאלינו, עלינו לקבל עול הגלות לכפר על עונותינו.
ועלינו להתחזק ולעמוד נגד כל גל וגל ולהיות אמיץ וחזק בקיום התו"מ אשר זאת ה' דורש מאתנו'...
_________________________________________
[1] ביקש מהם שיתחילו להכין את עצמם לשיר את הניגון ארבע בבות.
[2] ואז החלו לשיר את הניגון ארבע בבות.
[3] ואפילו בימינו אנו ע"י קריטקל טינקינג, ושאר מרעין בישין.
[4] דהיינו שישנם כאן ב' הרגשות שצריכות להיות אצלנו 'שנאה' ביחד עם 'צער'., ככל הנראה צער מכך שהם הולכים להכרת מהגוף דהיינו שזהו איבר שצריך.
[5] והרי הכפירה הציונית היא מנגדת לביאת משיח צדקנו, ה"י.
[6] דהיינו שהם לכאורה נראים כמאמינים בהשי"ת.
[7] הציונים.
[8] אבל אין בהם כלל וכלל יראת שמים, אלא רק על דרך שהם מסבירים שהם עושים הנ":ל מתוך שיש להם יראת שמים, אבל בפועל מתגלה חוסר היראת שמים שלהם..
[9] דהיינו ישיבה שהיא נלחמת נגד המשכילים והציונות, הם בגדר של 'חיילי בית דוד', ולא מתאפשר לומר כך מאלה שהינם עוברים על 'דבר ה' זו הלכה' (שבת קלח:) ודבר ה' מאת אליעזר בן דדוהו הנביא ע"ה (דברי הימים ב', כ לז): "ויתנבא אליעזר בן־דדוהו ממרשה על־יהושפט לאמר התחברך עם־אחזיהו פרץ ה' את־מעשיך וישברו אניות ולא עצרו ללכת אל־תרשיש".
וכן אמרו חז"ל (אבות א ז): 'נתאי הארבלי אומר, הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע, ואל תתיאש מן הפורענות'.אבות דרבי נתן, פרק ט' משנה ד': 'אל תתחבר לרשע מלמד שלא יתחבר אדם עם אדם רע ולא עם אדם רשע. שכן מצינו ביהושפט שנתחבר באחאב ועלה עמו רמות גלעד, ויצא עליו קצף מאת ה'. שוב נתחבר לאחזיה, ויעשו אניות בעציון גבר, ופרץ ה' את מעשיו, שנאמר, (דה"ב כ) "בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך וישברו אניות". וכן מצינו באמנון שנתחבר עם יונדב ויעץ לו עצה רעה, שנאמר, (ש"ב יג) "ולאמנון ריע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד חכם לרע". ד"א אל תתחבר לרשע, ואפילו לתורה'.
ועוד איתא בדב"ק של רבינו יונה מגירונודי זיע"א, שערי תשובה, ג, קצג, החלק הרביעי: 'המתחבר לרשע, ולא דיו אשר לא יוכיחהו בשבט פיו והרחק לא ירחיקהו, אבל כמו חבר יקרבהו. ונאמר (דברי הימים ב כ לז): "בהתחברך עם אחזיה פרץ ה' את מעשיך".
והצדיקים מאס ימאסוהו את הרשע, כמו שנאמר (תהלים טו ד): "נבזה בעיניו נמאס".
ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא קמא צב:): "לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו". ואמרו (בן סירא יג): "כל עוף למינו ישכון, ובן אדם לדומה לו".
ואמרו (מגילה כח.): "אסור להסתכל בפני אדם רשע", שנאמר (מלכים ב ג יד): "לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא, אם אביט אליך ואם אראך". ואמרו (שם) "כל המסתכל בדמות אדם רשע, עיניו כהות לעת זקנתו, שנאמר (בראשית כז א): "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות"", מפני שהסתכל בדמות עשו, אף על פי שלא היה מכיר מעבדיו, כי היה עשו מסתיר מעשיו, כעניין שנאמר (ישעיהו כט טו): "והיה במחשך מעשיהם".
וכבר הקדמנו להודיעך באר היטב, כי רבו דרכי מוות הנמצאים אל המתחבר לרשע'.
[10] דהיינו מסירות נפש לא להתחבר לציונות, דהרי מהי בדיוק מסירות נפש להתחבר עמהם ואח"כ לנסות להאבק רק נגד החילוניות ולא נגד הציונות.
[11] תניא, ריש פרק לב.
[12] דהיינו שתמצא לרוב שכל הספרים שמחברים הינם סביב פירושי תורה.
