לכבוד יומא דהילולת רבי שמואל דוד הכהן מונק זיע״א (ב)

למען אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת רבי שמואל דוד הכהן מונק[1] זיע"א (ג' בשבט ה'תשמ"א), אביא כמה עלים לתרופה ממשנתו, וגם משהו שמתאים מאוד לתקופתנו לאחר שעברנו אסון כה נורא.

רבי שמואל דוד ב"ר רפאל שלו' שאול הכהן מונק זיע"א, שיח שדך, עמ' תצ-תצא:

״מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי. מי יתנני כמדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בוגדים״.

הרי לפנינו שתי ההרגשות הנראות כסותרות זו את זו. בתחילה בוכה ירמיהו בכי גדול ומופלג על חללי ישראל, ומיד בפסוק שלאחריו הוא מוכיח בדברים קשים עד שאומר "ואעזבה את עמי ואלכה מאתם".

ויש לנו ללמוד מכאן שיש כח באדם, וכך יש לנו לעשות, לכלול בתוך לבו שתי ההרגשות הללו ביחד[2].

סוף סוף כל ישראל הם בני אברהם יצחק ויעקב, וכאשר נעשה בהם הדין הרי זו פורענות ויש להרבות בכי על כך. [מלבד הטעם שגם אנשים כשרים רבים נהרגו בעוה״ר].

ומ״מ נתחייבנו להתרחק מדרכי עוזבי ה׳ בתכלית הריחוק, ואין זו סתירה כלל[3], כי הכל בכלל אהבת השי״ת.

וכן אנחנו בימינו אלה חייבים למצוא את הדרך הסלולה בלבנו. להתרחק ממחשבת הציונות אע״פ שנגזר עלינו להיות חיינו תלויים בהצלחתם[4], וכן להצטער על חללי בת עמי אע״פ שהננו מתרחקים מעוזבי התורה בחייהם'.

ולעניין מה שלכאורה כתב שיש באיזה סוג של תלות בהצלחתם, הרי ההבנה הנכונה בקריאה כאן היא, שיש לנו רק ...'תלויים לכאורה בהצלחתם'... כי אין באמת הצלחה בסופו של דבר ב'כוחי ועוצם ידי' אלא רק כשלון לאחר כשלון. דהרי הציונות היא כח מנגד ליהדות ולכן במפלתה נראה בצמיחת קרנה של תורה, וק"ל.

מכתב תנחומים מאת רבי שמואל דוד הכהן מונק זיע״א

ונחזור לשנן ג"כ דברים שנאמרו כבר רבי שמואל דוד ב"ר רפאל שלו' שאול הכהן מונק[1] זיע"א, קונטרס שו"ת באין חזון, תשובה לסימן יא', עמ' פג-פד

...אינני חסיד סאטמאר (ואינני חסיד כלל), אלא יהודי המאמין באמונה שלימה בתורה מן השמים ובנצחיות התורה, בין תורה שבכתב בין תורה שבעל פה. ומפני שבזמננו בעוה"ר נתמעטו מאד האנשים שיש אומץ בלבבם לומר את האמת בגלוי, והרב מסאטמאר נ"י הוא מן היחידים שנשארו לפליטה, והוא היחיד מן המפורסמים שאינם נרתעים לאחוריהם. לכן הוא יקר ונכבד וחשוב מאד בעיני כל המאמינים, אפילו מתנגדי דרך החסידות שבזמננו. (מלבד שהוא ת"ח גדול ואיש קדוש).

רבי שמואל דוד ב"ר רפאל שלו' שאול הכהן מונק זיע"א, קונטרס שאלות ותשובות באין חזון, סי' י"ג, עמ' פח'

...ועוד נלענ"ד שהאמת הוא שניטמטמו הלבבות, עד שאין רואים כל הנסים שאירעו לנו במשך כל ימי גלותנו, ודבר ידוע הוא כי בימי גזירת היטלר ימ"ש אירעו נסים מרובים מאד מאד לכמה וכמה אנשים, וניצלו מן המיתה באופן נפלא מאד, והמאמין יודע שהוא דבר רגיל ותדיר, כמ"ש בתפילתנו ועל נסיך שבכל יום עמנו, (אלא שאמרז"ל אין בעל הנס מכיר בנסו), והרב יעב"ץ כתב דמהאי טעמא קבעו לומר מזמור לתודה בכל יום, וכל המתבונן המאמין כבר ראה במשך ימי חייו כמה פעמים ענינים נפלאים, וכל זה נכלל בדברי הרמב"ן המפורסמים בפירוש התורה בס"פ בא. אבל מה שפרסמו את המקרים הנפלאים שאירעו בזמן האחרון[5] יותר מן הדברים הנפלאים שאירעו בימי היטלר ובשאר זמנים, זהו מעשה שטן. ואילו ידע השטן שמפרסום הנסים תתחזק האמונה, היה עושה כל טצדקי להסביר את הכל בדרך הטבע, כמו שהוא עושה תדיר בכל הענינים הנפלאים המתרחשים בכל זמן. אלא ודאי אסור לפרסם את הנסים הללו, כי בזה מחזק את כוונת השטן דליגררו כו"ע אבתרייהו דהנהו ציונים. והכל אומרים הנה עשו מדינה שלא ברצון חכמים, ועשו מלחמה נגד השבועות שהשביענו הקב"ה שלא למרוד באו"ה כמ"ש שלהי כתובות, ומ"מ הצליחו.

רבי שמואל דוד ב"ר רפאל שלו' שאול הכהן מונק זיע"א, קונטרס שאלות ותשובות באין חזון, עמ' י"ב

וכל כך נתפשטו חסרון הדעת והעדר האמונה התמימה עד שצריכים לתלות אפילו את עיקרי האמונה במאמרי גדולי הדור. והרי מעשים בכל יום שאדם מטעים את התנגדותו למדינה ע"פ עיקרי האמונה ודברי התורה ואין דבריו נשמעים עד שיאמר שגם בעל חזון אי"ש התנגד למדינה. - בדורות שלפנינו היו אף פשוטי העם חזקים באמונתם בעקרי התורה, והיום בעוה"ר אף לומדי התורה אמונתם רפויה בידם, ונעשו עיקרי הדת כעין שאלות איסור והיתר שיש בהם ספיקות או מחלוקת עד שיבוא חכם ויכריע.

רבי שמואל דוד ב"ר רפאל שלו' שאול הכהן מונק זיע"א, קונטרס שאלות ותשובות באין חזון, עמ' י"ג

ובעוה"ר אנשי הפאליטיקא מנצלים את המצב הזה ומערבין בין גדולי מועצותיהם גם אנשים המסכימים עם המדינה, וההמון התמים חושש מלהרהר אחריהם ואינו מבחין שאדם המסכים עם המדינה א"א שיחשב לגדול בישראל, ואף לא לחכם ולא למורה הוראה בעלמא.

רבי שמואל דוד הכהן מונק עם רבי אהרן קצנלבוגין זיעועכי״א

________________

[1] רבי שמואל דוד ב"ר רפאל שלו' שאול הכהן מונק זיע"א - מצאצאי בעל הרוקח, נכדו של רבי שמואל 'שמעלקע' ב"ר שלו' שאול רקח מלעמבערג זיע"א, עלה ארצה בגיל ט"ו, החל ללמוד בישיבת 'קול תורה', אח"כ עבר ללמוד בישיבת לאמזא בפ"ת, ונהי' מתלמידיו המובהקים של רבי אליהו הכהן דושניצר זיע"א (מתלמידי ה'חפץ חיים' זיע"א). בשנת ה'תשכ"א קיבל היתר הוראה מרבי חנוך דב פדווא ומהדיין רבי ישראל יצחק רייזמאן זיעועכי"א. כשעלה לירושלים פגש את אנשי הישוב הישן בירושלים, ובו דבק כל ימיו, עם חכמי ירושלים הפרושים כרת ברית אהבה, וביותר עם ראשי הקנאים דשם רבי עמרם בלוי ורבי אהרון קאצינעלינבויגין זיעועכי"א, ונשא בתו של רבי מתתיהו דייויס זיע"א. בשנת ה'תשכ"ב עבר לשרת בקהילה החרדית בחיפה. למד קבלה עם רבי רפאל שפירא זיע"א. אח"כ פתח ביהמ"ד להוראה ע"ש ר' אבדימי דמן חיפה. חיבר את הספה"קים: שו"ת פאת שדך אורח חיים; שו"ת פאת שדך יורה דעה; שו"ת פאת שדך במסילה נעלה; שו"ת פאת שדך נישואין; שו"ת פאת שדך שביעית; שו"ת פאת שדך תפלה; שו"ת פאת שדך פירושים, אגדתא, תשובות; קונטרס לקט שדך; שו"ת באין חזון; קונטרס שו"ת גרגרים בראש אמיר; שיח שדך; דרשה לתשובה (שנאמרה ביש' באר יעקב); מעט דבש – חידושים על קונטרס זהר השמש על הזוה"ק (ירושלים, ה'תשל"ט). נפטר ביום ג' שבט ה'תשמ"א.

[2] לכלול בתוך לבו שתי הרגשות הללו ביחד - אמנם ישנם כאלו שיש להם קשיים שכלים ורגשים בעניינים הללו לכלול את שניהם יחדו.

[3] ואין זו סתירה כלל - אמנם אצל אלו שיש להם קשיים שכליים ורגשיים זה יראה בעיניהם.

[4] תלויים [לכאורה] בהצלחתם, אבל באמת הצלחת כל האנושות כולה תלויה בביטול ע”ז זאת

[5] דהיינו כמו מלחמת ששת הימים וכיו"ב.