כעיר מבצר וחומת ברזל

למען אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת רבי ארי' לייב ב"ר אברהם משה מאלין זיע"א (ראש ישיבת בית התלמוד בניו יורק ארה"ב), הנה עלה לתרופה מאמר שפורסם בזמנו בחוברת 'התבונה' - קובץ לתורה ולמוסר (ניו יורק, סיון ה'תש"ז) (יו"ל ע"י ועד להפצת תורה ויראה ע"י הסתדרות תלמידי ישיבת מיר).

"חטא חטאו אבותינו, לפני מאתים שנה הכה באותה מדינה, מדינת היטלער הרשע ימ"ש, "מקום המשפט שמה הרשע", שורש פורה ראש ולענה הנקוב בפי כל "השכלה". יצר ההשכלה עיור את עיניהם, לסור מן התורה. אבות התנועה עדיין למדו תורה, וגם חיברו עליה חיבורים, ולפעמים אף התיימרו בכבודה, אכן לא הכירו מהותה ומציאותה כי היא אין עוד מלבדה, ושהיא השלטת והיא הגבירה, וכל החכמות שבעולם גם בבחינת מציאותם אינם אלא שפחות ורקחות לה ולא יותר.

מתוך שלא עמלו בתורה כל הצורך והכניסו "צרות" לתוך בתי נפשם ונתנו עומק נפשם ולבם לחכמות נכריות, הגיעו לידי כך עד שבחלה נפשם בתורת ה' ומאסו בחוקיו, הוציאו שם רע על "תורת ה' תמימה משיבת נפש" ואמרו "נפשנו יבשה אין כל".

תוה"ק המלאה כל מיני טעם, לא תחסר כל בה, מתהפכת בפי כל או"א לפי כוחו, כל אחד מרגיש ומוצא בה טעם לפי הרגילו, אשר כל מה שאתה ממשמש בה אתה מוצא בה שעם המון הנותנת לטועמיה טעם חדש של טעם רעב ללחם וצמא למים כאילו לא טעם טעם מימין... היא המספיקה טעם לכל העליונים והתחתונים ההוגים והמשתעשעים בה "שעשוע של הקב"ה", לא הספיקה להם לאותם חסרי טעם אשר המשילו בנפשותם תאוה לפחמים", ל"שומים ובצלים" (עי' רמב"ן על פ' קברות התאוה), חיפשו להם טעמים אחרים, המירו את כבודם ב"השכלות אחרות", בורות נשברים אשר לא יכילו המים, אשר גם בבחינת מציאותם וטעמם כולם נכללות באיזה רמז קל בתוה"ק, והיא הכרכא דכולה ביה, וכמ"ש הרמב"ן בהקדמתו לתורה...

אין זה אלא כמו שאמרו חז"ל מתוך שלא עמלו בתורה, שמו פניהם כלפי ארמון המלך, לא נכנסו פנימה, נשארו מבחוץ ולא הכירו טעמה כי טוב הוא, וכה הלכו מדחי אל דחי, עבירה גוררת עבירה עד שהגיעו לידי כל מה שיצא שנשתכח באותה מדינה שם ישראל מעליהם, משם יצתה הרעה ונתפשטה בעו"ה בכל סביבות ישראל, נתרבו מיני שיטות ותורות הרבה פשטה צורה ולבשה צורה, אבל השורש בכולם אחד, בקשו להם תורות חדשות אשר לא שערום אבותינו, נתערבו בגוים ולמדו ממעשיהם, עד שהגיע לידי המצב אשר לפנינו שח"ו נתבטלה תודה לגמרי מרוב ישראל.

כתריס בפני הפורענות היה אז בשעתו יסוד הישיבות בליטא ע"י רבן של ישראל רבינו הגר"ח ז"ל מואלאזין, בדורו הוא שהיו כל עיירות ישראל מלאות תורה מזן אל זן חכמים וסופרים, הרגיש וראה את הנולד והקדים רטיה למכה, לייסד ישיבה לצמצם תורה בתוך אמה על אמה, ד' אמות קבועים לתורה, מקום להקב"ה בעולמו, פינה אחת שבה תשתמר תורה בטהרתה ולא יבואו בה זרים ופריצים ויחללוה... ומהגר"ח ז"ל נתפשט הדבר לתלמידיו, ותלמידי תלמידיו אחריו, עד שהגיעו לרבינו הגרי"ס ז"ל ותלמידיו, ומהם נתפשטו כל הישיבות הגדולות בליטא אשר היו לפנינו הם יסדום וקבעום כמסמרות, זככו אותם מכל סוג ושמץ, הגינו ושמרו עליהם, על טהרתם וקדושתם, והיו כעיר מבצר וחומת ברזל בפני כל הרוחות השוטפות בעולם שלא יכנסו לתוכם הם הקימו תורה ויראה, והעמידו את הישיבות שיהיו בזעיר אנפין בדמות ובצביון מעין אשר היו לפנים הישיבות בישראל.

רבינו הגה"ח מרן ירוחם הלוי זצוק"ל שהיה רבן ומיגן של - הישיבות בתקופה האחרונה היה מרגלא בפומיה לומר "ישיבה בזמה"ז צריכה להיות כבימות רבינא ורב אשי", הוא ז"ל היה שומר על צורת הישיבה כאישון עינו שלא תשתנה ח"ז מצורתה שקבלנוה מאבותינו, הבורא עולם הוא נצח, התורה היא נצחית, כמו שא"א ח"ו איזה שינוי בתורה כן א"א ח"ו איזה שינוי בישיבה, אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא…

אין זאת אלא מאשר חסדי ה' כי לא תמנו, ומהבטחת "כי לא תשכח מפי זרעו", שלא תאבד ח"ז שארית ישראל הישיבות הק' נחלת ה' וחלקו, נתן רטיה למכה, מגן וצינה בפני כל הרוחות השוררות בעולם, גילוי עומק פנימיות התורה, כי מי הוא אשר נכנס אף מעט מן המעט פנימה, וטעם טעמה, טעם הכולל כל מיני נעימות בעולם שלא יתן את כל הון ביתו באהבתה של תורה, ולא יעלה על דעתו לחפש ולחבק חיק "נשים נכריות" נפשו יתן ולא יפרוש מן התורה..."