לכבוד יומא דהילולת רבי שלמה הלברשטאם מבאבוב זיע"א

למען אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת רבי שלמה הלברשטאם מבאבוב זיע"א, הנני מביא קטע מתוך הספר "מרביצי תורה מעולם החסידות" חלק ב' עמודים קכ"ד – קל"א, ע"מ שנדע מקצת מזעיר אודות האי צדיק

מצודתו פרושה למרחוק

מיום שעלה על כסא הרבנות דק"ק ווישניצא, לא התגדר רבי שלמה'לי בעיר הנתונה למרותו בלבד, כי אם פרש את מצודתו למרחקים. למרות גילו הצעיר, יחסית, התייצב בשורה הראשונה של גדולי ישראל הלוחמים למען כבוד השי"ת ותורתו. קנאת ד' בערה בלבו. וקיים בנפשו "לא תגורו מפני איש", כשיצא למאבק נגד פורצי גדרות מחוגי ה"משכילים" וה"מחדשים", אשר ניגפו מרוחות הזמן וסרו מדרך ישראל סבא...

למען "מחזיקי הדת"

כמו – כן התמסר לפעול באופן נמרץ לביסוס אגודת "מחזיקי הדת" של חרדי גאליציה, מיסודם של האדמו"ר רבי יהושע'לי מבלז זצ"ל והג"ר שמעון סופר זצ"ל גאב"ד קראקא, כשהוא פונה ומזרז לכל יראי השם שיצטרפו לארגון וישתלבו במערכותיו. לשם מטרה זו נדד על פני ערים ועיירות בגאליציה, כדי לדבר על לב הפרנסים בכל קהילה שיצהירו גלוי על התנגדותם לחברת "שומר ישראל" בלבוב (אירגונם של חוגי ה"משכילים") ולייסד בכל אתר סניף מקומי של "מחזיקי הדת"...

אגרת קודש

באגרת קודמת ששלח אל ראשי הארגון ()"מחזיקי הדת" הנ"ל( מביע רבי שלמה'לי את השקפתו על דבר נחיצות הארגון ומעריך את הישגיו הראשונים בשורות הבאות: "הן זה כשנה ומחצה אשר יסדתם הח"ק עפ"י דעת ופקודת רוב גדולי הדור וצדיקי הזמן, למען לחזק דת תוה"ק ולרפאות כל בדק אשר באו פריצים ויחללוה, ורצונם ח"ו לעקור את הכל לחלל כבוד התורה הקדושה, ולעשות תקנות וסדרים לבנ"י אשר לא כתורה. ואתם עמדתם נגדם להפריע מעשיהם ולבטל מזימתם הרעה, וחפץ ד' בידכם הצליח, אשר לא הנחתם הפורץ לעלות על שארית עמו בית ישראל, ולמשול רשע על עם ד' הנדחים והנדכאים בגולה בין הערב רב, המה רשעי הדור ופורצי גדר תוה"ק בעוה"ר, אשר רצונם למשול עלינו בעת אשר ניתן דרור וחופש מאת מלכי האומות, ויט עלינו חסד לפני המלך החסיד והרחמן, וניתן רשות לקיים כל התורה הקדושה באין מפריע ומשבית כלל וכלל, רצו הערב-רב רשעי ישראל לעשות סדרים ותקנות אשר לא כדת של תורה ולהכריתנו, ואתם השבתם אותם מעבודתם העבודה זרה הזאת, ולא נתתם אותנו למרמס לפניהם. תהי משכורתכם שלימה מאת ד' ופועל ידכם ירצה..."

מתי יהיה שלו' על ישראל

גישתו למכלול היחסים בין זרמי הציבור היהודי נבעה מתוך רחבות אופקים ומבט מפוכח. בנו רבי בנציון הי"ד מוסר ששמע מפיו כי "עיקר הריב המתהווה בישראל איננו בין הצדיקים הגמורים לרשעים גמורים, כי מרוחקים ומובדלים המה זה מזה, אלא שיש אנשים צבועים... ומראין עצמם ככשרים... ומהלכם בין הצדיקים... והם הגורמים למחלוקת בעדת צדיקים... ולהיפך יש אנשים ישרים בלבותם רק שנתפסו ר"ל בכמה עניינים ושמו דרכם עם הרשעים, ובהתחברם יחד יתעוררו ביניהם מדנים ומחלוקת... וזה שהתפלל דוד המלך ע"ה "היטיבה ד' לטובים ולישרים בלבותם", עשה לנו ריבונו של עולם טובה זו שהטובים והישרים בלבותם יהיו חטיבה בפני עצמה, "והמטים עקלקלותם", אלו הצבועים "יוליכם ד' את פועלי האון" להתחבר עמהם ולהיות חטיבה בפני עצמה, כי אז כאשר תחדל הערבוביא וכל טיפוס יתחבר עם בני מינו לבדם תשקוט המחלוקת בינינו ויהיה "שלו על ישראל".

אין להתחשב כלל ברוח הזמן

מאבקיו נגד זרמי התקופה המודרניים מצאו ביטוי נוקב בשיחותיו הקדושות כשערך השולחנות בימי שבת ומועד. בחן – מליצתו פירש פעם את דברי המשנה (זבחים כ"ט) "כל שמחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פיגול ויש בו כרת", אדם המתחשב עם רוח הזמן ונותן לה דין קדימה על מחשבת המקום ברוך הוא, מחשבותיו פיגול, ונכרת משרשו ומכלל ישראל. "ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן", פירוש, גם אם זה אדם שמחשבת המקום ברוך הוא קודמת אצלו, אך מכל מקום אינו זונח לחלוטין את מחשבת הזמן, אלא מתחשב ברוח התקופה וסוטה פה ושם מדרך הישרה, הנה אף שלא הוציא את עצמו מן הכלל, ואיננו בכרת, בכל זאת פסול הוא – לעולם אל יתחשב אדם ברוח הזמן מאומה.

 התשובה למחבלי כרמים

במיוחד דיבר רתת נגד מחבלי כרמים ששלחו יד לפגוע בחינוך הכשר של ילדי ישראל וניסו להדיח את בני הנעורים בחלקלקות פיהם שילמדו חכמות חיצוניות וכיוצא בזה. בספרו "עטרת שלמה" פרשת וישלח ביאר את הדו-שיח שהתקיים בין יעקב ועשו בנימה אקטואלית. אמר עשו ליעקב "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך", כלומר, אף שהולך אני בדרך שהיא "לנגדך", בניגוד להשקפותיך, מכל- מקום עוד יש כר נרחב לשיתוף פעולה בינינו בדברים שאתה זקוק להם לצרכי הקיום בעולם הזה, כגון "ללמד את בני יהודה קשת ולשון עמים בכדי שיהיו משכילים בחכמות חיצוניות ויוכלו לעמוד בחצרי מלכים ובטירותם". שלח, איפוא, את בניך לבתי ספר ("שקאלעס") שלנו ללמוד ביחד עם בני עשו את הידיעות הנחוצות להם, "ואלכה לנגדך", וזה לא יעכבם מלהישאר בדרך התורה המנוגדת לשיטתו של עשו "ויוכלו להיות יהודים תמימים שומרי תורה אף שיהיו מלומדים באוניברסיטאות". ככה דיבר עשו בהעמדת פנים, כאילו לטובה מתכוון (אלא רש"י הקדוש בא ומפענח לנו צפונותיו: "לנגדך" – בשוה לך. עשו אינו מתכוון שישארו מנוגדים לשיטתו, כי אם להיפך, שיחמיצו וישתוו עמו בהשקפה אחת), אבל יעקב שירד לסוף דעתו השיב מיד: לא! "אדוני יודע כי הילדים רכים", אם אשלח אותם מלפני חושש אני לשריפת נשמתם, אולי אם ידפקום יום אחד "ומתו כל הצאן", ויהיו ח"ו בבחינת רשעים הנקראין בחייהם מתים. אלא מוטב "יעבור נא אדוני לפני עבדו", למד אתה, עשו, חכמות חיצוניות ותתקדם בעזרתם על במתי ההצלחה, "ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר אתי ולרגל הילדים", אני מוותר על ההתקדמות ומעדיף להישאר איטי ולחנך הילדים ברוח ישראל סבא, "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", עד ביאת המשיח. ועדיין לא הרפה עשו. אמר: "אציגה נא עמך מן העם אשר אתי". אם חושש אתה לשלוח את ילדיך לבתי ספר שלנו, פן יתרועעו עם בני עשו וילמדו ממעשיהם, מוטב אשלח אליך מורים, שילמדו ויורו את החכמות החיצוניות בין כתלי הישיבות שלך, ויהיו מושלמות בכל חכמה ומדע, למצוא חן בעיני כל רואיהם. אמר לו יעקב: "למה זה אמצא חן בעיני אדוני", למה לנו למצוא חן בעיני הגויים, הלא כל ישעי וחפצי לחנך את הילדים לעובדי השם ועושי רצונו, ותו לא מידי.

התשובה ל"הוכחה" של שר החינוך האוסטרי שלימוד השכלה חילונית אינו נוגד את הדת

באחד הימים יזמו ראשי הקיסרות באוסטריה לחייב בחוק מיוחד כל רב יהודי להצטייד בתעודת בגרות של בי"ס אזרחי כללי. משמעות החוק היתה לאלץ את בני הישיבות ללמוד השכלה חילונית, סכנה רוחנית עצומה, וביוזמים תמכו חוגי ה"משכילים" בראשות ציר הפרלמנט בווינה ד"ר... יהודי יליד גרמניה, שאמנם הצהיר על עצמו כיהודי דתי-לאומי שומר מצוות, אך השקפותיו בנוגע לחינוך תורתי היו רחוקות מאד מהלכי רוחם של חרדי גאליציה.

התייצבה, איפוא, משלחת רבנים מראשי "מחזיקי הדת" לפני מיניסטר החינוך האוסטרי לדבר על לבו שיעביר הגזירה. בראש המשלחת עמד האדמו"ר רבי יהושע מבלז. לדובר המשלחת נבחר רבי שלמה'לי, אשר חננו ד' ית' בלשון למודים, הוצק חן בשפתותיו, וכל עמי הארץ ראו כי שם ד' נקרא עליו. הוא פתח ודיבר לפני השר בנימוס, בנעימה, אבל בשפה ברורה: "אדוני השר! יש בפלכי גאליציה רבבות אזרחים יהודים אשר לא יסורו ממסורת אבותיהם אף כחוט השערה, האין לקיסרות חפץ בהם, ותעדיפו להמיר אותם דוקא ביהודים מודרניים נוסח גרמניה ואוסטריה, אשר מתביישים בקלסתר היהודי המקורי ובתלבושת המסורתית שלנו?" השר השיבו ברתיעה, כי אין לשלטונות שום כוונה להצר רגליהם של יהודים חרדים, חס וחלילה, אבל "נבצר ממני להבין פשר התנגדותכם לחוק המוצע שאפילו ד"ר... אדם דתי, תומך בו". "ראיתי בפרלמנט במו עיני" הוסיף השר "איך כשהגיע זמן תפלת מנחה פרש ד"ר... מן הדיונים ועמד בקרן – זוית להתפלל, הוא אדם דתי, ובודאי יכולים לסמוך עליו שהחוק דנן אינו מתנגד לדת שלכם".

דברי השר בהסתמך על ד"ר... ה"דתי" גרמו לחברי המשלחת מבוכה גדולה. אולם רבי שלמה'לי התרגש ואמר בדמעות: "ד"ר... כשלעצמו, יליד גרמניה, יכול להיחשב אדם דתי, אבל אינו מסוגל לשאת באחריות עבור המוני החרדים שלנו. הוא לא גדל באוירה הטיפוסית של היראים בגאליציה, ואיננו מכיר בכלל את הרגישות המיוחדת שלנו לכל שינוי קל מצביון החיים המסורתיים, אשר בנפשנו הוא". הדברים שיצאו מעומק הלב ריככו את לבו של השר הנכרי, שהשתכנע מכנות הדברים שנאמרו, והבטיח על אתר להימנע כליל מביצוע הגזירה. כשיצאו, חיבק האדמו"ר מבלז את רבי שלמה'לי בהתרגשות רבה: "היתה למר סיעתא דשמיא... עמדה לו זכות אבות... ".