חיפוש
לכבוד יומא דהילולת רבי חיים סינוואני זיע״א
למען אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת רבי חיים סינוואני זיע"א (זך באדר ה'תשל"ט) הנה כמה עלים לתרופה מהליכותיו בקודש
כדאמרי אינשי בשם רבי חיים סינואני זיע"א
מדינה שמכרה את בניה, סופה שתימכר לאויביה
רבי חיים סינוואני[1] זיע"א, מתוך הספה"ק דרך צדיקים ח"א, עמ' קמט
מהטעםשהרבנים כפופים תחת הממשלה הציונית ומשרתם אינה עצמאית כל צורכה[2]
רבי חיים סינוואני זיע"א, מתוך הספה"ק דרך צדיקים ח"א, עמ' ק"צ[3]
...גדר סכנות נפשות בשבילי לעלות לירושלים, ורק אם ירצה השם בגאולה השלמה והאמיתית נזכה לעלות אליה...
רבי חיים סינוואני זיע"א, מתוך הספה"ק דרך צדיקים ח"א, עמ' שע"ח
אחד מתלמידיו של הצדיק רבי חיים סינואני זצ"ל הביא עמו את חבירו אל הצדיק. כשעמדו לפניו, הביט בחבר במבט בוחן ואמר: "כשאתה מגיע לברכת "תשכון בתוך ירושלים" בתפילת העמידה, אל תרבה בבקשות ובתחינות להחשת הגאולה, די בכך שתצפה באמיתות הלב לבוא המשיח". נדהם האברך, הן הנהגתו זו בתפילה שבלחש לא היתה ידועה אלא לקונו ולו, מי גילה רז זה לצדיק? ומדוע לא ינהג כן, אם לבו הומה לקירוב הקץ ולגילוי כבוד שמים? עודו תוהה, והצדיק המשיך בדבריו: "דע לך שיותר משאנו חפצים בהחשת הגאולה, חפץ בכך הקדוש ברוך הוא, אבל הגאולה תלויה בכך שהנפשות יזדככו, ניצוצות הקדושה יתבררו, תיקונים אלו נעשים בכל דור ודור על ידי המצוות והמעשים הטובים, ולאט לאט נשלם הבנין, עד שתגיע העת שבה מלך ביופיו תחזינה עינינו, אבל אם נפעל להחיש את הקץ בטרם בא עתו, יהיה הזיכוך על ידי יסורים קשים ומרים חלילה, וזאת הן אינך רוצה, לפיכך הוזהרנו שלא להעיר ולעורר את האהבה עד שתחפץ, שלא לדחוק את הקץ – ופירש רש"י (כתובות קי"א ע"א) שלא להרבות בתחנונים יותר מדי... אם חפץ אתה לקרב את הגאולה, בני, הרבה בתורה ובמצוות, בתשובה ובמעשים טובים, ותחיש בכך את בוא הגואל"...
רבי חיים סינוואני זיע"א, מתוך הכרוז נגד הבחירות (מתוך הספה"ק דרך צדיקים ח"ב, עמ' ל"א)
שלא ליתן לסט"א אחיזה בלימוד התורה ובקיום המצוות של האברכים ושל תשב"ר, בגין קבלת כספים מהממשלה. ולאלה החושבים שבלעדי הממשלה לא יוכלו לפתח ולהרחיב את רשת ת"ת ולא יקבלו בניינים ומגרשים וכד' - טועים הם, שהרי הכל בידי שמים וכו', ופוק חזי כמה ת"ת וישיבות שהוקמו גם בלא תמיכת הממשלה והם מתנוססים לגאון ולתפארת
זכות הצדיק תגן בעדנו נגד הכפירה הציונית ומשמשיה, ונזכה להיות דבוקים בצדיקי האמת והצדק
________________________________ [1] רבי חיים סינואני זיע"א - נולד בערב יום הכיפורים ה'תרנ"ח, בעיירה סנואן. מילדותו גילה התמדה רבה, וצפו לו גדולות. בגיל חמש-עשרה החל ללמוד בזוה"ק, וחלם חלום שרמז כי הוא עשוי לזכות בחכמה. נעשה תלמידם של המקובלים רבי שלמה טאביב ורבי דוד יעיש חדאד זיעועכי"א (שניהם נפטרו בשיבה טובה בשנת ה'תרע"ט), ולמד תורה מפיהם במשך מספר שנים. בגיל שבע-עשרה הוסמך לרבנות על ידי מורו, רבי שלמה טאביב זיע"א, ומיד לאחר מכן החל רבו להכניסו בסוד תורת הקבלה. את ידיעותיו בתחום זה הרחיב מפי המקובל הסגפן רבי יעיש קורין זיע"א (שהתגורר ב"כפר המקובלים" מועציירה, וככל הנראה מפיו התוודע גם אל תחום הקבלה המעשית). בגיל שמונה-עשרה נשא אישה, וזמן קצר אחר כך הציעו לו רבותיו משרת דיינות, אך הוא סירב. ובשנת ה'תרפ"א שוב הוצע לו לשמש כאב"ד של סנואן וסביבתה, והפעם קיבל את ההצעה, הוא הקפיד על גדרי המוסר והצניעות בקהילתו, הקים ישיבה בעירו, ודאג בתקיפות להשלטת סמכות ההלכה בציבור. שמו התפרסם גם מחוץ לתחום רבנותו, ורבים באו לבקש את עצתו ואת ברכתו. סמוך למלחמת העולם השנייה עבר על תימן גל אנטישמי, בהשפעת האנטישמיות הגואה בעולם כולו בעקבות הציונים, בנוסף לכך, בצוֹרת קשה שפקדה את המדינה. בשנת ה'תש"א הבצורת החמירה את מצבם הכלכלי, והחליט לעלות לארץ ישראל, הוא ומשפחתו הצטרפו למשפחת אחיו, וגיבשו קבוצה שהתארגנה לעלייה ארצה. לאחר שקהילתו נפרדה ממנו בצער, החלה הקבוצה במסע ארוך ורב תלאות במדבריות תימן, במטרה להגיע לעדן, ולהצטרף אל הקבוצות האחרות שהיו בדרכן לארץ ישראל. בסופו של המסע הגיעו למחנה חאשד, שם רוכזו העולים על ידי פעילים ציוניים שנשלחו מן הארץ. נתמנה לנציגם של יהודי שרעב במועצת הפליטים, ואף שימש כדיין בבית הדין הרבני שהוקם במחנה. התיישב ביהוד וחי חיי צניעות. לאחר החוויות הקשות שעברו עולי תימן בארץ, סירב לקבל כל משרה. בשנת ה'תשי"ט נפטרה אשתו, ומאז גזר על עצמו הסתגרות ופרש כמעט כליל מענייני העולם הזה. הוא המשיך לכתוב את ספריו, ונפגש רק עם מעטים, ובעיקר עם מספר מצומצם של תלמידים נבחרים. במקביל נהג כ"פועל ישועות". מעריציו ייחסו לו מדרגות קדושה עילאיות, ואף יכולת של ראיית נסתרות והוצאת רוחות. את מדינת ישראל החילונית ראה כמי שמכבידה את צער השכינה ומקשה את גלותה. נפטר בכ"ז באדר ה'תשל"ט.
[2] וכן על כך צווח ככרוכיא חבקוק הנביא ע"ה (פרק א' פס' ד')
עַל-כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה וְלֹא-יֵצֵא, לָנֶצַח מִשְׁפָּט כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת-הַצַּדִּיק עַל-כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל׃
Comments